עובדת חברת שירותי תוכנה לא הוחזרה לתפקידה בתום חופשת הלידה. על אף שהמשיכה לקבל משכורת בתקופה המוגנת ביה״ד קבע שהמעסיקה הפרה את חוק עבודת נשים וחייב אותה לפצות.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה עובדת שפוטרה מחברת ״כלנית כרמון שירותי תוכנה״ ב-2015. הוא קבע שאמנם ההחלטה על פיטורי העובדת נעשתה בלי קשר להיריון, אך המעסיקה הפרה את חוק עבודת נשים כשהורתה לעובדת להישאר בבית בתום חופשת הלידה ופיטרה אותה בסוף התקופה המוגנת מבלי לקבל את אישור הממונה.
האישה הועסקה על ידי ״כרמית כרמון״ כמנהלת מוקד תמיכה למערכות המחשוב של עובדי מוטורולה. במהלך 2014 היא נכנסה להיריון ובנובמבר של אותה שנה יצאה לחופשת לידה. כשבוע לפני תום החופשה היא זומנה לשיחה בה נאמר לה כי מוטורולה אינה מרוצה מתפקודה ולכן עליה להישאר בביתה, בתשלום, עד שיימצא לה תפקיד אחר. בתום התקופה המוגנת היא פוטרה.
בתביעה פיצויים שהגישה טענה העובדת כי הפיטורים מנוגדים לחוק עבודת נשים. לדבריה, בזמן אמת מעסיקתה לא הביעה אי שביעות רצון מתפקודה וממילא לא ניתנה לה הזדמנות להשתפר.
כלנית טענה מנגד כי התובעת מילאה את תפקידה באופן כושל ומוטורולה ביקשה לסיים את הצבתה במוקד עוד בטרם נודע דבר הריונה.
היא הוסיפה שלא הייתה כל הפרה של החוק שכן התובעת המשיכה לקבל את שכרה בתקופה המוגנת ופוטרה רק לאחר שלא נמצאה לה הצבה אחרת.
הזדמנות ממשית
אך השופט דורי ספיבק מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבל את התביעה. הוא הבהיר כי חוק עבודת נשים אוסר על מעסיק לפטר אישה במהלך ההיריון ובתקופה המוגנת, הנמשכת 60 יום לאחר תום תקופת הלידה, מבלי לבקש היתר לכך מהממונה על עבודת נשים. זאת, כדי לתת לעובדת הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההיעדרות הממושכת.
הוא הוסיף כי נקבע בפסיקה שאין לאפשר למעסיק לפדות את תקופת איסור הפיטורים בכסף. כלומר, מעסיק אינו רשאי לוותר על עבודתה בפועל של העובדת תוך המשך תשלום שכרה כרגיל, בלי לקבל לכך את אישור הממונה.
השופט הדגיש כי כלל זה חל גם על קבלן שירותים כמו ״כרמית כרמון״ במקרה בו הלקוח (במקרה זה מוטורולה) אינו מעוניין עוד בשירותיה של עובדת מסוימת.
השופט ספיבק סיכם כי כלנית לא הייתה רשאית להושיב את התובעת בבית, גם בתשלום מלא, לאחר חופשת הלידה בלא שפנתה וקיבלה היתר לכך מאת הממונה. זאת משום שעל פי הפסיקה בהעדר היתר עומדת לעובדת החוזרת מחופשת הלידה הזכות לחזור ולעבוד באותו מקום ותפקיד שבו הועסקה. מעבר לכך לדבריו, כלנית לא הוכיחה שהיא אכן חיפשה לתובעת הצבה חלופית.
לפיכך חייב השופט את המעסיקה לפצות את התובעת על הפרת חוק עבודת נשים ועוגמת הנפש שנגרמה לה בסך של 40,000 שקל. עוד נפסקו לטובת העובדת 20,000 שקל בגין פגמים בהליך השימוע, בין היתר מאחר שלא הוסבר לה מה היו הסיבות לחוסר שביעות הרצון של מוטורולה מתפקודה ולא התאפשר לה להגיב על טענות אלה.
כלנית חויבה בהוצאות בסך 15,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו״ד הדר פלד-טל
- ב״כ הנתבעות: עו״ד עינת כרמי-ברק ועו״ד יעל מועלם
עו״ד כנרת שמיר מסיקה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין