השופט קיבל את עמדת בעלי דירות בבית משותף בהרצליה, והורה לשכנה להחזיר להם את החזקה במחסן. בנוגע למחסן נוסף שאכן מוקצה לדירתה ובו מתגורר בנה, השופט קבע כי מדובר בשימוש אסור למגורים.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעתם של שני בעלי דירות בבניין בהרצליה, והורה לשכנה שלהם לפנות מחסן שאינו שייך לה. לגבי מחסן נוסף, השופט טל חבקין קבע כי הוא אמנם מוקצה לשכנה, אך אסור לה ולבנה לעשות בו שימוש למגורים.
התובעים הם בעלי שתי דירות בבניין בהרצליה, ובו ארבע דירות. הנתבעת רכשה דירה בבניין ב-2012, ואילו התובע רכש את דירתו ב-2016. בבניין ישנם שלושה מחסנים.
התביעה עסקה בשני מחסנים, אליהם לטענתם פלשה הנתבעת והפכה אותם למתחמי מגורים בלתי חוקיים, ולמעשה הפכה בית עם ארבע דירות לבית עם שש דירות.
באחד המחסנים, כך נטען, מתגורר בנה. שני המחסנים לא הוצמדו לדירה כלשהי, כלומר הם בנויים על הרכוש המשותף. התובעים טענו כי בין הבעלים הקודמים של הדירות בבניין הוסכם – בעל-פה ו"בהתנהגות" – כי כל דירה תעשה שימוש ייחודי במחסן אחד, למעט דירה אחת (שאינה קשורה למחלוקת).
התובעים, שיוצגו על ידי עו"ד רועי שעיה, טענו כי הנתבעת הפרה את הסכמה זו, בכך שתפסו חזקה במחסן שלפי אותה הסכמה ישנה הוקצה לדירת התובע ("המחסן העליון"), ואף השכירה אותו לאדם אחר, שבינתיים פינה אותו.
בנוסף, הם טענו כי לגבי מחסן נוסף שאמנם מוקצה לדירת הנתבעת ("המחסן התחתון"), מתגורר בו בנה, כך שמדובר בשימוש חורג ובלתי חוקי.
הנתבעים – השכנה ובנה, שיוצגו על ידי עו"ד עדי מנצור – טענו כי הנתבעת רכשה את הדירה לאחר שהבעלים הקודמים הבטיח לה ששני המחסנים נתונים לשימושה הייחודי והבלעדי. הנתבעת אף טענה כי התובע היה מודע לכך, ואף לא הציג כל ראיה לכך שיש לו זכות בלעדית במחסן כזה או אחר.
בנוגע לסוגיית השימוש החורג למגורים, נטען כי מדובר בעניין לרשויות התכנון והבנייה, שאינו קשור לסכסוך מול התובעים, ואין ראיה שהשימוש במחסן גורם למטרד כלשהו.
הרסה גדר
אלא שהשופט חבקין קיבל את גרסת התובעים וקבע כי יש לתת תוקף לאותה הסכמה שהשגה בעבר בין הדיירים המקוריים.
השופט אף הבהיר כי עדות הנתבעת בכל הקשור לזכותה של שני המחסנים, היתה רצופת סתירות, והותירה "רושם מתחמק ולא חיובי". בהקשר זה השופט זקף לחובת הנתבעת את העובדה שבחרה שלא להביא לעדות את מי שמכר לה את דירתה ב-2012, ושלטענתה הציג לה מצג מסוים לגבי המחסנים.
כמו כן, השופט הבהיר כי הנתבעת עצמה סתרה את עצמה בכל הקשור למחסן העליון, כאשר מעדותה עלה כיא היא השתלטה עליו, תוך שהרסה גדר, בעבר באופן חד צדדי.
בנוגע למחסן התחתון, השופט קבע כי שימוש למטרת מגורים ללא היתר מנוגד לחוק התכנון והבנייה, ומעצם טיבו גורם לחוסר נוחות ליתר הדיירים, יוצר חיכוכים בין הדיירים, ומגדיל את העומס על התשתיות.
בהתאם למסקנותיו, השופט הורה לנתבעת לפנות את המחסן העליון ולהשיב את החזקה בו לתובע, כשהוא פנוי מכל חפץ או תוספת בנייה. כמו כן, ניתן צו האוסר על הנתבעת להשתמש במחסן התחתון למגורים.
בנוסף לכך, הנתבעים – הנתבעת ובנה – חויבו לשלם לתובע פיצוי בסך 5,000 שקל עבור חוסר הנוחות שנגרם לו, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 13,000 שקל.
לקריאת פסק הדין ת"א 47094-09-17
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין