לפסק הדין בעניין גרומר ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ת"א ואח'
תושבי שכונת מגורים בקריית אונו הגישו עתירה כנגד החלטת רשויות התכנון לאפשר לגננת להפעיל גן ילדים בשכונה, בטענה שהדבר גורם למטרדי רעש ולבעיות חנייה. הגננת טענה כי השקיעה בגן כחצי מליון שקל ואין לשלול ממנה את ההיתר. מה קבע ביהמ"ש?
גננת שנאלצה להעביר גן ילדים שהפעילה בקריית אונו במשך כ 20 שנים למקום אחר שכן ההיתר שניתן לה להפעילו פג, הגישה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג, לשם הפעלת הגן החדש בשכונת מגורים בקריית אונו.
מספר שכנים שמתגוררים בקרבת הגן החדש הגישו לוועדה התנגדויות, אולם זו התירה את השימוש החורג למשך 10 שנים, בכפוף למספר תנאים, ובהם הגבלת מספר הילדים בגן ל 40, הסדרת שתי חניות בחלקה והקמת גדר. על החלטה זו הגישו הן השכנים והן הגננת עררים לוועדת הערר המחוזית בת"א, אשר קבעה כי ההיתר יינתן ל 7 שנים בלבד, אולם הגדילה את מכסת הילדים ל 51. בנוסף, הורתה על הסדרת שני מקומות חנייה נוספים בצד הכביש בתוספת תמרור העלאת והורדת נוסעים בלבד בין השעות 7:00-8:30, ואסרה על הוצאת הילדים לחצר בין השעות 14:00 ל 16:00.
בגין החלטה זו הגישו השכנים עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ועדת הערר המחוזית, עיריית קריית אונו ובעלת הגן.
העותרים טענו, כי יש לבטל את ההיתר הממושך, אשר אמור להינתן לזמן קצר בלבד, וכי הגן, ולא משנה כמה ילדים יש בו, גורם למטרדי רעש ולבעיות חנייה. עוד נטען, כי באזור יש גנים רבים והועדות כלל לא בדקו אם נחוץ עוד גן באזור שמיועד למגורים.
העירייה והועדה המקומית טענו, כי הגן עונה על צורך ציבורי חשוב שתכניות המתאר לא נתנו לו ביטוי, וזאת נוכח השינוי בגודל האוכלוסייה, ועל כן הועדה אישרה את הקמת הגן בסביבת המגורים בכפוף למגבלות. הועדה הוסיפה, כי היא, בניגוד לוועדת הערר, סבורה כי אין להגדיל את מכסת הילדים ל 51. בכל מקרה טענו השתיים, כי לא מדובר בהחלטה לא סבירה.
ועדת הערר הוסיפה, כי בהחלטתה, אפשרה לועדה המקומית לשנות את מספר הילדים בכל עת, והגנננת ציינה, כי השקיעה בהכשרת הגן כחצי מליון שקל.
נעשה איזון סביר
השופטת יהודית שיצר קיבלה את העתירה חלקית.
נפסק, כי אמנם, היתר שימוש חורג הוא הסדר יוצא דופן שאמור להיות מוגבל בזמן ולהוות פתרון זמני עד שתאושר תכנית מתאר חדשה, ואמנם הגננת לא הגישה בקשה לשינוי תכנית המתאר, אך עם זאת, מעבר לכך שהגננת הוציאה המון כסף להכשרת הגן, יש גם אינטרס ציבורי חשוב להיענות לצרכי התושבים באמצעות פתיחת גני ילדים באזורי מגורים, שתכנית המתאר לא אפשרה, כיוון שלא לקחה בחשבון את פרמטר גידול האוכלוסין.
לפיכך נפסק, כי הפתרון של ועדת הערר על פיו תקופת ההיתר תקוצר ל 7 שנים הוא ראוי, וכך גם התנאים המגבילים שהציבה, אשר מהווים איזון בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס למנוע את הפגיעה בשכנים. לעומת זאת, קבעה השופטת, כי לא היה מקום להגדיל את מכסת הילדים ל 51, ולפיכך יש להשיב את המכסה ל 40 ילדים בלבד. לא נפסקו הוצאות.
לפסק הדין בעניין גרומר ואח' נ' ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ת"א ואח'
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.