סיפור מעוות על גבר שנישא לבתו החורגת וביקש להורות למשרד הפנים להכיר בהם כזוג נשוי, הרעיד באחרונה את אמות הסיפים של שופטי בית הדין הגבוה לצדק.
קורבן גילוי עריות או נערה מאוהבת? שופטי העליון אסתר חיות, יצחק עמית ומני מזוז דחו באחרונה על הסף עתירה של זוג שדרש לחייב את משרד הפנים לרשום אותו כזוג נשוי למרות העובדה שהגבר היה נשוי לאמה של אשתו הצעירה. שלושת השופטים מצאו פגם מוסרי וחוקי בעצם הגשת העתירה והבהירו כי בג"ץ לא יעניק גושפנקא משפטית לקשר מעוות שכזה.
העתירה המיוחדת הוגשה בשנה שעברה על ידי צעירה כבת 21 ובעלה בן ה-40 שעד 2015 היה נשוי לאמה ואף הוליד עמה חמישה ילדים משותפים. הצעירה, בתה של האם מנישואים קודמים, הייתה כבת 16 כשהחל להתפתח בינה לבין אביה החורג קשר מיני. כשהייתה כבת 19 היא ילדה לו בן, כאשר רק עשרה ימים לפני כן, אמה ילדה לו בת.
ב-2015 הרשויות נחשפו לסיפור המעוות ונפתחה נגד הגבר חקירה בחשד לעבירת מין במשפחה אך התיק נסגר, כאשר אחת מטענות "ההגנה" שלו הייתה כי מערכת היחסים עם בתו החורגת החלה בתקופה שהיה חולה ומטושטש מתרופות, והתבלבל בינה לבין אמה.
מכל מקום, חודשיים אחרי שהתגרש מהאם הוא טס עם הבת לצ'כיה ונישא לה. כשחזרו ארצה הם ביקשו להירשם במשרד הפנים כנשואים אך סורבו, וכך הגיעה העתירה לבג"ץ.
בני הזוג, שעומדים להביא בקרוב ילד נוסף לעולם, טענו בעתירה כי לא הייתה למשרד הפנים זכות לסרב להם, שכן לפקידיו אין סמכות להפעיל שיקול דעת ברישום פרטיים אישיים.
משרד הפנים, שהתנגד לרישום בתוקף, נסמך על ההלכה העברית האוסרת על נישואי אדם לבתה של אשתו, וטען כי הרישום יפגע בטובת הילדים ומנוגד לתקנת הציבור.
הרצחת וגם ירשת?
אלא שהשופטים כלל לא הכריעו בשאלת גבולות סמכותו של פקיד הרישום שכן הוחלט לדחות את העתירה על הסף משום שהעותרים אינם נקיי כפיים.
נסביר, שכשאזרח או גוף פונים לפתחו של בית הדין הגבוה לצדק עליו לעמוד במספר תנאי סף. אחד מהם הוא "נקיון כפיים", כלומר, את העתירה עליו להגיש בלב נקי ותם.
הקביעה במקרה הנוכחי הייתה שהעתירה הוגשה על בסיס פעולה המנוגדת לחוק ולמוסר ולכן העותרים אינם יכולים להיחשב נקיי כפיים. על כן, כלל לא היה צורך להיכנס לשאלת גבול הסמכות של פקידי משרד הפנים.
השופט עמית ציין כי העותר הפר את סעיף 351(ב) לחוק העונשין המטיל על אדם שמקיים יחסי מין עם בת משפחה בין הגילאים 14 ל-21 עונש של 16 שנות מאסר, ובג"ץ לא יכול להעניק "גושפנקא משפטית לקשר זוגי שכרוך בעבירה פלילית חמורה".
השופט המשיך וקבע שהגשת העתירה לוקה גם בפגם מוסרי "קיצוני בחומרתו" שמעיב אף הוא על נקיון כפיהם של העותרים. "אם נעצום עינינו מלראות את הפסול המוסרי המובהק ונפעל על פי הכללים המשפטיים הרגילים... נדמה לדיין שמתעלם ממעשה הרצח ומעניק לרוצח את ירושת הנרצח", כתב.
השופט אף רמז לכך שהעותרת נמצאת כיום בזוגיות עם העותר עקב יחסי המרות והתלות שהיו ביניהם לנוכח העובדה שחיו יחד – כשהעותר משמש כאביה החורג – כשהייתה קטינה.
עם זאת, השופט כן התייחס לפן המשפטי שהעלתה העתירה לגבי סמכותו של פקיד במשרד הפנים. לא מדובר בהכרעה מחייבת אלא בהתייחסות אגבית, לה הסכימה גם השופטת חיות, ולפיה לפקיד אין סמכות לסרב לרשום זוג כנשוי משום שלטעמו מעשיו פגומים מוסרית.
השופט עמית ניתח את שלל היבטיה של הסוגיה כולל השוואה מערכות משפט ברחבי העולם. רוב המדינות שסקר אגב, לא שוללות לחלוטין נישואים בין הורה לבין ילד חורג אך מטילות מגבלות על גיל הילד ואוסרות על נישואים במקרה של מגורים משותפים בתקופה שהילד היה קטין.
מכל מקום, בסופו של דבר, העתירה נדחתה על הסף כאמור, כיוון שבג"ץ לא פותח שעריו למי שקיים יחסי מין עם בתו החורגת כשהייתה קטינה, בניגוד לחוק ולכללי המוסר האנושיים.
- ב"כ העותרים: עו"ד יהודה פסו
- ב"כ משרד הפנים: עו"ד הדס ערן, עו"ד רועי שוויקה
* עו"ד דקלה אסייג ירמיהו עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין