נוסעת שהתלוננה על מנהל תחנה ברכבת ואף יזמה פרסום כתבה לא מחמיאה בעיתון מצאה עצמה מחויבת לפצות אותו ב-40 אלף שקל.
ויכוח שפרץ בין מנהל תחנת קיסריה לנוסעת עירב במהרה את המשטרה, את הנהלת הרכבת ואת בית המשפט. היה זה ב-2012. הנוסעת, תושבת פרדס חנה, ירדה בתחנת קיסריה ועברה את המחסום כשנצמדה לגופה של חברתה. מנהל התחנה, שחשד כי לא שילמה עבור הנסיעה, ניגש אליה וביקש ממנה להציג את כרטיס הנסיעה.
הכפישו את שמך?
עורך דין לשון הרע
מכאן גרסאות הצדדים נחלקו: הנוסעת טענה כי המנהל נהג כלפיה באלימות וכפת את ידה על לא עוול בכפה, שכן אחזה בכרטיס נסיעה כדין. המנהל טען כי פעל בהתאם לסמכותו ובסך הכל ביקש מהנוסעת להמתין עד להגעת המשטרה.
בסופו של דבר האישה שילמה על הנסיעה ושוחררה, אלא שבכך לא הסתיימו הדברים. עוד באותו הלילה היא שלחה מכתב תלונה נגד מנהל התחנה למחלקת פניות הציבור ברכבת.
במכתב היא סיפרה את האירוע בהתאם לגרסתה והתלוננה על ההתנהגות ה"הבריונית" של המנהל ה"גנגסטר". כשבועיים לאחר מכן התפרסמו הדברים בכתבה במקומון 'גפן המושבה'.
המנהל החליט שאינו שותק והגיש נגד הנוסעת תביעה לפיצוי של 200 אלף שקל בגין לשון הרע. למראה התביעה, רצה האישה והגישה נגדו תלונה במשטרה. אלא שהתלונה הסתיימה בכך שהנוסעת עצמה נחקרה תחת אזהרה, לאחר שהתובע הציג את סרטון מצלמת האבטחה, ששלל לחלוטין את גרסתה, והראה כי מעולם לא נגע בה.
בכתב ההגנה שהגישה הנוסעת היא עמדה על כך שנהגה בתום לב וסיפרה את האמת על האירוע, לפחות כפי שתפסה אותה. היא הוסיפה, שכלל לא ניתן לזהות במי מדובר מהכתבה כיוון ששמו של התובע לא אוזכר ותמונתו טושטשה. מעבר לכך, הכתבת היא שיזמה את הכתבה ולכן האחריות לפרסום היא של המקומון.
שיקרה ביודעין
השופטת מעין צור מבית משפט השלום בחיפה קבעה כי שני הפרסומים מהווים לשון הרע, שכן הם מותירים את הרושם כי מנהל התחנה הוא איש אלים שתוקף נוסעים. בנוסף, גם אם הכתבה לא נקבה בשמו, די באזכור שם התחנה שהוא מנהל לצד התמונה המטושטשת כדי שלפחות בסביבה הקרובה יבינו במי מדובר.
השופטת האמינה גם לעדותה של כתבת המקומון שלפיה הנתבעת היא שיזמה את פרסום הכתבה. ובכלל, השופטת לא האמינה לגרסת הנתבעת, ששונתה מספר פעמים וסתרה את עצמה.
אם כך, הנתבעת נמצאה אחראית לשני הפרסומים ללא הגנה בחסות חוק איסור לשון הרע. השופטת האמינה לתובע, שצירף גם את הסרט המוכיח שלנתבעת לא היה כרטיס ושהתובע לא נגע בה.
הנתבעת, ששיקרה ביודעין הן במכתב התלונה, הן בכתבה והן בתלונה למשטרה, סיכמה השופטת, לא נהגה בתום הלב ותצטרך לפצות את התובע על נזקיו.
בהקשר זה טענה הנתבעת כי לא גרמה לתובע כל נזק כיוון שממילא לא היה לו שם טוב. התובע, לעומתה, סיפר כיצד נאלץ לתת דין וחשבון בכתב לממונים עליו וספג הערות מנוסעים.
השופטת לא סברה כי לתובע היה 'שם רע' – גם אם נהג לעיתים בקפדנות או בקשיחות – וקבעה כי בהחלט נגרמו לו עגמת נפש וסבל.
שיקולים אלה הובילו את השופטת לפסוק לתובע פיצוי של 40 אלף שקל על שני הפרסומים. בנוסף, הורתה השופטת למקומון לפרסם את תוכן פסק הדין באחד הגיליונות הקרובים.
הנתבעת חויבה לשלם שכ"ט עו"ד של 9,440 שקל גם לתובע וגם למקומון.
- ב"כ התובע: עו"ד גדעון כהן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אורי טשקורי
* עו"ד רונית ברנט עוסקת בדיני נזיקין ולשון הרע
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין