האחות, עובדת מדינה, נאלצה להילחם על הטבות כספיות המגיעות לה עבור תואר שני, בעוד שחבריה לעבודה קיבלו אותן ללא בעיה. הסבריו של משרד הבריאות לא סיפקו לכך מענה הולם, והשופט הרגיש שהוא חייב להתערב.
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קיבל תביעה שהגישה עובדת משרד הבריאות לאחר שהמשרד סרב להכיר בתואר השני שלה ולהעלות את שכרה. השופט מוסטפא קאסם קבע כי העובדת הופלתה ביחס לעובדים אחרים – שהחזיקו בדיוק באותו התואר – וקיבלו את הטבת השכר.
התובעת, אחות מוסמכת העובדת במשרדי משרד הבריאות בנצרת, סיימה ב-2010 לימודי תואר שני ב"מינהל ציבורי" בשלוחה של אוניברסיטת "קלארק" האמריקאית. מאחר שהתואר ניתן על ידי מוסד זר (המוכר בארץ), התובעת פנתה לוועדה להערכת תארים של משרד החינוך, שאישרה כי התואר האמור נחשב לתואר שני בלימודי "מינהל ציבורי בתחום מערכות בריאות" בארץ.
ככל עובד ציבור אחר המעוניין שלימודיו יוכרו לצורך העלאת השכר, היא ביקשה ממחלקת משאבי אנוש בעבודה להכיר בתואר החדש אך ב-2013 הבקשה סורבה סופית בטענה שהתואר לא מוכר לצרכי שכר עבור אחיות.
כשנתיים לאחר מכן, היא פנתה לבית הדין לעבודה כדי שיורה למשרד הבריאות להכיר בתואר שלה, להעלות את שכרה בהתאם ולשלם לה הפרשי שכר של 29,000 שקל עבור החודשים בהם סרב להכיר בלימודיה.
לטענתה, הוועדה הבינמוסדית התעלמה מהחלטת הוועדה להערכת תארים שקבעה כי התואר קשור ישירות לתחום עיסוקה. אם לא די בכך, נראה כי היא הופלתה ביחס לעובדים אחרים שלמדו יחד איתה ובניגוד אליה – התואר שלהם הוכר ושכרם הועלה.
בנוסף, היא טענה כי משרד הבריאות עצמו היה מעורב בתכנון תכנית הלימודים לתואר, וכי נרשמה ללימודים לאחר שגורמים במשרד התחייבו בפניה שהתואר יוכר.
תגובת המשרד לטענת ההפליה הייתה שנפלה טעות בהכרת התואר במקרה של העובדים האחרים. בנוסף, המשרד טען שהחלטתו התבססה על קביעתה של הוועדה הבינמוסדית – שהיא הגורם המוסמך להכרה בתארים אקדמאים לצרכי שכר במגזר הסיעודי. כמו כן, המשרד הכחיש שהיה מעורב בתכנית הלימודים או שמי מאנשיו התחייב כלפי התובעת.
"נעולה בדעתה"
לאחר עיון בראיות ושמיעת עדויות, השופט קאסם קבע כי ""עיון בהחלטת הוועדה הבינמוסדית, על הבהרותיה ונימוקיה, מעלה מספר תהיות ומחדד עוד יותר את הצורך בהתערבות בית הדין".
השופט קבע כי ההחלטה שלא להכיר בלימודי התובעת ניתנה תוך התעלמות מוחלטת מקביעתה של הוועדה להערכת תארים, והסביר כי החלטה כזו – הנחשבת להחלטה מינהלית – הייתה צריכה להינתן לאחר שכל הנתונים הרלוונטיים נבחנו לעומקם.
השופט המשיך והוסיף כי להתרשמותו, הוועדה הבינמוסדית הייתה "נעולה בדעתה" רק בגלל שמו המילולי של התואר – "מינהל ציבורי" – שלכאורה אינו קשור לתחום הבריאות, ולכן לא ייחסה חשיבות לקביעות הוועדה להערכת תארים.
לבסוף, מה שסתם את הגולל על הסוגיה היו עדויותיהם של מספר עובדים שאישרו כי למדו עם התובעת באותו המסלול והתואר שלהם הוכר ללא בעיה. מאחר שהמשרד לא סיפק מענה הולם לפערי היחס ולא הוכיח שנפלה טעות כלשהי בהחלטתו לגביהם, השופט קאסם קבע כי התובעת הופלתה.
לפיכך, משרד הבריאות חויב להכיר בתואר השני של התובעת, להעלות את שכרה ולשאת בהפרשי השכר שהתבקשו. בנוסף, המשרד יישא בהוצאות משפט בסך 3,000 שקלים.
עו"ד דורית ניסנבאום
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין