חברה להלוואות חוץ בנקאיות מימשה כספי קרן השתלמות של לווה, לאחר שקיבל הפטר מחובותיו, ובניגוד בוטה להחלטת רשם הוצאה לפועל. השופטת חייבה אותה וכן את בעליה באופן אישי, להחזיר את הכסף.
השופטת הבכירה דורית קוברסקי מבית משפט השלום בתל-אביב, חייבה את חברת "י.אגם", העוסקת בהלוואות חוץ-בנקאיות, וכן את בעליה ומנהליה, להחזיר כ-240,000 שקל, לאחר שמימשה כספי קרן השתלמות של אדם שלקח ממנה הלוואה יחד עם הוריו.
ב-2007 החברה חתמה על הסכם הלוואה עם התובע והוריו, במסגרתו ניתנה להם הלוואה של 120,000 שקל, אותה הם התחייבו להחזיר ב-12 תשלומים חודשיים.
הלווים לא פרעו את ההלוואה, והחברה פתחה בהליכי הוצאה לפועל שבמסגרתם ביקשה לממש שטר חוב שמסרו לה כבטחון (בסך 60,000 שקל), וכן לממש משכון שנרשם על זכויות הבן בקופת גמל שלו.
ב-2008 הבן הפך לפושט רגל, וכונס נכסים עיקל שתי קרנות השתלמות שלו לטובת קופת פשיטת הרגל. ב-2014 בית המשפט נתן לו צו הפטר מכל חובותיו שנוצרו לפני מתן צו הכינוס, ובהתאם לכך הורה על סגירת כל תיקי ההוצאה לפועל.
כשנה לאחר מכן (ב-2015), רשם ההוצאה לפועל קיבל את בקשת הבן להורות לחברת ההלוואות להחזיר לו כספים שגבתה לשיטתו שלא כדין, כשביקשה לממש כספים מקרן השתלמות שלו, שכלל לא שועבדה לטובתה בשטר המשכון.
בכך ביטל הרשם החלטה קודמת שנתן באותו עניין, והורה לחברה להחזיר לבן כ-187,200 שקל.
אלא שלמרות ההחלטה הבן לא הצליח לקבל את הכסף מהחברה. בתביעה שהגיש נגדה הוא טען כי החברה נהגה בתרמית כאשר פעלה במסגרת תיק הכינוס למימוש כספים מקרן ההשתלמות של התובע שלא שועבדו לה, ובהמשך התחמקה מקיום החלטת הרשם להחזיר לו את הכסף.
התובע טען שיש לחייב גם את בעלי החברה אישית, כיוון שנהגו בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה ב"עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" של החברה, ואפשרו להבריח ממנה נכסים ולרוקן אותה כך שלא ניתן יהיה לגבות ממנה את הכספים.
הנתבעים טענו בין היתר כי ההפטר לא חל על ההלוואה כיוון שהתובע הוא שרימה אותה, כאשר הצהיר שהפרטים של הקרן בה מתנהלים כספיו הם אלה המצוינים בתלוש השכר שלו, ועל סמך הצהרתו ניתנה ההלוואה.
יצרו סיכון
השופטת קוברסקי הדגישה שהחברה לא הגישה ערר על החלטת הרשם להחזיר את הכסף, כך שמדובר בהחלטה חלוטה.
בהמשך היא דחתה את טענת החברה כי לא היתה מודעת לכך שקרן ההשתלמות לא נכללה במסגרת המשכון. השופטת קבעה כי הראיות סותרות את הטענה, שגם הועלתה בשלב מאוחר מדי ומהווה "הרחבת חזית אסורה" .
כמו כן השופטת הבהירה כי אפילו אם בעלי החברה לא ידעו שאין להם זכות לממש את כספי הקרן, ברור שלאחר החלטת הרשם ופניות התובע אליהם בעניין זה, הם היו חייבים להחזיר לו את הכספים שניגבו שלא כדין.
לאחר ששוכנעה שבעלי החברה ידעו שהחברה אינה פעילה שנים רבות, ויצרו סיכון ממשי שהיא לא תוכל להחזיר לתובע את הכספים שגבתה ממנו, השופטת החליטה על "הרמת מסך" בין החברה לבין בעליה, וקבעה כי בעלי החברה (ומעורבים נוספים שהיו קשורים לעניין, למעט אחד שנגדו התביעה נדחתה), ישלמו את הכסף לתובע מכיסם האישי.
בסיכומו של דבר החברה ובעליה ומנהליה ביחד ולחוד, חויבו להשיב לתובע 240,425 שקל, כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
בתוך כך נדחתה תביעה נגדית שהגישה החברה נגד התובע, משום שלא הוכח שפעל ברמאות.
· ב"כ התובע/נתבע שכנגד: עו"ד מנור
· ב"כ הנתבע 5: עו"ד קומט
· ב"כ הנתבע 6: עו"ד שטיין
עו"ד שי שמש
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין