לפסק הדין בעניין אוניברסיטת חיפה נ' בן הרוש ואח'
ברוב דעות קבע ביהמ"ש העליון כי זכות הסטודנטים להיות מיוצגים ע"י עורכי דין במסגרת הליך משמעתי שמקיים נגדם המוסד האקדמי, מוגבלת למקרים מסוימים בלבד.
סטודנטים באוניברסיטת חיפה, שנוהל נגדם הליך משמעתי, ביקשו להיות מיוצגים במסגרתו על ידי עורך דין, אך בקשתם נדחתה ע"י מנהל המשמעת באוניברסיטה, בטענה שהתקנון מאפשר להם ייצוג רק על ידי סטודנט אחר או חבר סגל, אך לא בידי עו"ד חיצוני.
לאחר שהסטודנטים הגישו תביעה נגד האוניברסיטה, היא הודיעה על שינוי התקנון ואפשרה את הייצוג במקרים בהם עלול ההליך להוביל להרחקה מהלימודים, אך בסופו של דבר ביהמ"ש המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי לסטודנטים זכות להיות מיוצגים בידי עו"ד חיצוני בכל הליך משמעתי, ללא הגבלה. על כך הגישה האוניברסיטה ערעור לביהמ"ש העליון.
האוניברסיטה טענה בין היתר, כי בהיותה גוף וולונטרי, יש להעניק לה את החופש לקבוע את נהליה. עוד טענה, כי התיקון שערכה מהווה איזון מידתי וראוי, בהתחשב באופי ההליך המשמעתי, אשר לרוב אינו מצדיק ניהול 'משפט', וכי הייצוג בידי עו"ד חיצוני בכל מקרה ומקרה עלול לכרסם באפקטיביות החינוכית של ההליך ובהיררכיה שבין הסטודנט למורה.
לשכת עורכי הדין, שביקשה להצטרף כידידת בית משפט, תמכה בעמדת הסטודנטים, וטענה בין השאר, כי זכותו של כל אדם למנות לעצמו שלוח כרצונו חולשת גם על הליכים משמעתיים, ולא ניתן לקבל מדיניות השוללת אותה מהתלמידים.
בינתיים, בעקבות ההליך, הוציאה המועצה להשכלה גבוהה הוראה המחייבת את המוסדות לכלול בתקנונן הוראה המאפשרת לסטודנט להיות מיוצג ע"י עו"ד חיצוני בשני מקרים בלבד- כשהוא עומד בפני תוצאות חמורות או כאשר זכותו לייצג את עצמו מוגבלת משמעותית.
לאחר שאיזן בין זכות הייצוג החוקתית לבין שיקולי האוניברסיטה, קבע השופט רובינשטיין כי אמנם התוצאה התקינה יותר הייתה להעניק לסטודנטים זכות ייצוג גורפת בכל הליך משמעתי, אולם זו אינה אפשרית מאחר שביהמ"ש מוגבל ביכולת ההתערבות שלו בנהלי מוסדות אקדמיים.
נפסק, כי מאחר שמוסדות אלו אינם גופים ציבוריים במובן הטהור, והם מבוססים על התקשרות וולנטרית עם הסטודנט, תפקידו של בית המשפט הוא לקבוע את רף המינימום של הזכות, שסטייה ממנה, תהא בלתי סבירה.
האיזון הראוי, כך נקבע, יהא בקבלת החלטת המועצה להשכלה גבוהה עם תוספת: סעיף סל המעניק לגוף המשמעתי שיקול דעת להיענות לבקשת סטודנט לייצוג במקרה בו שאינו עונה על אחת האופציות שמנתה המועצה, ומתן זכות ייצוג גורפת בכל הליך שבו המאשימה מיוצגת ע"י עו"ד בעצמה. לדעה זו הצטרף גם הנשיא גרוניס.
בדעת מיעוט, סבר השופט דנציגר כי לכל הסטודנטים צריכה להיות זכות ייצוג גורפת בידי עורך דין על פי בחירתם.
"פסק הדין הוא מלאכת מחשבת של ניתוח האינטרסים השונים", גורס עו"ד יורם פיי, "בית המשפט, באלגנטיות רבה שמר על זכות הייצוג תוך יצירת מחסום שיימנע שימוש לרעה בזכות זו".
לדבריו "פסק הדין פותח את הדלת לביקורת שיפוטית על כל מקרה שבו ועדות המשמעת לא יאפשרו לסטודנט ייצוג על ידי עו"ד, כך שסביר להניח שמעתה הסטודנט ייענה בסירוב לבקשת ייצוג רק לעיתים נדירות, ורק במקרים בהם מדובר בעניין פעוט שאינו מעמיד את הסטודנט בסיכון משמעותי".
לבסוף מציין עו"ד פיי, כי "בין השורות מוסיף פסק הדין נקודה למחשבה לכל עורכי הדין, שיזכרו עד כמה חשוב לשמור על מכובדות ולהשתמש בזהירות ואחריות בכוחות שנמסרו להם, על מנת שיזכו להתייחסות אוהדת מצד הגופים שמולם הם פועלים".
לפסק הדין בעניין אוניברסיטת חיפה נ' בן הרוש ואח'
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין