בתביעה שהגישה החברה לפני כשנה היא טענה שהסכם בינה לבין בעלת חלקה סמוכה קבע שהבתים ייבנו במרחק של כ-2 מטר מקו הגבול בין החלקות. בית המשפט קבע שהסכם מאוחר יותר ביטל את הדרישה.
חברת הנדל״ן ״יעל ניהול וייזום פרויקטים״ רכשה ב-2008 שטח בפתח תקווה והגישה בקשה לקבלת היתר לבניית שלושה בתים בשטח. בעלת חלקה סמוכה התנגדה לבקשה בטענה שהתכנון פוגע בזכויותיה.
בין הצדדים התנהל משא ומתן ובאוגוסט 2009 נכרת ביניהם הסכם פשרה שקבע שחלוקת השטח תהיה בהתאם לתשריט שצורף להסכם. בתשריט שורטט קו הגבול בין החלקות ונקבע שהבנייה תיעשה במרחק מינימלי של בין 1.90 ל-2.50 מטר מהקו.
בתחילת 2010 הגישה החברה בקשה נוספת לקבלת היתר בניה. ואולם, זמן קצר לאחר מכן הודיעה השכנה על התנגדות בטענה שמתן ההיתר יחייב אותה להרוס מבנה קיים. בעקבות זאת תבעה החברה את השכנה על הפרת ההסכם.
בין הצדדים התנהל הליך גישור שהניב הסכם פשרה. להסכם צורף תשריט אחר ונקבע שהשכנה לא חייבת להרוס את הבית בחלקתה. עוד הוסכם שבקו הגבול בין החלקות תבנה גדר בטון וכל צד יהיה רשאי לבנות על חלקתו כפי שיחפוץ, ללא צורך בהסכמת הצד השני. כמו כן נכתב שההסכם מבטל הסכמים קודמים שנחתמו בין הצדדים.
בהמשך הגישה השכנה בקשה לקבלת היתר לבנייה בחלקתה כשבמסגרת התכנית שהגישה הוצבו שני הבתים הצפוניים בחלקתה בצמוד לקו הגבול, ללא מרחק כלשהו.
בעקבות זאת הגישה החברה התנגדות בה טענה שהתכנון נוגד את ההסכם הראשון. הוועדה קיבלה את ההתנגדות חלקית והסיגה את הבתים הצפוניים בחלקת השכנה למרחק של 1 מטר מקו הגבול.
החברה לא הסתפקה בכך והגישה תביעה בה טענה שההסכם השני לא ביטל את ההסכם הראשון ואת דרישת המרחק המינימלי מקו הגבול. היא טענה שבמסגרת ההסכם הראשון דובר על הפרדה ברורה בין הבתים שייבנו לבין הגדר בין החלקות וההסכם השני קבע במפורש שכל צד רשאי לבחור ציפוי לחלקה הפנימי של הגדר כרצונו. מכאן, שהצדדים התכוונו שבין הגדר לבין הבתים יהיה מרחק מינימלי ושהם לא ייבנו בצמוד אליה.
היא הוסיפה שכריתת ההסכם השני נבעה מהתביעה שהגישה ולא היה כל היגיון כלכלי מבחינתה בביטול ההסכם הראשון.
השכנה טענה מנגד שההסכם השני ביטל במפורש את ההסכם הראשון ואת התשריט שצורף אליו. לדבריה, בהסכם השני נכתב במפורש שלכל צד יהיה חופש פעולה מלא ושיקול דעת חופשי בהצבת הבתים בחלקתו ובשונה מההסכם הראשון לא צוינה בו כל מגבלת מרחק בין הבתים לבין קו הגבול.
לשון מפורשת
סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופט יעקב שפסר, קיבל את עמדת השכנה. הוא קבע שהטענה כי השכנה מחויבת לבנות בחלקתה בהתאם לתשריט הראשון בלבד ובמרחק המינימלי מן הגדר אינה מתיישבת עם לשונו המפורשת של ההסכם השני, המהווה את החוזה המאוחר מבין השניים.
לדבריו, בהסכם השני נקבע במפורש שכל צד יהיה רשאי לבנות בחלקתו כראות עיניו ללא מגבלות כלשהן. הוא הדגיש שהוראה זו מקנה לצדדים חופש בלתי מוגבל בבנייה (בכפוף למגבלות הדין) והיא תומכת במסקנה שההסכם הראשון בוטל. השופט הבהיר בהקשר זה שכאשר לשון החוזה מפורשת יש לתת לה עדיפות בהתחקות אחר כוונת הצדדים.
בסיכומו של דבר דחה השופט את התביעה וקבע שהשכנה אינה מחויבת בהצבת הבתים בחלקתה בהתאם למרחק המינימלי הקבוע בתשריט הראשון.
החברה חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד של 45,000 שקל.
- ב״כ המבקשים: עו"ד מקרקעין אלי כהן, עו"ד דניאל לסרי משרד גורניצקי ושות'
- ב״כ המשיבים: עו"ד שחר סקברר
עו"ד צפריר אוסטשינסקי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין