סילוק תביעת ניאוף על הסף וטענה לאיזון לא שיויוני

בתביעת אשה לאיזון משאבים טוען האיש להסכמות בדבר הפרדה רכושית מוחלטת זמן רב קודם הגירושין, וכן לקיזוז כל סכום המגיע לאשה במסגרת איזון המשאבים מתוך הפיצוי המגיע לו בגין נזקיו שנגרמו לו בשל עיכוב בהתרת הנישואין ובשל ניאופה בו. במקביל, הוא מגיש תביעה לפיצוי על סך 1,000,000 ₪ לצרכי אגרה בשל הניאוף, סרבנות גירושין ועילות חוזיות ונזיקיות נוספות.

תביעת האיש מחייבת אמירה וקביעה  שיפוטית חד משמעית ולפיה: תביעה לפיצוי בגין ניאוף דינה להידחות על הסף, לאור הפסיקה בע"א 8489/12 בין אם העילה היא נזיקית ובין אם העילה החוזית וזאת הן מטעמי מדיניות שיפוטית והן מטעמי חוסר תם לב מקום שהיא מוגשת במקביל או לאחר הגשת תביעה לאיזון משאבים שמגיש בן הזוג האחר ובכוונה להשפיע על בסיס האיזון ולהחמיק "בדלת האחורית" שיקולי "אשם" בפקיעת הקשר.

כך גם דין הניסיון לאזן בפועל את כספי החשבון המשותף באופן לא שוויוני בעת שיאו של המשבר ביחסים מטעמי "ענישה" של האשה דינו להידחות ויש לאזן הכספים בחלקים שווים.

א.        הרקע וטענות הצדדים:

1. שתי תביעות מונחות בפני בית המשפט כאמור בכותרת, האחת היא תביעה לאיזון משאבים שהגישה האשה והשנייה היא תביעה כספית לפיצוי שהגיש האיש. אפתח בבחינת המבוקש והנטען בכל אחת מהתביעות וזאת בקליפת אגוז.

2. הצדדים שניהם נוצרים קתולים שבאו בברית הנישואין בכנסייה הקתולית ** בנצרת ביום ** וכתוצאה מקשר נישואין זה נולד להם בנם יחידם, פלוני וזאת ביום **  בעת הנישואין עבדה התובעת כשכירה בבנק הפועלים ב**** טבעון ואילו הנתבע עבד כעורך דין שכיר. הצדדים לא רכשו נכסי מקרקעין במהלך חייהם המשותפים וגרו יחדיו בדירה מעל בית הורי הנתבע ב*** וזאת עד למועד הקרע ביניהם. נכסי הצדדים הם בעיקר כספים בחשבונות בנקים, קרנות השתלמות וזכויות סוציאליות וכן פרטי מיטלטלין שנרכשו בשלב מסויים.

3. יושם אל לב, כי הנתבע צירף את התובעת כשותפה מלאה בחשבון הבנק שלו לאחר הנישואין וזאת עד לחודש אפריל 2006 שאז חל קרע חמור ביחסי הצדדים לאור טענת הנתבע, כי אשתו מקיימת קשר עם גבר אחר מחוץ לנישואין. לדבריו באותה עת הם גם הפסיקו השיתוף בחשבון המשותף תוך שחילקו בהסכמה את הכספים שבו ומאותו מועד ואילך התנהלו מבחינה כלכלית באופן שכל צד עם כספיו, זכויותיו וחשבונותיו ללא שיתוף או כוונת שיתוף. אין חולק, כי בחודש 10/2008 נפרדו הצדדים פרידה פיזית.

4. הצדדים ערכו הסכם בעניין משמורת ומזונות בנם הקטין ביום 9/4/2009 והצהירו בגדרו, כי דרכיהם נפרדו בתחילת חודש 10/2008. ההסכם אושר בידי כב' השופט סארי ג'יוסי וקיבל תוקף של פסק דין.

5. בשנת 2011 הוגשו הליכים נוספים והדדיים בין הצדדים בעניין שינוי משמורת הקטין בעניין צווי הגנה. החל משנת 2012 החלו להתברר בבית המשפט גם העניינים הרכושיים והכספיים בהם נדון כעת.

6. התובעת (להלן: "האישה") הגישה בתמ"ש 4046-05-12 תביעה לפירוק שיתוף ואיזון משאבים כנגד הנתבע (להלן: "האיש") ביום 2.5.12 ובגדרה טענה, כי בחודש 10/2008 נפרדו היא והנתבע לאחר שגורשה על ידו, אך חזרה לחיות עמו ולקיים אורח חיים של בני זוג ללא מגורים תחת קורת גג אחת החל מחודש 12/09, כאשר בחודש 4/2010 שכרו הצדדים דירה בשכונת *** וריהטו אותה בריהוט חדש. דא עקא, שלטענתה בחודש 8/2010 בהחלטה חד צדדי של האיש הוא החליט לעזוב את הדירה ולצאת במסע נקמה כנגדה וכנגד בני משפחתה. לפיכך, היא טענה כי בשעה שהצדדים פרודים ללא סיכוי לשיקום החיים המשותפים, יש לאזן את כל המשאבים שצברו במהלך הנישואין וחלקם בחלקים שווים. במסגרת הסעדים שפורטו בתביעה, עתרה האישה לקבל מחצית מזכויות הדירה ב*** על כל הריהוט והציוד שבה הרשומה על שם אם האיש וכן מחצית מכל המיטלטלין והכספים שנצברו על שם האיש. עוד עתרה לחייב את האיש לשלם חלק מדמי השכירות בגין הדירה השכורה, חלק מעלויות הריהוט, וכן למסור לה חפצים אישיים שונים. בנוסף ביקשה לקבל מחצית מהמוניטין האישי שצבר האיש במהלך הנישואין.