בית הדין לעבודה קיבל את תביעתה של כימאית בחברת תמרוקים והבהיר כי התפטרות עקב מצב רפואי מזכה בפיצויים. החברה טענה כי מצבה הרפואי של התובעת אינו הסיבה האמיתית להתפטרות, אך השופטת דחתה את גרסתה.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל את תביעתה של כימאית שעבדה בחברת "קאופמן תמרוקים", והורה לחברה לשלם לה פיצויי פיטורים בסך כ-50,000 שקל. השופטת מיכל נעים דיבנר שוכנעה שהתובעת זכאית לפיצויים כאילו פוטרה.
התובעת עבדה כימאית בחברה במשך כארבע שנים עד שהודיעה על התפטרותה בספטמבר 2016, אחרי כחצי שנה שבה התדרדר מצבה הבריאותי כתוצאה מדלקת פרקים. כחודשיים לפני התטפרותה, רופא תעסוקתי קבע שהיא אינה כשירה לעבודתה לצמיתות.
בהקשר זה חשוב להבין כי עבודתה כללה יצירת פורמולות, הרכב חומרים וביצוע ניסויים לבחינת התאמת החומר לשימוש קוסמטי, ולכן היתה כרוכה בהרמת משאות, עמידה והליכה ממושכות, כיפופי גב ועוד.
בעקבות זאת החברה הציעה לה שיומצד אליה עובד נוסף, שיבצע את החלק הפיזי של העבודה, אולם בסופו של דבר העניינים לא צלחו, והיחסים בין הצדדים התדרדרו עד שהתובעת החליטה להתפטר.
בתביעתה היא טענה כי העבודה שהציעה לה החברה היתה למעשה זהה לעבודה שביצעה קודם לכן והחמירה את מצבה הרפואי, כך שהיתה חוזרת לביתה בסוף יום העבודה כשהיא סובלת מכאבים קשים.
לטענתה, על אף שהחברה הבטיחה לה שיוצמד אליה עובד נוסף שיבצע את כל מטלותיה הפיזיות, בפועל התלוו אליה עובדים שונים שלא ידעו את העבודה והדבר אילץ אותה להמשיך לבצע אותה בעצמה.
משלא ניתנה לה העזרה , ולאור מצבה הבריאותי, טענת התובעת היתה כי היא למעשה "התפטרה בדין מפוטר".
מנגד, החברה-הנתבעת טען בין היתר כי מחלתה של התובעת אינה הסיבה להתפטרותה, אלא היא פשוט עשתה כל שביכולתה לקבל פיצויי פיטורים, ולאחר מכן לעבוד במקומות אחרים או לפתוח עסק עצמאי.
אווירה של מאבק
באופן כללי השופטת נעים דיבנר הבהירה כי "די בכך שיהיה קשר סיבתי בין המצב הבריאותי להתפטרות, וכי קשר זה יהא המניע להתפטרות או אחד המניעים העיקריים לה". לפי השופטת, יש להוכיח שבנסיבות העניין יש "סיבה מספקת" להתפטרות.
לגופו של עניין השופטת ניתחה את המסמכים הרפואיים והגיעה למסקנה כי מצבה של התובעת אכן לא אפשר לה להמשיך בעבודה, כלומר התובעת התפטרה עקב מצבה הרפואי.
בהמשך השופטת קבעה כי "מדובר בנסיבות, אשר אנו מקבלות אותן ככאלו המצדיקות הפסקת העבודה עקב המחלה, חרף ניסיונו של המעסיק לעמוד בדרישות הרפואיות הטכניות, שיאפשרו המשך העסקתה.
השופטת אף שוכנעה שהחברה-הנתבעת אכן הצמידה לתובעת עזרה, אך לא מישהו קבוע אלא עובדים שהתחלפו. בנוסף, השופטת התרשמה כי בחודשים האחרונים של עבודתה התפתחה אווירה של מאבק והתכתשויות, כאשר התובעת חותרת לסיום עבודתה מבלי להפסיד את פיצויי הפיטורים ואילו הנתבעת מסרבת, ואפילו מצלמת אותה בחשאי בכדי להוכיח שהיא מצליחה להזיז את אצבעותיה על הטלפון הנייד שלה.
בפסק הדין נכתב כי "למרות שהנתבעת ניסתה להציג מצג לפיו היא מסייעת לתובעת לנוכח מחלתה, נראה כי פעולותיה נועדו בעיקר לאיין את רצונה של התובעת לקבל את פיצויי הפיטורים ומכל מקום לא התרשמנו כי מדובר בסביבת עבודה מיטיבה בשים לב למצבה הפיזי הירוד של התובעת".
בסיכומו של דבר, נקבע כי בנסיבות התפטרותה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. בהתאם לחישוב תקופת עבודתה ושכרה, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת 48,739 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורנה שמריהו
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דוד מימון
עו"ד ליאת קרסקס
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין