בהסכם בין הצדדים הוסדר הטיפול בשתי חריגות בנייה קיימות. לאחר החתימה גילו הקונים חריגת בניה נוספת ותבעו את המוכרים על הפרת חוזה. המוכרים טענו כי לא נגרם לקונים נזק ממשי. בית המשפט: המוכרים הפרו את ההסכם, אך התביעה מנופחת.
באפריל 2013 נחתם בין הצדדים הסכם למכירת דירה בבאר שבע תמורת 1,115,000 שקל. בהסכם הוסדר הטיפול בשתי חריגות בניה בנכס – יחידת דיור בקומה התחתונה וגרם מדרגות חיצוני. ביחס ליחידת הדיור נקבע כי המוכרים יסדירו את היתר הבניה עד לאוקטובר אותה שנה, ו-108,000 שקל מתוך כספי הרכישה ייוחדו לטובת העניין וישמרו בנאמנות. אם יינתן היתר – הסכום יועבר למוכרים ואם לא – המוכרים יהרסו את היחידה, 88,000 שקל מתוך הסכום יועבר לקונים והיתר – למוכרים. הסדר דומה נקבע ביחס למדרגות בסכומים ומועדים שונים.
לייעוץ בתחום
פנו לעורך דין מקרקעין
בינתיים, ההיתר ליחידה התעכב והמוכרים הסכימו להריסה ולהעברת אותם 88,000 שקל לקונים. למרות זאת הקונים הרסו את היחידה בעצמם ודרשו מהמוכרים גם את ה-20,000 שקל הנוספים. בינואר 2014, לאחר שהיחידה כבר נהרסה, היתר הבניה התקבל.
כמו כן, הקונים גילו חריגת בניה נוספת – מחסן בחצר, ובעקבות זאת הגישו תביעה על סך 527,000 שקל כנגד המוכרים. התובעים דרשו פיצוי בגין חוסר תום לב והטעיה מצד הנתבעים שלא גילו להם על החריגה הנוספת. עוד ביקשו לקבל את הסכום שהופקד בנאמנות עבור יחידת הדיור. התובעים טענו בנוסף כי הנתבעים לא גילו להם שמצב הנכס ירוד ולכן דרשו פיצוי על השיפוצים שביצעו מעבר למתוכנן.
הנתבעים טענו כי הנכס נמכר לתובעים במחיר מציאה. לגופו של עניין, העיכוב במתן היתר הבניה לא היה באשמתם אלא כתוצאה מעיכוב הטיפול בוועדות התכנון בשל חגים ובחירות ולאור קבלת ההיתר בסופו של דבר אין הצדקה להעברת הסכום שבנאמנות לתובעים. ביחס למחסן טענו הנתבעים כי התובעים התכוונו ממילא להרוס אותו ולא נגרם להם נזק.
חובת גילוי
השופטת נעם חת מקוב מבית משפט השלום בבאר שבע דחתה את טענת התובעים להטעיה ביחס למצב הנכס והדגישה כי הדירה "בת 40" ונמכרה "AS IS" לפי ההסכם. בתגובה לטענת התובעים כי לא יכלו "לראות דרך הקירות" את מצב הצנרת, כתבה: "אף הנתבעים לא רואים דרך הקירות ואינם יכולים לדעת את מצב הצנרת וחיווט החשמל, ככל שאלה אינם באים לידי ביטוי בתפעול הנכס".
ביחס לאיחור בקבלת ההיתר קבעה השופטת כי ניתן היה לצפות מראש את עניין חגי ישראל והבחירות ולקבוע את המועד בהתאם. לכן קבעה השופטת – יועבר הסכום של 88,000 שקל המופקד בנאמנות – לידי התובעים. עם זאת, 20,000 השקלים הנותרים יועברו לנתבעים שכן היה על התובעים לאפשר להם להרוס את היחידה בעצמם, כפי שביקשו.
השופטת קיבלה את טענת התובעים כי הם זכאים לפיצוי המוסכם בחוזה על חריגת הבניה של המחסן. החובה לפרט את מלוא חריגות הבניה חלה על המוכרים, הדגישה השופטת, ואין זה מתפקידם של הקונים לברר זאת. עם זאת, אין לפסוק בנוסף פיצוי על שיפוצים הנובעים מהתאמת הנכס לרישיון הבניה הקיים – שכן הדבר נכלל בתוך הפיצוי המוסכם.
לפיכך פסקה השופטת לטובת התובעים את סכום הפיצוי המוסכם בחוזה – 115,000 שקל, בנוסף לאותם 88,000 השקל שיועברו מחשבון הנאמנות. השופטת סיכמה כי מכיוון שהתובעים הגישו תביעה מנופחת ללא הצדקה וטענו טענות רבות בחוסר תום לב – אין לפסוק לטובתם הוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד ד"ר ע. מליץ
- ב"כ הנתבעים: עו"ד עו"ד ח. גלעדי
* עורכת דין כנרת שמיר מסיקה עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין