"הייתי שותף של בעלך במשק": נדחתה תביעת עתק נגד אלמנה

התובע טען שהוא זכאי למחצית משווי הנחלה החקלאית, בסך כמיליון שקל, אלא שבית המשפט התרשם כי הסכם השיתוף נחתם תוך הטעיה - ואין לו תוקף משפטי

בית משפט השלום באשקלון דחה לאחרונה תביעה בסך כמיליון שקל שהוגשה נגד אלמנה, בקשר למשק חקלאי שקיבל בעלה בירושה. התובע טען שהוא היה שותף של המנוח בנחלה, וזכאי מכוח "הסכם שיתוף" עליו חתמו הצדדים אחרי מותו למחצית משוויה. ואולם מסקנת השופטת הבכירה סבין כהן הייתה שהחוזה נחתם תוך הטעיית האלמנה, לפיה המנוח חב כספים לתובע, ולכן בטל.

במוקד ההליך: משק במושב חלץ שבדרום, אותו קיבל בעלה המנוח של הנתבעת בירושה מאימו. באפריל 2012 חתמו בני-הזוג (כאחד), התובע ואדם נוסף על "הסכם שיתוף בנחלה", שלפיו כל אחד מהצדדים הינו בעלי 33% מהמשק (האחוז הנותר הוקדש לצדקה). באוגוסט 2015 נפטר במפתיע בעלה של הנתבעת.

כשלוש שנים לאחר מכן, באוקטובר 2018, חתמו האלמנה והתובע על הסכם שיתוף חדש שלפיו הצד השלישי ייצא מהתמונה ושניהם יהיו בעלי המשק היחידים, בחלקים שווים. במרץ 2020 הגיש האחרון - שתואר בפסק הדין כמי שהייתה לו "מערכת יחסים עסקית" עם המנוח - את התביעה לבית המשפט, במסגרתה עתר לקבל מכוח ההסכם השני 1,050,000 שקל, חצי משווי המשק.

האלמנה, מצדה, טענה שההסכם נחתם תוך הטעייתה לחשוב שבעלה נותר חייב לתובע כספים, ולכן אין לו תוקף משפטי. היא הוסיפה שלא ידעה בזמן אמת על ההסכם הראשון מ-2012, עליו כביכול היא חתומה, אלא גילתה על כך לראשונה עם קבלת התביעה.

לא הוכיח חובות

השופטת כהן קיבלה את שתי טענות ההגנה המרכזיות מטעם האלמנה. "התרשמותי היא כי למרות שנחתם הסכם שיתוף - לא הייתה כוונה אמיתית של הצדדים להיות שותפים במשק", כתבה בפתח פסק דינה.

אשר להסכם הראשון, מ-2012, הפנתה השופטת לחוות דעת גרפולוגית שלא נסתרה, לפיה הנתבעת אינה זו שחתומה עליו. היא חידדה שגם בעין בלתי מקצועית ניתן לראות שאין דימיון בין כתב ידה של האלמנה בחתימות המיוחסות לה בהסכם, לבין אלה המופיעות במסמכים אחרים.

השופטת סיכמה ש"יש לקבל את גרסת הנתבעת כי אמנם לא ידעה על קיומו של הסכם השיתוף משנת 2012, עד להצגתו לפניה בעת שקיבלה את כתב התביעה".

לגבי ההסכם השני מ-2018 סיפרה האלמנה שכחצי שנה אחרי החתימה, באפריל 2019, נערכה פגישה בינה לבין התובע במהלכה גילתה שאין לאחרון הוכחות כלשהן לחוב כביכול של בעלה כלפיו. לטענתה בשלב זה איבדה בו אמון וסירבה לקדם את העסקה, תוך שהתנערה ממנה ומכל חלק שיש לאיש במשק.

השופטת הסבירה שיש לבחון את טענות האלמנה בקשר להסכם השני ככאלה המבקשות, למעשה, לבטלו נוכח הטעייתה. בסופו של יום היא קיבלה את עמדתה: "התובע מסר לנתבעת כי המנוח חייב לו כספים. טענה זו לא הוכחה מעולם למרות שהתובע ציין כי יש בידיו אסמכתאות. שעה שאלו לא הוכחו - הרי שנשמט הבסיס לחתימה על הסכם השיתוף".

סוף דבר התביעה נדחתה במלואה, האלמנה ניצלה מתשלום הון עתק - ובנוסף היא תקבל 10,000 שקל, כהוצאות משפט.

• ב"כ התובע: עו"ד ויקי חיים שמעוני
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אלברט בן פורת

עו"ד רן שדה עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.