ויתרה על הכתובה והתחרטה – הבעל ישלם?

האישה חתמה על הסכם גירושין שבו התחייבה לוותר על הכתובה. זמן מה לפני שהתגרשה היא התחרטה על הוויתור ותבעה את תשלום כספי הכתובה.  דייני הרבני לא נעתרו לבקשתה אף שלפי ההלכה הדבר אפשרי – מדוע?

רגע לפני קבלת הגט הגישה האישה תביעה לביטול הסכם הגירושין עם בעלה, שאושר כפסק דין ביוני 2013. זאת, משום שהתחרטה על כך שבמסגרת ההסכם היא ויתרה על כתובה בסכום של 55,555 שקלים.

שאלות בנושא דיני משפחה?

כנסו לפורום דיני משפחה של פסקדין

בית הדין הרבני האזורי בטבריה החליט קודם לטפל בתביעת הגירושין עצמה ובאוקטובר 2013 הצדדים התגרשו. לאחר מכן, ניגשו הדיינים הרב אוריאל לביא (אב"ד), הרב חיים בזק והרב יוסף יגודה לדון בסוגיית ההסכם והכתובה.

האישה טענה כי הבהירה לבעלה שאינה מתכוונת לוותר על הכתובה, וכי בעלה הציג לבית הדין הסכם עם דפים מזויפים שלא חתמה עליהם.

עוד לדבריה, ההסכם בטל משום שלאחר אישורו היא חזרה לשלום בית עם בעלה והם ניסו לשקם את הזוגיות. העניין לא צלח לאחר שבעלה גילה לה שבגד בה, ועל כך היא ביקשה פיצוי של 150 אלף שקל בנוסף לכתובה.  

הגרוש עמד על זכאותו לפטור מהכתובה. לטענתו, הם חתמו על ההסכם הנוכחי אחרי שהאישה עזבה את הבית והודיעה לו שהיא פותחת בחיים חדשים ומאז לא חזרו לשלום בית. בנוגע לבגידה הוא טען, כי אשתו נתנה לו אישור לרעות בשדות זרים.

הבעל הכחיש שהחליף דפים בהסכם וטען כי אין כל פסול בכך שהאישה לא חתומה על כל דף ודף מאחר שכתב ידה מופיע על הדף הראשון וחתימתה על האחרון – שבו מוזכר עניין הוויתור על הכתובה.

נוסח בעייתי

הדיינים החליטו שאין מקום לבטל את ההסכם. "הסכם גירושין המאושר בבית הדין אינו דבר של מה בכך, שבהפרחת טענות כגון 'לא התכוונתי', יהיה ניתן לבטלו כלא היה", נכתב בפסק הדין.

בתוך כך דחו הדיינים את טענות האישה בדבר חזרה לשלום בית או החלפת הדפים בהסכם, שכן  לשיטתם, האישה לא הוכיחה שחזרה באמת ובתמים לחיות עם בעלה לאחר אישור ההסכם, ועובדה שהיא לא ציינה זאת בפניהם במסגרת דיונים קודמים.

כמו כן, קבעו הדיינים כי התנוססות כתב ידה של האישה על העמוד הראשון והאחרון בהסכם מעידה על אמיתותו, מה גם שטרם הענקת התוקף היא נשאלה מספר פעמים אם היא מבינה את תוכנו ומסכימה לו – וענתה בחיוב.

באשר לכתובה, קבעו הדיינים כי נוסח סעיף הוויתור בהסכם בעייתי מבחינה הלכתית מאחר שנכתב בו כי האישה "מתחייבת לוותר" על הכתובה בעתיד, והתחייבות עתידית כזו ניתנת לביטול כל עוד האישה חוזרת בה לפני הגירושין – כפי שאירע במקרה זה.

ואולם, לדעת שניים מתוך שלושת הדיינים - החזרה מהמחילה על הכתובה אינה אפשרית כאשר כבר ניתן פסק דין על ידי הרכב שיפוטי שאישר את המחילה על הכתובה יחד עם הגירושין – ועל כן זכאי הבעל שלא יגבו ממנו את תשלום הכתובה.

הדיין שהיה בדעת מיעוט אמנם הסכים שהאישה לא זכאית לכתובה, אולם לדעתו, לא אישור פסק הדין הוא ששולל את זכאותה – שכן במסגרת מתן התוקף להסכמת הצדדים אינה גוברת על ההלכה. לפי דיין המיעוט, מה ששולל את הכתובה הוא עצם ההתחייבות של האישה בפני בית הדין לוותר על הכתובה, ובהתחייבות זו עליה לעמוד.

בכל מקרה, בסופו של דבר, הוחלט לדחות את תביעת האישה ולפטור את הבעל מכתובתה.

• ב"כ התובעת: עו"ד רחל ממאן 
• ב"כ הנתבע: עו"ד טל איטקין

* עו"ד ענת גוטליב שטיינמץ עוסקת בדיני משפחה

** הכותבת לא ייצגה בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין