העליון קבע: זכותם של סטודנטים להיות מיוצגים ע"י עו"ד מוגבלת למקרים מסוימים בלבד

השופט א' רובינשטיין:

א.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט גרשון) מיום 29.6.08 בתיק א' 576/06. עניינו של ההליך, זכותם של תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה להיות מיוצגים על ידי עורכי דין לפי בחירתם במסגרת הליכים משמעתיים הננקטים נגדם.

רקע עובדתי תמציתי

ב.         ביום 25.1.06 הפגינו המשיבים, חברי תא הסטודנטים "לביא", נגד הקרנת הסרט "גן עדן עכשיו" באולם המצוי בתוך קמפוס המערערת, אוניברסיטת חיפה. מאחר שההפגנה נערכה ללא רשות, נפתח נגד המשיבים הליך משמעתי בגדרי האוניברסיטה. בקשת המשיבים להיות מיוצגים בהליך על ידי עורך דין לפי בחירתם נדחתה על ידי הממונה על המשמעת, בקביעה כי תקנון המשמעת (כנוסחו באותה העת) מתיר לנתבע בהליך משמעתי להיעזר רק "בתלמיד אחר או בעובד אקדמי לפי בחירתו", אך לא להיות מיוצג על ידי עורך דין שאינו בא בגדרים אלה (להלן יכונה עורך דין חיצוני). בסופו של יום נדונו המשיבים בהיעדרם, והושתו עליהם נזיפה חמורה, קנס כספי (1,000 ש"ח) והרחקה על תנאי למשך סמסטר. נאמר כאן, כי לא היה כל מקום לאי התיצבותם של המשיבים להליך (וראו כיום, דרך ההיקש, סעיף 19 לחוק זכויות הסטודנט, תשס"ז-2007 שנחקק לאחר האירועים דנא).

ג.          ביום 22.5.06 הגישו המשיבים לבית המשפט קמא תביעה לסעד הצהרתי, אשר יורה כי סטודנטים רשאים להיות מיוצגים על ידי עורכי דין חיצוניים בהליכים משמעתיים, ואשר יקבע כי פסק הדין שניתן בעניינם בטל. במהלך הדיון מסרה המערערת, כי תקנון המשמעת תוקן באופן המאפשר ייצוג על ידי עורך דין חיצוני במקרים בהם התובע מטעם האוניברסיטה הוא עורך דין, ובמקרים בהם ההרשעה "עלולה לגרור עונש של הרחקה בפועל מהאוניברסיטה". המערערת טענה, כי המשיבים לא מיצו את הליכי הערעור הפנימיים, וכי לגופו של עניין מבטא תקנון המשמעת איזון ראוי בין שמירה על הליך הוגן - תוך מתן אפשרות לסטודנט להיות מיוצג על ידי סטודנט אחר או עובד אקדמי, אשר יכולים להיות עורכי דין בעצמם; לבין יעילות הדיון - שכן מתן זכות לייצוג על ידי עורכי דין חיצוניים יביא לסרבול ההליכים. עוד הודגש, כי תיקון תקנון האוניברסיטה מאפשר ייצוג במקרים של חוסר שויון בין הצדדים להליך, ובמקרים בהם מוטלת בכף סנקציה חמורה.

ד.         ביום 29.6.08 קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה על שני חלקיה. בין היתר נדרש בית המשפט לזכות הייצוג כחלק "מזכותו של אדם לשמור על כבודו" (עמוד 13; בהסתמך, בין היתר, על בג"צ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 746, 761; בג"צ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מט(1) 661), לרבות בהליכים משמעתיים (בהסתמך על ע"א 7162/06 שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (לא פורסם)), ולחומרת הסנקציות אשר רשויות המשמעת של האוניברסיטה מוסמכות להטיל (לדוגמה - הרחקה לצמיתות, ביטול בדיעבד של שנת לימודים או חלקה ועוד). עוד התייחס בית המשפט לחשיבות הייצוג המקצועי בהליך בו נחקרים עדים ושמטרתו הגעה לחקר האמת (בין היתר בהסתמך על בג"צ 515/74 פלוני נ' מפקד משטרה צבאית חוקרת, פ"ד כט(2) 169), שעה שכלי מרכזי בגדרו הוא חקירה נגדית יעילה - אז יש ביטוי משמעותי להיות המייצג עורך דין מקצועי.

ה.         נקבע, כי גם תיקון תקנון המשמעת "אינו מספק ואין בו כדי לרפא את הפגמים שנפלו בתקנון בנוסחו הקודם" (עמוד 18); והוטעם, כי גם עונשים פחותים בחומרתם, דוגמת ביטול שנת לימודים למפרע, "יכולים להיות משמעותיים ובעלי פוטנציאל לגרימת נזק של ממש לסטודנט" (שם). סוף דבר נקבע, כי החלטת רשויות המשמעת בעניינם של המשיבים בטלה, כי על האוניברסיטה לתקן את תקנונה (בתוך חמישה חודשים) באופן שיאפשר ייצוג "על ידי עורך דין חיצוני מבלי להגביל את זכות הייצוג למקרים מסויימים" (עמוד 20); כן נקבע, כי ככל שהאוניברסיטה עומדת על העמדת המשיבים לדין, עליה לדון בעניינם מחדש לאחר שתאפשר להם ייצוג לפי בחירתם.

טענות המערערת

ו.          ראשית טוענת המערערת, כי מאחר והמשיבים עשו דין לעצמם ולא התייצבו לדיון בעניינם, ובהמשך גם לא מיצו את הליכי הערעור במסגרת רשויות המשמעת של האוניברסיטה -  היה על בית המשפט המחוזי לסלק את תביעתם על הסף (בין היתר בהסתמך על ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן לקידום כדורסל, פ"ד מד(2) 806). כן הוזכרה הפסיקה בדבר התערבותם המצומצמת של בתי המשפט בענייניהם הפנימיים של גופים וולונטריים (ע"א 50/89 פרופ' ליטן נ' פרופ' אילתה, פ"ד מה(4) 18; ה"פ (מחוזי ירושלים) 4071/05 ברגמן נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (לא פורסם)), לרבות בסוגיית סדרי הדין וההכרעות המהותיות של טריבונלים משמעתיים הפועלים במסגרות אלה (ה"פ (מחוזי ירושלים) 130/98 מחול נ' ד"ר יואב דותן (לא פורסם); ה"פ (מחוזי באר שבע) 4063/04 ברגמן נ' אוניברסיטת בן גוריון (לא פורסם); ה"פ (מחוזי תל אביב) 761/05 ירמיהו נ' בית הספר לסיעוד (לא פורסם); בש"א (מחוזי חיפה) 10989/04 איסקוב נ' הטכניון (לא פורסם); ת"א (מחוזי באר שבע) 951/89 אורטל נ' אוניברסיטת בן גוריון (לא פורסם)).

ז.          במישור המהותי הועלו שתי טענות מצטברות: ראשית, כי שגה בית המשפט בהניחו, כי קיימת זכות עקרונית לייצוג משפטי בהליכים משמעתיים במסגרת מוסד להשכלה גבוהה; ושנית, כי אף אם קיימת זכות כאמור במישור העקרוני, שגה בית המשפט בקבעו כי הגבלתה בנסיבות אינה מידתית וראויה. בכל הנוגע לעצם קיומה של זכות לייצוג נטען, בין היתר, כי הזכות החוקתית לייצוג משפטי אינה חלה במקרים של דין משמעתי המבוסס על חוזה שנכרת בין המוסד האקדמי והסטודנט; כי בעניין פנחסי - עליו הסתמך בית המשפט קמא - נקבע, כי אף אם היתה לחבר כנסת זכות להיות מיוצג, יש לראות:

"בהסדרים הנורמטיביים של פעולות מליאת הכנסת - המעוגנים בתקנון ובנוהג או בנוהל המקובל - הסדר חקיקתי המצמצם כדין את זכותו של חבר הכנסת להעמיד לעצמו פרקליט בדיוני המליאה" (עמוד 719-718 - המשנה לנשיא (כתארו אז) ברק).

והוא הדין, כך נטען, להסדרים הקיימים בתקנון המשמעת של המערערת. ולבסוף נטען, כי בעניין אגד - שאף עליו הסתמך בית המשפט המחוזי - נקבע, כי רק באישומים "מעין-פליליים אשר תוצאותיהם עלולות להיות הוצאתם מהאגודה" ראוי לאמץ גישה המאפשרת ייצוג משפטי בדין המשמעתי הפנימי (פסקה 27).

ח.         נטען, כי בהניחו את קיומה של זכות לייצוג משפטי התעלם בית המשפט המחוזי מחופש הפעולה המוענק למוסדות להשכלה גבוהה במסגרת סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח - 1958 ("מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו"), וכן בהתעלמו מהוראת סעיף 19(ב) לחוק זכויות הסטודנט המורה:

"לא יורשע מועמד או סטודנט בעבירת משמעת אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו, בהתאם לנוהלי המוסד" (ההדגשה הוספה - א"ר).

הוראה זו, כך נאמר, אינה כוללת זכות לייצוג משפטי. חוק זכויות הסטודנט אמנם התקבל לאחר הדיון המשמעתי בעניינם של המשיבים, אך לשיטת המערערת יש בו כדי ללמד על היקף הזכויות שהתכוון המחוקק להעניק לסטודנט בהליכים משמעתיים.

ט.         עוד נטען, כי ככל שקיימת זכות כאמור - היא הוגבלה לתכלית ראויה. הוזכר, בין היתר, כי התנהלות תקינה של מוסד להשכלה גבוהה מחייבת היררכיה בין מורים ותלמידים, ונטען כי "התדיינות התלמיד מול מורהו על ידי עורכי דין איננה מתאימה ברוב המקרים ועלולה ליצור כרסום משמעותי בהיררכיה זו" (סעיף 16 לסיכומים מיום 7.9.09), כן הוזכרה תכליתם החינוכית של מוסדות אלה, והעובדה שהסטודנט בחר להכפיף את עצמו לכללי המוסד בו החליט ללמוד. נטען, כי המדיניות שננקטה מהוה, כאמור, איזון ראוי בין הגנה על זכויות הסטודנט לבין "הרצון לקיים דיון יעיל וענייני ביחסים שבין המוסד להשכלה גבוהה לבין תלמידיו" (סעיף 21). בהקשר זה הוזכרו, בין היתר, דברי השופט (כתארו אז) בזק בעניין עזאם:

"נראה לי, כי אכן רשאית היתה האוניברסיטה לקבוע בתקנון, כי בהליכים משמעתיים נגד תלמידים יהיה הייצוג ע"י תלמיד חבר בלבד ולא על­ידי עורך-דין. הדבר מתחייב מעצם אופייה של האוניברסיטה כמוסד חינוכי סובריני ומזכותה לנהל את ענייניה בדרך הנראית לה טובה ביותר להשגת מטרותיה כמוסד חינוכי. בדרך כלל, ייצוג ע"י עורך-דין הוא רצוי, שכן הוא משרת את המטרה של בירור האמת, תוך שמירה על אמות-מידה של הגינות וצדק. ואולם ישנם תחומים, כגון בין תלמיד למורה, שייצוג ע"י עו"ד איננו הולמם ועל כן אין לראות פגם בכך שמוסד חינוכי לא יתיר ייצוג תלמידים ע"י עורך-דין" (ה"פ (מחוזי ירושלים) 2758/89 עזאם נ' האוניברסיטה העברית, פ"מ תשנ"א(2) 129, 131).

י.          כן הוזכר פסק דינו של בית המשפט הפדרלי לערעורים (7 ^th Circuit) בארצות הברית בעניין Osteen ( Osteen v. Henley, 13 F.3d 221 (1993)) שם נקבע, כי אין לסטודנט זכות חוקתית להיות מיוצג בהליכי משמעת, ובודאי אין לו זכות שעורך דין מטעמו ינהל את ההליך (בשונה ממתן ייעוץ משפטי). באותו מקרה ניתח בית המשפט את העלויות שעלולות להיות למתן זכות כאמור:

"To recognize such a right would force student disciplinary proceedings into the mold of adversary litigation. The university would have to hire its own lawyer to prosecute these cases and no doubt lawyers would also be dragged in--from the law faculty or elsewhere--to serve as judges. The cost and complexity of such proceedings would be increased, to the detriment of discipline as well as of the university's fisc. Concern is frequently voiced about the bureaucratization of education, reflected for example in the high ratio of administrative personnel to faculty at all levels of American education today. We are reluctant to encourage further bureaucratization by judicializing university disciplinary proceedings, mindful also that one dimension of academic freedom is the right of academic institutions to operate free of heavy-handed governmental, including judicial, interference".