יזמיות בנייה נוטות להציג את הפרוייקטים שלהן בפרוספקטים אטרקטיביים כדי למשוך רוכשים. פסק דין שניתן באחרונה מלמד מדוע אין להסתמך על עלוני המידע ועד כמה חשוב לקרוא כל אות ואות בהסכמי המכר והמפרטים.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריע באחרונה במחלוקת שניטשה בין בעלי דירות ב"פרויקט המרינה" באשקלון, לאחר שגילו כי היזמית מכרה לאחד מהם את הבעלות בבריכה, חדר הכושר ומתקנים נוספים שלטענתם היו אמורים להיות חלק מהרכוש המשותף. השופט גד גדעון קבע כי היזמית הייתה רשאית לעשות זאת ולכן על הדיירים לבקש רשות לפני השימוש במתקנים.
יזמית הבנייה "מ.כ אורגל" הקימה את "פרויקט המרינה" בין השנים 1996-1999. הפרויקט כולל 140 דירות ומתקנים נוספים כגון בריכת שחייה, חדר כושר וסאונה, קפיטריה ועוד. כבר בשלבי ההקמה היא מכרה כ-90 מהדירות והיתר נמכרו בהדרגה החל מ-2010.
המגורים בפרויקט נראו לרוכשים כהתגשמותו של חלום אלא שהם לא שמו לב שעלון המידע שהוצג בפניהם כלל סעיף המאפשר ליזמית לשנות את המפרט כרצונה.
ב-2013, היזמית מכרה לבעלים של שתי דירות בפרוייקט כ-18 דירות נוספות והצמידה אליהן את הזכויות בבריכה, חדר הכושר, סאונה, קפיטריה, משרד הקבלה ואזור שאמור היה להיות בית כנסת. בעלי הדירות לא השלימו עם המהלך והוציאו נגדו צו האוסר עליו למנוע מהם להשתמש במתקנים.
בתגובה הוא הגיש תביעה במסגרתה ביקש להצהיר על בעלותו במתקנים ובאזורים האמורים, והפנה להסכם המכר שלו ולמפרט הטכני של הבניין, שלטענתו קובעים במפורש שהמתקנים אינם חלק מהרכוש המשותף.
מנגד, בעלי הדירות טענו בין היתר כי אנשי המכירות הציגו בפניהם עלון מידע שמראה כאילו המתקנים הם חלק מהרכוש המשותף והם יוכלו להשתמש בהם כרצונם. כמו כן הם טענו כי נוסח הסכמי המכר מעיד על כך שהמתקנים לא היו בבעלות היזמית ולכן היא לא הייתה רשאית למכור אותם.
לא נחלת הכלל
אלא שהשופט גדעון דחה את טענות הדיירים בזו אחר זו לאחר שבחינת הסכם המכר והוראות המפרט הובילו אותו למסקנה שהמתקנים נמכרו כדין.
השופט התרשם כי היזמית פעלה בהתאם להוראות חוק המכר משום שבמפרטים שצורפו להסכמי המכר היא ציינה במפורש כי המתקנים המדוברים לא נכללים ברכוש המשותף ונשארים בבעלותה. לפיכך, ובניגוד לטענות הדיירים, היא הייתה רשאית למכור אותם.
השופט גדעון ציין שאמנם חלק מבעלי הדירות העידו בפניו שלא עיינו במפרט לפני שחתמו על הסכם המכר, אולם בעניין זה ההלכה קובעת הנחה שלפיה אדם שחותם על מסמך ידע והבין על מה חתם. ובמילים פשוטות: זו בעיה שלהם שלא קראו בעיון את ההסכם והמסמכים שנלוו לו לפני החתימה.
השופט המשיך והתייחס למידע בעלון המידע, וקבע כי פירוט המתקנים בעלון לא מעיד על כך שתהיה לכל הדיירים גישה חופשית, מה גם שצוין שם במפורש שהמפרט נתון לשינויים.
לפיכך, השופט קבע כי המתקנים שייכים לתובע ובעלי הדירות חויבו לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 90 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד מקרקעין שאול נחום ועו"ד מוטי בניאן ז"ל
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אילן שמר ועו"ד גד פלר
עו"ד ריבה סלומון
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין