השופט אסף זגורי הבהיר באחרונה שתביעה לפיצוי בגין ניאוף המוגשת במסגרת תביעת איזון משאבים תידחה על הסף. הוא מתח ביקורת קשה על בעל שהגיש את התביעה ב-2014 וחייב אותו בהוצאות לדוגמה.
בני הזוג נישאו ב-2002 ונולד להם בן. ב-2006 חל משבר חמור ביחסים לאחר שהבעל החל לחשוד שאשתו מקיימת יחסים עם גבר אחר. דרכיהם נפרדו סופית שנתיים מאוחר יותר.
ב-2012 האישה הגישה תביעה לאיזון משאבים בה ביקשה לקבל חצי מהכספים שצבר הבעל בחשבונו האישי ובחשבונם המשותף וכן חצי מערך המוניטין שלו כעורך דין.
הבעל התנגד נחרצות וטען שמאז גילוי הבגידה הפסיק השיתוף הכלכלי ביניהם וב-2006 הם חילקו בהסכמה את הכספים שהיו בחשבונם המשותף כך שהאישה קיבלה 50,000 שקל והוא קיבל את היתרה – 220,000 שקל.
הוא הוסיף שלאישה אין כל חלק או תרומה למוניטין שצבר והיא אף פגעה בשמו הטוב מול לקוחותיו כשהגישה נגדו תלונה במשטרה.
אך הבעל לא הסתפק בכך וב-2014 הגיש תביעה מטעמו בה עתר לחייב את האישה לפצות אותו במיליון שקל לפחות על בגידה והונאה. הוא טען שהאישה רימתה אותו כשהשיגה את הסכמתו להינשא לה בנישואין קתוליים שקשה מאוד להתיר אותם, תוך הסתרת קשר שהיה לה עם מאהב מבוגר שהמשיך גם לאחר שנישאו.
האישה ביקשה לדחות על הסף את התביעה הכספית של בעלה וטענה שהיא נועדה אך ורק כדי להפעיל עליה לחץ לוותר על דרישותיה במסגרת תביעתה הרכושית.
חרב מעל המיטה
סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת, השופט אסף זגורי סילק את התביעה הכספית של הבעל על הסף.
השופט הזכיר את פסק דינו המכונן של בית המשפט העליון מלפני כשלוש שנים שדן בתביעה כספית נזיקית של איש נשוי כנגד "מאהב" שקיים יחסים עם אשתו. בית המשפט קבע אז נחרצות שלא קיימת עילת תביעה בנזיקין בין אחד מבני הזוג לבין צד שלישי שנאף עם בן הזוג האחר.
קביעה זו התבססה על שיקולי מדיניות משפטית: "ההתחייבות בין בני זוג לקבל על עצמם את האיסור של "לא תנאף" היא במישור החברתי-מוסרי-דתי, אך אין לייבאה אל תוך המשפט. הדין הנזיקי אינו חרב התלויה מעל מיטת בני הזוג, ועוולת הרשלנות אינה "הנוסע השלישי" הנחבא בין הסדינים" נכתב שם.
לדברי השופט זגורי, שיקולי מדיניות אלה חלים ביתר שאת גם בתביעה לפיצוי רגשי בגין ניאוף בין בני זוג נשואים. השופט הדגיש שהשיקולים בבסיס המדיניות הם הרצון לחסום אכיפת מוסר באמצעות המשפט ומניעת "משפטיזציה" של הנישואין והצפת בתי המשפט בתביעות על בגידה.
הוא הוסיף שסילוק על הסף של התביעה מוצדק גם כדי להגן על ערכים חשובים שנקבעו בדיני המשפחה הישראליים כמו עיקרון הגירושים ללא אשם וחלוקת רכוש שוויונית ללא קשר לסיבת הקרע. "יש להיזהר מהכנסת עיקרון האשם 'בדלת האחורית' של הסכסוך הרכושי באמצעות טענות הבגידה", כתב השופט והוסיף שממילא קשה עד מאוד להגדיר את המונח "בגידה" בימינו.
השופט קיבל חלקית את תביעת האישה וקבע שחלוקת הכספים ב-2006 לא הייתה מוסכמת ו"הוכתבה" לאישה על ידי בעלה.
בסיכומו של דבר חויב הבעל לשלם לאישה 114,452 שקל. השופט כתב שהתביעה שהגיש הבעל היא תביעת סרק שגרמה נזקים קשים לאישה, בעיקר בהשפלתה, וכן בזבוז זמן שיפוטי וחייב אותו בהוצאות לדוגמא של 20,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אלינור ברגר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין