לפני כשנתיים נעצר תושב יצהר ע"י המשטרה ובמהלך חיפושים על גופו נדרש להתפשט במקום פתוח. באחרונה קבע בית המשפט כי החיפושים נעשו בניגוד לדין והמדינה חויבה לפצות את האיש בגין הפגיעה בכבודו.
ביוני 2015 נעצר תושב היישוב יצהר שבאיו"ש בין היתר בחשד לעבירות היזק לרכוש, והובא לבית המעצר באריאל. בפרק זמן קצר בן 24 שעות, נערכו שלושה חיפושים על גופו בעירום כשעל גופו גופיה וציצית בלבד.
בתביעה שהגיש העצור לבית משפט השלום בירושלים כנגד המדינה לאחר מכן, הוא עתר לפיצויים בגין הפגיעה בזכויותיו ובכבודו.
לדבריו, החיפושים, שנערכו בתחילה על-ידי שוטרים ואחר כך על-ידי סוהרים במקום פתוח, נעשו ללא כל הצדקה כיוון שלא היה כל יסוד סביר להניח שהוא מחביא בגופו חפץ אסור. התובע הסביר כי הוא נתפס על ידי המשטרה במיטתו באישון לילה לאחר שעבר זמן מאז שלכאורה ביצע את העבירה שיוחסה לו, כאשר כבר אז נערך עליו חיפוש. על כן, לטענתו, לא ברור מה הייתה מהות החיפושים המאוחרים יותר.
הוא הוסיף כי מדובר בחיפושים שנערכו שלא כחוק גם משום שאסור היה לשוטרים ולסוהרים לערוך חיפוש בגופו ללא הסכמתו, ולפי החוק היה עליהם להודיע לו על זכותו לסרב לחיפוש ולאפשר לו לטעון את טענותיו כנגד החיפוש בפני סוהר בכיר.
המדינה טענה מנגד כי לא נפל כל פגם בשיקול הדעת שהביא למעצר וכי ההחלטה על ביצוע החיפושים ניתנה ובוצעה במסגרת סמכויות המשטרה. לשיטתה, בהתאם לעמדת היועמ"ש אפשר לערוך חיפוש בעירום ובלבד שלא מדובר בעירום מלא – וכך היה במקרה של התובע.
המדינה הוסיפה כי אילו התובע היה מתנגד היה נערך לו שימוע בפני קצין אולם הוא לא הביע כל התנגדות. בתגובה לכך טען התובע כי לא רצה להסתבך בהתנגדות למעצר או בהפרעה לשוטר ולכן לא התנגד.
השוטר לא הסתכל
לאחר בחינת הוראות החוק הרלוונטיות, קבע הרשם הבכיר בנימין בן סימון כי הדין עם התובע. הוא הסביר כי בהתאם לחוק, "בחינה חזותית של גופו העירום של אסיר", מהווה ללא ספק פגיעה קשה בצנעת הפרט של אדם ובכבודו.
עם זאת, השופט קבע כי מדובר בחיפוש הכרחי שנועד למנוע מעציר, הנמצא בדרכו למעצר, להכניס איתו חפץ אסור. אלא שלדבריו, שימוש בסמכות זו תוך פגיעה בזכויות האדם ייעשה רק אם הוא נועדה "לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
בנסיבות המקרה מצא הרשם כי לא היה בסיס לחשוד שהתובע עומד להכניס חפצים אסורים אל המעצר, ומשכך לא הייתה תכלית ראויה לפגיעה בזכותו.
בהקשר זה כתב הרשם כי "השוטר למעשה אומר בדבריו כי התובע נשאר עירום, אך הוא לא הסתכל. דבר זה מעורר תמיהה רבתי בהתנהגות השוטר, שכן באם השוטר לא מסתכל, לא נותרת כל סיבה של אמת, כי המשטרה תבקש, כי התובע יוותר עירום בעת החיפוש".
בנוסף, הרשם הדגיש כי היה על המשטרה לבקש את הסכמת התובע לחיפוש ובהיעדר – הוא נעשה שלא כדין תוך חריגה מסמכות.
לבסוף, בהתאם לרוח הפסיקה במקרים דומים, העמיד הרשם את סכום הפיצוי לתובע על סך של 10,000 עבור כל חיפוש, ובסך הכל 30,000 שקלים, בתוספת שכ"ט והוצאות משפט בסך של 10,000 שקלים.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק דין
עו"ד רון מייסטר ממשרד בר אור מייסטר עוסק במשפט פלילי
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין