פלונית נ' קאופמן תמרוקים בע"מ

מתוקן בהתאם להחלטה מיום 26.7.18

פתח דבר

1. האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתה, מחמת מצבה הרפואי ועל יסוד סעיף 6 לחוק פיצויי הפיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – החוק).

   העובדות כפי שהן עולות מחומר הראיות

2. התובעת, ילידת 1975, סובלת מדלקת מפרקים שגרונית.

3. הנתבעת הינה חברה לייצור מוצרי קוסמטיקה ואיפור.

4. התובעת עבדה בנתבעת ככימאית מיום 5.2.2012 ועד ליום 15.9.2016, עת הודיעה על התפטרותה.

5. ביום 6.7.2016 נבדקה התובעת על ידי דר' גל היידו- רופא תעסוקתי, אשר קבע כי התובעת אינה כשירה לעבודתה (נספח א' לתצהיר התובעת), וכך נכתב:

   "עקב מצבה הרפואי מוגבלת בעבודה הדורשת מאמץ פיזי, הרמת משאות כבדים, עמידה והליכה ממושכת, תנועות ידיים חוזרניות וגם כיפופי גב תדירים, לכן אינה כשירה לעבודתה הנוכחית לצמיתות".

6. למחרת, ביום 7.7.2016 ובעקבות חוות הדעת הרפואית, שלחה הנתבעת לתובעת מכתב ובו העלתה הצעת עבודה חלופית (נספח ב' לתצהיר התובעת), כדלקמן:

   "הנדון: מרשתי קאופמן תמרוקים בע"מ

   מכתב הרופא התעסוקתי מיום 6.7.16

   הצעת עבודה חילופית

    

   בקשר לעניין שבנדון הריני מתכבד לפנות אלייך כדלקמן:

   1. היום קיבל מנהל מרשתי את מכתב הרופא התעסוקתי שבנדון.

   2. מזה כחצי שנה, שלנוכח מצבך הרפואי הוצמד לך עובד שעשה עבורך את כל המטלות הפיזיות.

   3. נראה כי הרופא התעסוקתי לא עודכן לגבי מהות עבודתך המעודכנת.

   4. מכל מקום לנוכח מגבלותייך כמתואר במכתב הרופא התעסוקתי, מוצע לך להמשיך ולעבוד במחקר, פיתוח, הכוונה, ייעוץ, הדרכה ולימוד כימאית נוספת, באופן שלא תצטרכי לבצע כל פעולה מהפעולות, שאת מוגבלת לעשותם על פי מכתב הרופא התעסוקתי."

7. התובעת שהתה בחופשת מחלה מיום 5.7.2016 ועד ליום 19.7.2016 (עמ' 10, ש' 24-26).

8. ביום 20.7.2016 נבדקה התובעת פעם נוספת על ידי דר' היידו במקום עבודתה. ד"ר היידו קבע כי התובעת כשירה לעבוד בנתבעת בתפקיד ייעוץ והדרכה בלבד.(נספח ג' לתצהיר התובעת):

   "לאחר בדיקתה במחלקתנו, עיון בחומר הרפואי וביקור במקום עבודתה בתאריך 20/7/2016 - אני בדעה כי אינה מתאימה לעבודה הכרוכה במאמץ פיזי, הרמת משאות כבדים, הפעלת כפות ידיים תדירה, עמידה והליכה ממושכת וגם כיפופי גב תדירים.

   מכיוון שהוצע לה כעת תפקיד אשר עפ"י המעביד כרוך ביעוץ והדרכה בלבד, תפקיד זה מתאים למצבה."

9. ביום 21.7.2016 נבדקה התובעת על ידי דר' הלל סאבין, מומחה בראומטולוגיה ומחלות פנימיות, אשר קבע בחוות דעתו כי התובעת סובלת מדלקת מפרקים שגרונית וכי "במצבה הנוכחי מדובר בנכות בדרגה גבוהה ואובדן כושר עבודה של 100% (כולל הרמת משאות כבדים, עמידה והליכה ממושכת, ישיבה, תנועות ידיים חוזרניות, כיפופי גב תדירים) לצמיתות" (נספח ד' לתצהיר התובעת).

10. ביום 11.8.2016 אישרה דר' דורית ויינברג, רופאה תעסוקתית ומנהלת המרפאה בקופת חולים כללית, כי התובעת תעבוד לכל היותר 3-4 שעות ביום בתפקיד ייעוץ והדרכה (נספח 8 לתצהיר הנתבעת):

    "התובעת מוגבלת ביותר בתפקודה. אינה מתאימה לעבודה הכרוכה בעמידה והליכה ממושכת, ישיבה ממושכת, תנועות ידיים חוזרניות, כיפופי גב תדירים. חזרה לנסיון לעבודה וקיים קושי בעבודה במתכונת מלאה. לאור מצבה הרפואי מומלץ על עבודה של 3-4 שעות ביום בייעוץ והדרכה בלבד."

11. ביום 15.9.2016 מסרה התובעת, באמצעות ב"כ, הודעה מוקדמת להתפטרותה, כך שעבודתה תסתיים ביום 14.10.2016 (נספח ה' לכתב התביעה). במכתב מציינת הנתבעת כי הסיבה להתפטרותה הוא מצבה הרפואי ואי עמידת הנתבעת בסיכום מולה, ולפיכך הינה עומדת בתנאי סעיף 6 לחוק ובהתאם לכך נדרשת הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים. כך נכתב בסע' 4 למכתבה:

    "למרות מכתבך מיום 7/7/2016 לא הוצמד למרשתי עובד בתחום שעושה את כל המטלות הפיזיות ואף לא מועסקת כימאית נוספת ומרשתי אינה עוסקת רק ביעוץ, ועליה להסביר בתנועות ידיים במשך כ – 4 שעות מדי יום, הכיצד לבצע את העבודה, ויודגש, למרות אמירתכם כי תועסק במקום העבודה כימאית נוספת, ועל מרשתי רק לייעץ לה, דבר זה לא נעשה."

    ובהמשך בסע' 8 למכתבה נכתב כך:

    "בוודאי תציין כי בחוות דעתה של ד"ר דורית ויינברג מנהלת מרפאה תעסוקתית בנתניה מיום 11/8/2016 המליצה היא על עבודה של עד 3-4 שעות ביום ביעוץ והדרכה בלבד, אך המלצה זו לא מיושמת בפועל, ומרשתי סובלת מדי יום ביומו בכאבים עזים ולעיתים באי יכולת לקום ממיטתה נוכח עבודתה."

    ממועד מסירת המכתב, לא עבדה התובעת בפועל.

12. הנתבעת השיבה ביום 19.9.2016 והפנתה לכך שהרופא התעסוקתי אשר הגיע למקום העבודה בחן את תנאי עבודתה והחליט כי התובעת יכולה לעבוד בתנאים שהוצעו לה. התובעת לא נדרשה להניע את ידיה במשך 4 שעות מדי יום כנטען, אלא לייעץ ולהדריך את העובד אשר היה צמוד אליה וביצע את כל הוראותיה. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת משתמשת במחלתה כתירוץ להתפטרותה ולרצונה לעבוד בעבודה אחרת (נספח ו' לתצהיר התובעת).

13. במכתב נוסף מיום 19.10.2016 חזרה התובעת על טענותיה (נספח ז' לתצהיר התובעת).

14. ביום 17.5.2017 נבדקה התובעת פעם נוספת על ידי דר' ויינברג, לצורך הגשת תביעה לאובדן כושר עבודה (עמ' 4, ש' 18 – עמ' 5, ש' 2), אשר קבעה כי התובעת אינה כשירה לעבודה, כבר מיום 14.10.2016 (נספח ח' לתצהיר התובעת) וכך נכתב ברישום הרפואי:

    "נבדקה אצלנו שוב. מדווחת שלא הצליחה להתמיד בעבודה, התקשתה בכך מאוד ולכן התפטרה מהעבודה ב- 14.10.16 ומאז אינה עובדת. בחודשים האחרונים החמרה במצבה. נבדקה על ידי ראומוטולוג ד"ר סאבין ב- 27.11.16 אשר ציין כי סובלת מ- RA עם דפורמציות קשות במפרקי הידיים. כעת מתלוננת על נוקשות של שעתיים, נפיחות במפרקי הקרסוליים ואי תפקוד בכפות הידיים. בבדיקה נפיחות קלה סביב מפרקי הקרסוליים, דפורמציות אופייניות בידיים, 2.3 CRP רושם כי RA פעילה לפחות במפרקי הקרסוליים הומלץ להתחיל טיפול ב- ARAVA. על פי סיכום אורטופד ד"ר בצלאל מ- 8.3.17 RA בהחמרה משמעותית בחודשים האחרונים. ארתריטיס ניכרת עם הגבלה תפקודית משמעותית, תפליטים וכאבים משמעותיים בשתי הברכיים קרסולים ומפרקים אחרים, אינה מאוזנת, נשלחה להערכת מומחה כף רגל. על פי מכתב אורטופד מומחה כף רגל ד"ר מרסר מה- 26.4.17 סובלת מדפורמציה קשה בכפות הרגליים והקרסוליים, שוקלים אפשרות לטיפול ניתוחי לאור זאת הומלץ להפנותה ל- CT, תור בחודש הבא.

    נבדקה בועדה רפואית בביטוח לאומי נכות כללית וקיבלה 100% נכות עם דרגת אי כושר עבודה 100%.

    לאור זאת אני בדעה כי אינה כשירה לעבודה החל מה- 14.10.16. תפנה לועדה רפואית לנכות בקרן הפנסיה/חברת ביטוח בה מבוטחת לשם מיצוי זכויותיה. לציין כי גם קודם לכן היתה באי כושר חלקי באישורינו החל מה- 11.8.16 ועבדה 3-4 שעות בלבד." 

15. החל מיום 16.8.2017 עובדת התובעת בחברת "חוה חקלאית ירדן דניאל בע"מ" המייצרת מוצרי טואלטיקה, בתפקיד ייעוץ, במתכונת של 3-4 שעות ביום, כאשר פעמיים עד שלוש בשבוע מגיעה פיזית למקום העבודה, וביתר הימים עובדת מביתה (עמ' 6, ש' 23 – עמ' 7, ש' 9).

    ההליך שבפנינו

16. לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים, התקיים ביום 13.2.2018 דיון הוכחות, בו נחקרו העדים בחקירה נגדית לאחר שמסרו עדויותיהם הראשיות בתצהירים. מטעם התביעה העידה התובעת לבדה. מטעם הנתבעת העידו מנכ"ל הנתבעת, מר חגי קאופמן (להלן - קאופמן) וכן עובד הנתבעת וחתנו של קאופמן, מר רון מלחי (להלן - מלחי), אשר החליף את התובעת בעבודתה בנתבעת.

17. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

18. ביום 19.6.2018 הוחלט כך: "לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובטרם מתן פסק הדין, בשים לב לכך שבאחד האישורים הרפואיים שצורפו על ידי התובעת נזכר אישור המוסד לביטוח לאומי בדבר 100% אי כושר – נדרשת בזאת התובעת להציג את אישור המוסד לביטוח לאומי האמור לעיל – לרבות מועד האישור ותקופתו...".

19. ביום 20.6.2018 הגישה התובעת הודעתה, לה צורפה אסמכתא מאת המוסד לביטוח לאומי מיום 2.1.2017, לפיה לתובעת נקבעה נכות רפואית משוקללת של 70% ודרגת אי כושר בשיעור 100% לצמיתות, החל מיום 14.10.2016.

20. מיד לאחר הודעת התובעת ובאותו היום, הגישה הנתבעת בקשה לביטול ההחלטה מיום 19.6.2018, מהטעם כי הצגת ראיה נוספת לאחר שלב ההוכחות וסיכומי הצדדים, תפגע באופן משמעותי בזכויות הנתבעת. לטענתה, ככל שהיה בידי התובעת מסמך כלשהו שהיא רצתה להגישו, היה עליה לעשות זאת עוד בשלב גילוי המסמכים ולצרפו לתצהירה. מאחר והתובעת לא עשתה כן, אין לאפשר לה בשלב זה של ההליכים לבצע מקצה שיפורים תוך הגשת המסמך הנדון, גם אם ביוזמת בית הדין. עוד טענה הנתבעת כי המצאת ראיה נוספת, מחייבת החזרת התיק להליך ההוכחות, שכן קיימת לה זכות קנויה להתייחס לראיה ולחקור עליה.

21. בעניין אחרון זה נציין, כי לאחר עיון במסמך אשר הציגה התובעת, לא מצאנו כי יש בו להעלות או להוריד ביחס לנסיבות התפטרותה של התובעת ממקום עבודתה, הואיל וקביעת המוסד לביטוח לאומי מאוחרת למועד התפטרותה של התובע (2.1.2017); המועד שנקבע בו (14.10.2016) אינו מועד התפטרותה (15.9.2016); לתובעת ניתנה דרגת אי כושר עבודה של 100% לצמיתות ואף על פי כן היא עבדה במקום עבודה אחר בתקופת אי כושר העבודה. לאור כל אלו לא מצאנו ליתן כל משקל למסמך האמור בהכרעתנו, מעבר ליתר מראיות שהוצגו בפנינו ולפיכך, אין לנו צורך לדון בבקשת הנתבעת.

    עיקר טענות הצדדים

22. לטענת התובעת, העבודה שהציעה לה הנתבעת, לאחר קבלת חוות הדעת הרופא התעסוקתי, היתה למעשה זהה לעבודה שביצעה קודם לכן והחמירה את מצבה הרפואי כך שהיתה חוזרת לביתה בסוף יום העבודה, סובלת מכאבים קשים.

    על אף האמור במכתבה של הנתבעת מיום 7.7.2016, לפיו יוצמד אל התובעת עובד נוסף אשר יבצע את כל מטלותיה הפיזיות וכן כי תגיע כימאית נוספת על מנת שהתובעת תדריך אותה, הדבר לא נעשה, אלא שאל התובעת התלוו עובדים שונים, בני משפחתו של קאופמן ונוכח אי ידיעתם את העבודה נאלצה התובעת להמשיך ולבצע את העבודה בעצמה.

23. לא הוכח כי מלחי עבד עם התובעת חמישה חודשים בטרם התפטרותה, שכן מעדותו עלה כי סיים את עבודתו בחברת אל על בחודש 8/2016 והחל לעבוד בנתבעת בחודש 7/2016, כאשר בחודש 7/2016 עבד בנתבעת לסירוגין ובמקביל לעבודתו באל על. עוד טענה התובעת כי יש לתת משקל נמוך לעדותו של מלחי בשל העובדה כי מדובר בקרוב משפחתו של קאופמן ומאחר ולא הציג אסמכתאות התומכות בעדותו ביחס למועד תחילת עבודתו בנתבעת.

24. משלא ניתנה לה העזרה הנדרשת לביצוע עבודתה ולאור מצבה הבריאותי, הודיעה התובעת על התפטרותה בדין מפוטר בהתאם לסעיף 6 לחוק, התובעת הפנתה להלכת שטרית (ע"ע (ארצי) 1214/02 שטרית – סטופ אש בע"מ, מיום 27.1.2003, להלן – הלכת שטרית), לפיה יש לתת משקל לא מבוטל לתחושותיו הסובייקטיביות של העובד החולה, כל עוד הן מגובות במסמכים רפואיים מתאימים.

25. הנתבעת פגעה בפרטיותה של התובעת, עת פנתה אל רופאיה בשאלה לסיבת ימי המחלה אשר ניתנו לה. התנהלות זו של הנתבעת כלפי התובעת הינה מזלזלת ובלתי ראויה ומעידה על היחס אשר קיבלה בזמן מחלתה.

26. לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה את התקיימות תנאי סעיף 6, שכן הנתבעת איפשרה לה לעבוד בהתאם למגבלות שקבע הרופא התעסוקתי: הנתבעת העמידה לרשות התובעת עובד נוסף שיבצע את העבודה הפיזית במקומה והפחיתה את היקף משרתה במחצית. חרף זאת, החליטה התובעת להפסיק עבודתה בנתבעת בטענה בלתי מבוססת של העדר עזרה פיזית, תוך גרימת נזקים בלתי הפיכים לנתבעת, אשר הסתמכה על התובעת במתן ייעוץ והדרכה שנדרשו לשם ייצור המוצרים במפעל. בנוסף שילמה הנתבעת לתובעת עבור דמי מחלה סך של 7,905 ₪, ללא כל הסבר מצד התובעת אודות המחלה שבגינה לא התייצבה לעבודה, בעוד שהתובעת סירבה להתייצב לבדיקת רופא מטעם הנתבעת.

27. מחלת התובעת אינה הסיבה להתפטרותה, שכן הוכח כי תנאי העבודה במקום עבודתה החדש קשים בהרבה מתנאי עבודתה בנתבעת, הן מבחינת שעות העבודה והן מחמת מרחק הנסיעה הכפול מביתה למקום העבודה החדש, בהשוואה לנסיעתה למקום עבודתה בנתבעת.

28. הנתבעת מפנה לחוות הדעת של דר' היידו מיום 20.7.2016, אשר הגיע למקום העבודה, בחן את העבודה המוצעת לתובעת ואישר כי היא יכולה לעבוד בתפקיד של ייעוץ והדרכה, בהתאם למצבה ובמשרה מלאה. לטענתה, אין ליתן משקל לחוות דעתה של מנהלת המרפאה דר' ויינברג מיום 11.8.2016, אשר המליצה על הפחתת משרתה של התובעת ל- 3-4 שעות ביום, שכן חוות דעת זו ניתנה באופן פרטי, כנגד תשלום ומבלי שנבחנו נסיבות העסקתה במקום העבודה בפועל. אף אין להסתמך על חוות דעת של דר' ויינברג מיום 17.5.2017 בדבר אובדן כושר עבודה מלא, שעה ששלושה חודשים לאחר מכן, התובעת עבדה בהיקף של מעל 60% משרה במקום עבודה אחר, וכן מאחר ומסמך רפואי זה נערך בדיעבד ולאחר הגשת התביעה וברור כי לא שימש בסיס להתפטרותה.

29. התובעת עשתה כל אשר לאל ידה על מנת שהנתבעת תפטר אותה או תכיר בה כמי שהתפטרה בדין מפוטרת לצורך קבלת פיצויי פיטורים, על מנת להגשים את חלומה לפתוח חנות ממתקים, כפי שהודתה בפני קרובת משפחתו של מנהל הנתבעת באמרת אגב.

30. טענת התובעת למגבלה בהנעת הידיים או האצבעות תמוהה, לנוכח העובדה כי התובעת אישרה בעדותה כי הינה מרבה להשתמש במכשיר הסלולארי ואף מחזיקה בעט (צילומים המעידים על שימוש בסלולארי תוך כדי עבודתה בנתבעת צורפו לתצהיר מלחי בנספח 10). זאת ועוד, טרם התפטרותה, הגדילה התובעת את היקף צריכת הדלק במכוניתה, דבר המעיד על שימוש מוגבר במכונית, לפיכך לגישתה, אין לתובעת כל מגבלה מהותית בישיבה ממושכת או בשימוש בידיה כנטען על ידה.

31. באשר לשכר הקובע, טענה הנתבעת כי השכר הקובע הינו 10,384 ₪, על כן במידה ויקבע בית הדין כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, לנוכח תקופת העסקתה בנתבעת, התובעת תהא זכאית לכל היותר לסך של 48,458 ₪, מהם יש להפחית 29,469 ₪ בגין רכיב הפיצויים המצוי בקופת הפנסיה ע"ש התובעת (נספח 12 לתצהיר קאופמן).

    דיון והכרעה

    המסגרת הנורמטיבית

32. בסעיף 6 לחוק נקבע כך:

    "התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות – רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים."

    על פי הוראת הסעיף על מנת להיות זכאי לפיצויי פיטורים מכוחו, על העובד להוכיח שני אלו: ראשית כי התפטר לרגל מצבו הרפואי ושנית, כי הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין, היוו סיבה מספקת להתפטרות (הלכת שטרית).

33. על תכליתו העקרונית של סעיף 6 לחוק והשיקולים המנחים בעת הפעלתו, עמד בית הדין הארצי לעבודה בהלכת שטרית:

    "תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין הגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת."

34. נקבע, כי על העובד להודיע למעסיקו טרם התפטרותו על מצב בריאותו המונע המשך העבודה שעשה עד כה, על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה אחרים, כך שלא תתקיים "סיבה מספקת" להתפטרות וראו:

    "על מנת לבסס את תביעתו, על העובד להוכיח באמצעות תעודות ומסמכים רפואיים כי מצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך בעבודתו, ולכן מצב בריאותו מהווה סיבה מספקת להתפטרות. על העובד שמתפטר בשל מצב בריאותו מוטלת החובה להודיע למעבידו על סיבת ההתפטרות, כדי לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה אשר יתאימו למצבו הרפואי של העובד כך שלא תתקיים "סיבה מספקת" להתפטרות, כלשון הסעיף בחוק. מובן שבחינת תחולתו של הסעיף מחייבת בדיקה של כל עניין לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות."

    (ע"ע (ארצי) 523/07 עמותת בית הורים "הדקל" – ולנטינה בורק, מיום 11.09.2008, (להלן – עניין בורק) בפסקה 8 והאסמכתאות שם).

35. אין הכרח כי מצבו הבריאותי ימנע מהעובד כל אפשרות להמשיך בעבודתו, או שיכביד על עבודתו ועל בריאותו מעבר לרגיל, אלא די בכך שיהיה קשר סיבתי בין המצב הבריאותי להתפטרות, וכי קשר זה יהא המניע להתפטרות או אחד המניעים העיקריים לה (דב"ע (ארצי) לג/3-8 טוטנאור בע"מ – אליהו לפידות, פד"ע ד 321 (1973)). עוד נקבע כי העובד אינו חייב להצטייד בתעודה רפואית לפני ההתפטרות, ודי בכך שהתעודה הרפואית תאשר את קיומו של המצב הרפואי בעת ההתפטרות (דב"ע (ארצי) ל/17 – 3 שרה רפפורט – שושנה אסולין, פד"ע ב' 25 (1970); ע"ע (ארצי ) 30933-09-16 קבוצת פיטרו הכט בע"מ - דותן דהן, מיום 7.05.2018).

36. ייתכן מצב שבו עובד מתפטר מעבודה במקום עבודה מסויים לרגל מצב בריאותו הלקוי, אך הוא מבקש למצוא לעצמו עבודה אחרת המתאימים למצב בריאותו ולא יהיה בכך כדי לפגוע בהצדקה, על פי סעיף 6 לחוק, להפסקת עבודתו הקודמת (השוו: דב"ע (ארצי) 0-48/98 גיסין – המוסד לביטוח לאומי, לב 130 (1999).

    מן הכלל אל הפרט

37. בפתח הדברים נתייחס לתקופת עבודתה של התובעת: חרף הסכמה בראשיתו של ההליך בדבר תקופת העבודה (עמ' 1, ש' 16), בתצהירו טען קאופמן כי העסיק את התובעת החל מחודש ינואר 2015, בעוד קודם לכן החל מפברואר 2012 ועד סוף שנת 2014 התובעת הועסקה על ידי חברת רויאל קוסמטיקס בע"מ. אלא שלאחר שמיעת העדויות בהן טענה התובעת כי עבדה אצל קאופמן לאורך כל התקופה וכי הוא זה ששינה את שמות החברות המעסיקות (עמ' 9, ש' 7-10), ועדותו של קאופמן אשר אישר כי העסיק את התובעת החל מפברואר 2012 (עמ' 14, ש' 28-30), זנחה הנתבעת טענה זו בסיכומיה. משכך, אין מחלוקת באשר לתקופת עבודת התובעת בנתבעת מיום 5.2.2012 ועד ליום 15.9.2016.

    חלות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים בנסיבות העניין

38. כאמור, התובעת הגישה התפטרותה בכתב ביום 15.9.2016 והודיעה למעסיקה כי בשל התדרדרות מחלתה, היא מנועה מלבצע את עבודתה כפי שעשתה עד כה, כאשר היא תמכה הודעתה במסמכים רפואיים, ואפשרה לנתבעת להציע לה תפקיד חלופי. אין מדובר במחלה של מה בכך. מהאמור לעיל עולה, כי אף הנתבעת הכירה באילוץ הרפואי של התובעת שחייב אותה לעבור לעבודה קלה יותר, שאינה כרוכה במאמץ פיזי והיא אינה חולקת על כך.

39. משזהו בסיס הדיון, עלינו לבדוק האם התובעת מצבה הרפואי של התובעת הוא שעמד בבסיס ההחלטה להתפטר, דהיינו האם יש קשר סיבתי בין מחלתה להתפטרותה, וכן האם מצבה הרפואי ונסיבות עבודתה מהווים סיבה מספקת להתפטרותה.

40. לאחר ששמענו את העדויות ועיינו במסמכים שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת נכנסת בגדר סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ולפיכך זכאית היא לפיצוי פיטורים בשל התפטרות מחמת מצבה הבריאותי. להלן נסביר טעמינו.

    התפטרות עקב מצב רפואי

41. ראשית, אין מחלוקת כי מצבה הבריאותי של התובעת התדרדר בחודשים שקדמו להתפטרותה, שכן קאופמן אישר שחצי שנה קודם לכן, התובעת הלינה בפניו כי היא מתקשה בעבודה בעקבות מחלתה (עוד בטרם פנייתה לרופא התעסוקתי) ועל כן הוא הצמיד לה עובד שיסייע לה בעבודות הפיזיות של הוצאת חומרי הגלם מהמחסן – בתחילה סאמר ולאחריו מלחי (סע' 14 לתצהיר קאופמן; עמ' 17, ש' 28-29; עמ' 18, ש' 5-6). ההחמרה הנמשכת במצבה הבריאותי של התובעת עולה בבירור גם מהמסמכים הרפואיים שהוגשו ולא נסתרו. כך, באישור רפואי מיום 21.7.16 (דר' סאבין), מתוארת התפתחות המחלה מאז שאובחנה בשנת 2007, כאשר במועד הרישום מתואר מצב של "דפורמציות קשות בכפות הידיים ובכפות רגליים, קונטרקטורות במרפקים, הגבלה בתנועות כתפיים, כאבים בברכיים" ועוד. כן נרשם "לסיכום מדובר במצב קשה של דלקת מפרקים שגרונית. במצבה הנוכחי מדובר בנכות בדרגה גבוהה ואובדן כושר עבודה של 100%...לצמיתות". ברישום רפואי מיום 17.5.17 של הרופאה התעסוקתית, נזכר רישום רפואי של דר' בצלאל (אורתופד) מיום 8.3.17, לפיו קיימת "החמרה משמעותית בחודשים האחרונים".

    אין בידינו לקבל את טענותיה הרבות של הנתבעת כנגד אי הצגת מסמכים רפואיים כאלו ואחרים על ידי התובעת, שכן ככל שחפצה בכך יכולה היתה לבקש מסמכים אלו בשלבים המקדמיים של ההליך. באשר למסמכים שהוצגו בפנינו משירותי בריאות כללית, ובהעדר עדות רפואית לסתור – אנו מקבלים אותם כרשומות מוסדיות המעידות על נכונות תוכנן. באשר למסמך מטעמו של דר' סאבין, לא הוצג מסמך רפואי סותר, אשר יאפשר לנו לבחון את מהימנות הממצאים הקבועים בו. לפיכך, אנו מקבלים את המסמכים הרפואיים שהוצגו כנכונים.

42. שנית, התובעת הוכיחה כי מצבה הרפואי, הקשה על המשך עבודתה בנתבעת באותה מתכונת, בה הורגלה לפני מחלתה. בהתאם, הנתבעת שינתה את הגדרת תפקידה לייעוץ והדרכה; לתובעת הוצמד עובד לעזר בעבודתה הרגילה; הרופא התעסוקתי אישר את המשך העסקתה בנתבעת תחת מגבלות; ובהמשך הופחתה משרתה בכמחצית, בהתאם לחוות דעתה של דר' ויינברג מיום 11.8.2016 (נספח 8 לתצהיר הנתבעת).

43. שלישית, התובעת העידה בחקירתה הנגדית, שכאשר התפטרה קיוותה לקבל פנסיית נכות ורק משלא אושרה לה הפנסיה, מטעמים שלא הובררו בפנינו (אך על יסוד החומר שבפנינו, ניתן להעלות השערה מושכלת, שלא מחמת העדר נכות), נאלצה לחזור לעבודה על מנת לממן את הוצאות מחייתה (עמ' 14, ש' 4-9). עדותה זו תומכת אף היא במסקנה כי מחלתה של התובעת היא המחולל להפסקת עבודתה.

44. רביעית, טענת הנתבעת כי התובעת התפטרה על מנת להגשים את חלומה לפתוח חנות ממתקים, אמנם נעוצה במידע שמסרה התובעת לקאופמן ולבת משפחתו, אך לא הוכח כי כך נעשה בפועל ולא נסתרה טענת התובעת, כי מסרה בעניין זה מידע שווא. כמו כן, לא נסתרה טענת התובעת לפיה מאז שהתפטרה מהנתבעת ועד כשנה לאחר מכן, לא עבדה התובעת בשום מקום עבודה אחר (עמ' 13, ש' 26 – עמ' 14, ש' 2).

45. לאור האמור לעיל, אנו קובעות כי התפטרות התובעת היתה עקב מצבה הרפואי.

    סיבת מספקת להתפטרות

46. סעיף 6 לחוק אינו מתמצה בהוכחת קשר בין ההתפטרות לבין המצב הרפואי של העובד, אלא מחייב בחינה של "הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין" והאם יש בהם "סיבה מספקת" להתפטרות. על כך נפסק בהלכת שטרית כי "אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות.". כאמור, הנתבעת אכן שינתה את מתכונת עבודתה של התובעת בהתאם להנחיות אשר התקבלו מהרופא התעסוקתי. עם זאת התובעת טענה כי חרף השינויים, שבוצעו לטענתה באופן חלקי בלבד, היא לא יכלה להמשיך לעבוד עוד בנתבעת, ולראיה הציגה אסמכתא מדר' ויינברג – הרופאה התעסוקתית מיום 17.5.2017, התומכת בטענתה.

47. הנתבעת טענה כנגד הרישום האחרון של דר' וינברג, שכן הינו מאוחר למועד התפטרותה של התובעת. איננו מקבלים טענה זו שכן, כאמור לעיל (סע' 35), בהתאם להלכה הפסוקה העובד אינו חייב להצטייד בתעודה רפואית לפני ההתפטרות, ודי בכך שהתעודה הרפואית תאשר את קיומו של המצב הרפואי בעת ההתפטרות. זאת במיוחד במקרה בו הסוגיה הרפואית הנדונה עולה שוב ושוב גם במסמכים רפואיים קודמים להתפטרות ועל מחלתה של התובעת ועל מידת חומרתה – אין חולק. גם טענת הנתבעת כי המסמך האחרון של דר' וינברג סותר את המסמך הקודם שהוציאה, אינה מקובלת עלינו, שכן דר' וינברג מבהירה בו שהיא מסתמכת גם על דבריה של התובעת וגם על מסמכים רפואיים המעידים על החמרה במצבה.

48. בעדותה לפנינו חזרה התובעת והדגישה את תחושותיה בזמן התפטרותה:

    • "...אמרתי לה (לדר' ויינברג. מ.נ.ד) שלנוכח העובדות שאני כבר לא יכולה לעמוד על הרגליים, שתוציא לי אישור מתאים" (עמ' 4, ש' 21-22).

    • "... המצב הרפואי שלי לא אפשר לי לצאת לעבודה" (עמ' 9, ש' 18)

    • "אחרי שכתבת לי את המכתב הזה, פניתי שוב למרפאה התעסוקתית, אני אמרתי לו שבכל זאת אני לא יכולה אפילו לשבת, הייתי במצב קשה מאוד, לא יכולתי להניע את האוטו, בעלי היה עושה את זה בשבילי. אז הלכתי אליו למרפאה התעסוקתית, ואמרת לו שאני לא יכולה בכל זאת לעבוד ושיוציא לי אישור אמרתי לו שיוציא לי עוד פעם מכתב לחגי" (עמ' 10, ש' 17-20).

    • "אני הייתי צריכה להעביר את הידע הזה לאחד מבני המשפחה, וברגע שד"ר וינברג שמעה שזה לא נכון כמו שהוא טען לה בטלפון שהוא יצמיד לי אדם מהתחום שילמד את העבודה, ראיתי שזה לא ממשיך לכיוון הזה, ואני מגיעה הביתה מתמוטטת, לפעמים ארבעתם היו מתנפלים עלי ורוצים ללמוד את העבודה" (עמ' 11, ש' 13-17).

    • וכך נכתב על ידי ד"ר ויינברג ביום 17.5.2017:

      "נבדקה אצלנו שוב. מדווחת שלא הצליחה להתמיד בעבודה, התקשתה בכך מאוד ולכן התפטרה מהעבודה ב- 14.10.16 ומאז אינה עובדת. בחודשים האחרונים החמרה במצבה."

49. בהתאם להלכה הקובעת כי יש לתת משקל לא מבוטל לתחושותיו הסובייקטיביות של העובד החולה, כל עוד הן מגובות במסמכים רפואיים מתאימים, שוכנענו כי הממצאים הרפואיים בצירוף תחושותיה של התובעת, עמדו בבסיס החלטתה להפסקת העבודה.

50. נוסיף על כך, כי מדובר בעובדת המועסקת בתחום זה ממועד שקדם לאבחון מחלתה. תפקידה של התובעת, אשר כלל יצירת פורמולות, ביצוע ניסויים לבחינת התאמת החומר לשימוש קוסמטי, הרכבת חומרים וכיו"ב, הצטמצם עקב מחלתה לישיבה על כסא, מרבית זמן עבודתה, תוך מתן הנחיות לביצוע לאחרים. מדובר בנסיבות, אשר אנו מקבלות אותן ככאלו המצדיקות הפסקת העבודה עקב המחלה, חרף ניסיונו של המעסיק לעמוד בדרישות הרפואיות הטכניות, שיאפשרו המשך העסקתה.

    גם אם מקום העבודה החדש (בו החלה התובעת לעבוד כאמור, בחלוף כשנה ממועד התפטרותה ולאחר שנדחתה תביעתה לפנסיית נכות) הציע תנאים דומים, לדידנו יש הבדל בין התמדה באותו מקום עבודה תחת מגבלות שאינן מאפשרות ביצוע התפקיד הקודם, לבין תחילת עבודה במקום חדש, בהגדרת תפקיד חדשה.

51. לבסוף נציין, כי התרשמנו שבין התובעת לבין הנתבעת התפתח מעין מאבק לעת סיום עבודתה, כאשר התובעת חותרת לסיום עבודתה מבלי להפסיד את פיצויי הפיטורים ואילו הנתבעת ממאנת לקבל את חומרת המחלה של התובעת, עד כדי כך שהיא מצלמת אותה בחשאי בכדי להוכיח שהיא מצליחה להזיז את אצבעותיה על גבי טלפון סלולרי. למרות שהנתבעת ניסתה להציג מצג לפיו היא מסייעת לתובעת לנוכח מחלתה, נראה כי פעולותיה נועדו בעיקר לאיין את רצונה של התובעת לקבל את פיצויי הפיטורים ומכל מקום לא התרשמנו כי מדובר בסביבת עבודה מיטיבה בשים לב למצבה הפיזי הירוד של התובעת.

52. לאור האמור לעיל: מצבה הרפואי של התובעת, הקשיים בהם נתקלה בביצוע תפקידה הרגיל, חוסר היכולת לבצע את המשימות שבעבר ביצעה באותו מקום עבודה, הצורך בעזרה תמידית של אדם נוסף לצורך ביצוע העבודה והיחסים המתערערים בין התובעת לבין הנתבעת על רקע המחלה, כל אלו מהווים נסיבות אשר הקשו על המשך עבודתה של התובעת ומהווים לדידנו "סיבה מספקת" להתפטרותה, כדרישת סעיף 6 לחוק.

    הצעת העבודה החלופית של הנתבעת

53. כעולה מהאמור לעיל, הנתבעת אכן פעלה להתאמת עבודתה של התובעת למגבלותיה הרפואיות. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי לאחר האישור הרפואי השני של דר' היידו, עיקר עבודתה של התובעת בוצע בישיבה, כאשר הוצמד לה עובד אשר יסייע לה בביצוע יתר המטלות. טענת התובעת כי הובטח לה עובד שהינו כימאי, נטענה באיחור ולא הוכחה.

54. יחד עם זאת, מעדותה של התובעת עלה בבירור הקושי בהמשך העבודה בתנאים החדשים, שכן למעשה נאלצה להתמודד מעת לעת עם עובד אחר המסייע לה, בשונה מעובד קבוע עימו ניתן לקיים שגרת עבודה. כך לדוגמא, עדותו של מלחי, נמצאה כלא מהימנה דיה, בשל הסתירות בעדותו - מחד, טען כי עבד עם התובעת ארבעה חודשים (עמ' 20, ש' 26) ומאידך, טען כי התחיל לעבוד בנתבעת ביולי 2016, כאשר עבד במקביל גם כדייל בחב' 'אל על' עד לאוגוסט 2016, וכאמור, התובעת לא שבה לעבודתה לאחר שהגישה את התפטרותה לנתבעת באמצע חודש ספטמבר (15.9.2016). בחקירתו הנגדית אישר שהוא היה איתה רק בחלק מהימים (עמ' 21, ש' 8).

55. הרושם הכללי שהתקבל מהעדויות שבפנינו והמסמכים שצורפו, הוא שגם אם הצעת העבודה שניתנה לתובעת תאמה את מגבלותיה הפיזיות, הרי שהתמונה הכוללת – החלפת העובדים המסייעים לתובעת; התכתשויות בין התובעת לקאופמן (כעולה ממכתביו אליו); חוסר הקבלה של הנתבעת את מצבה הרפואי של התובעת כאמיתי, בצירוף התדרדרות המחלה כעולה מהמסמכים הרפואיים, מלמדת כי גם חרף התאמת התפקיד למגבלות הפיזיות, היתה לתובעת סיבה מספקת להתפטרותה מחמת מצבה הבריאותי.

    השכר הקובע לצורך חישוב דמי הפיטורים

56. הצדדים חלוקים באשר לקביעת השכר הקובע. התובעת טענה כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכר קובע בסך 10,872 ₪, בעוד שלטענת הנתבעת השכר הקובע הינו 10,384 ₪.

57. כעולה מתלושי שכרה התובעת עבדה בשכר חודשי קבוע בערכי נטו. בשל שינויים בגובה המס, השכר הקובע הינו ממוצע שכר עבודתה ב-12 חודשי עבודתה המלאים האחרונים (10/2015-9/2016) דהיינו, 10,459 ₪ (ברוטו). לצורך חישוב דמי פיצויי הפיטורים סכום זה יוכפל לתקופת עבודתה בנתבעת (4.66 שנים), ובסה"כ 48,739 ₪.

    סוף דבר

58. על יסוד האמור לעיל אנו קובעות כי התובעת הוכיחה זכאותה לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה. על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 48,739 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.9.2016 ועד התשלום בפועל. הנתבעת רשאית לשלם סכום זה על דרך של שחרור הכספים מקופת הפנסיה והשלמת היתרה.

    בשים לב לכך שהנתבעת לא הציגה בפנינו כי בוצעו הפרשות סדורות במהלך תקופת עבודתה של התובעת, נקבע בזאת כי פיצויי הפיטורים שהופרשו לתובעת לקופת הגמל יבואו על חשבון הפיצויים ולכן יופחתו מסך סכום הזכאות.

59. בנסיבות העניין שוכנענו בקיומה של מחלוקת של ממש באשר לזכותו של התובעת לפיצויי פיטורים ועל כן, אין אנו מחייבים את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

60. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

61. התשלומים המפורטים לעיל, ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים.

62. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

    ניתן היום, י"ג אב תשע"ח, (25 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    גב' רונית סבה נציגת מעסיקים		מיכל נעים דיבנר שופטת		גב' אלינור ויינטרוב נציגת עובדים