זוג שהתחייב בזכרון דברים לחתום על הסכם לרכישת מגרש נסוג כשגילה שהזכויות עוד לא בבעלות החברה. בית המשפט קבע כי במקום לבטל את העסקה היה עליהם למצוא דרכים להפיג את החששות
בית משפט השלום באשקלון חייב לאחרונה זוג שהתחרט על עסקה לרכישת מגרש ובניית בית בשדרות, לפצות את הקבלנית "אליה א.י.ע יזמות" בכ-95 אלף שקלים על הפרת זכרון דברים. השופט עידו כפכפי קבע כי חששות לא מבוססים הם לא עילה להפרת התחייבות לחתום על הסכם מכר. במקום לחתור לביטול העסקה, נקבע, היה על הזוג למצוא דרכים להגן על כספו ולקיים אותה.
בני הזוג חתמו באפריל 2018 על זכרון דברים שערך עו"ד מטעם החברה, ובו סוכם כי המגרש יימכר תמורת 900 אלף שקלים וייבנה עליו בית בעלות של 1,755,000 שקלים. במועד החתימה בני הזוג ישלמו 15,000 שקלים ובתוך 10 ימים ייחתם הסכם מכר. כמו כן, החברה התחייבה להעביר להם תוך 60 יום אישור על בעלות הזכויות במגרש והוסכם שמי שיפר את ההתחייבויות בזכרון הדברים יפצה את הצד שני ב-90 אלף שקלים.
בפועל, בני הזוג לא הסכימו לחתום על הסכם המכר בטענות שונות וכעבור כחודשיים הודיעה החברה על ביטול העסקה והגישה נגדם תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם בטענה להפרת הסכם מחייב.
בני הזוג טענו שלאחר החתימה התעורר אצלם חשש לגבי כשרות העסקה ואז הם גילו שהחברה רימתה אותם כיוון שעוד לא קיבלה את הבעלות במגרש. הם העלו טענות גם נגד עורך הדין שערך את זכרון הדברים, שלטענתם לא דאג לאינטרסים שלהם וניסח מסמך פגום שחייב אותם להעביר תשלום ראשון אפילו שהחברה עדיין לא הייתה בעלת הזכויות, בניגוד לחוק. לפיכך, לטענתם, זכרון הדברים כלל לא תקף.
בני הזוג אף הגישו תביעה נגדית שבה טענו שהחברה היא זו שהפרה את זכרון הדברים ולפיכך עליה לשלם להם את הפיצוי המוסכם ולהחזיר את המקדמה ששילמו.
לא אתי אבל חוקי
השופט עידו כפכפי קבע כי זכרון הדברים היה תקין כיוון שהחברה לא הצהירה בו שהיא בעלת הזכויות במועד החתימה אלא שהיא זכאית להירשם ככזו. כמו כן, בסופו של דבר, אישור הבעלות היה בידיה בזמן.
עוד נקבע כי הנתבעים לא יכולים לטעון שההסכם לא תקף ולא חוקי ובאותה נשימה לתבוע פיצוי מוסכם על הפרת הסכם. מכל מקום, השופט ציין כי ברור ששני הצדדים ראו בו כמסמך משפטי מחייב והוא לא מוצא פסול בכך שעו"ד אחד ערך אותו עבור שני הצדדים. "גם אם לא ראוי היה לעשות כן במישור האתי", כתב, "לא מצאתי כי התובעת הטעתה את הנתבעים או כפתה עליהם לחתום".
השופט הבהיר כי חובת תום הלב מחייבת צדדים לחוזה לפעול בשיתוף פעולה כדי לקיים אותו. במקום זאת, הנתבעים חתרו לבטל את זכרון הדברים בשל חשש לא מבוסס, מבלי לנסות דרכים שיאפשרו את קיום העסקה, כמו דרישה לקבל מסמכי בעלות או לקבוע בהסכם המכר מנגנונים להבטחת כספם כמו נאמנות או רישום הערת אזהרה.
בנסיבות אלה, השופט קבע כי לנתבעים לא הייתה עילה לגיטימית לבטל את זכרון הדברים, ומאחר שהפרו אותו עליהם לשלם לתובעת את הפיצוי המוסכם בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ו-15,000 שקלים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, כשהמקדמה ששילמו תקוזז מהפיצוי. בסך הכל הם ישלמו כ-95 אלף שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד ירון יטיב
- ב"כ הנתבעים: מיה גד מסטיי, עו"ד מקרקעין
עו"ד דן (דני) שגב וימר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין