השופט קבע כי המוכרת הפרה את חוזה המכר בכך שהסתירה מהרוכשים את הבעיה החמורה בדירה. עם זאת, מאחר שמדובר בנזק שמקורו בצנרת המשותפת, חלק משמעותי מהפיצוי ישולם על ידי השכנים.
סגן נשיאת בית משפט השלום באשדוד, השופט גיל דניאל, קיבל את תביעתם של רוכשי דירה ביהוד וחייב את מי שמכרה להם את הדירה לשלם להם פיצויים בסך 110,500 שקל – סכום הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית של החוזה. עם זאת, בעקבות הודעת צד שלישי שהגישה המוכרת-הנתבעת נגד יתר בעלי הדירות בבניין, הם חויבו להחזיר לה כ-62,000 שקל, שכן השופט שוכנע כי הרטיבות נבעה מבעיה ברכוש המשותף.
התובעים רכשו את הדירה ב-2014. במסגרת החוזה הנתבעת הצהירה כי הדירה תקינה ואין בעיית רטיבות כלשהי.
אלא שהתובעים טענו כי כמה ימים אחרי שנכנסו אליה הם גילו בה ליקויי רטיבות חמורים, שלפי טענתם בכתב התביעה שהגישו נגדה, היו ידועים לנתבעת. כך למשל, הם סיפרו שכשראו את הדירה ניצב ארון גדול שהסתיר אזור שמאוחר יותר התגלו בו רטיבות וכתמי עובש.
אולם הנתבעת טענה כי ציינה בפני התובעים שבעבר הייתה בדירה בעיית רטיבות, וכי בזמן המכירה כל המערכות היו תקינות. עוד היא טענה כי התובעים הצהירו בחוזה שהם בדקו את הדירה והסכימו לרכוש אותה "במצבה הנוכחי, כפי שהיא".
בתוך כך הנתבעת הוסיפה כי מדובר בליקוי צנרת ברכוש המשותף, המצוי באחריות כלל בעלי הדירות בבניין. על רקע זה, היא הגישה נגדם הודעת צד שלישי, בה דרשה שיחזירו לה כל סכום שתחויב לשלם לתובעים.
במענה להודעה, הכחישו בעלי הדירות נזקים כלשהם ברכוש המשותף, וטענו כי מדובר בתביעה על הפרת חוזה שהם אינם צד לו.
אי אפשר שלא להרגיש
לנוכח פערים בין חוות דעת מהנדסים שהגישו הצדדים, השופט דניאל מינה מומחה מטעם בית המשפט, שיחווה דעתו בשאלה האם הרטיבות הייתה בדירה עוד לפני מכירתה, והאם הייתה גלויה לנתבעת. מומחה זה תמך באופן חד-משמעי בעמדת התובעים, וקבע כי מדובר ברטיבות קשה הקיימת מספר שנים, שכל מי שהיה בדירה חייב היה להרגיש בה.
ברמה המשפטית, לאחר ששמע את העדויות השופט הגיע למסקנה שההצהרה הכללית בחוזה בדבר רכישת הדירה במצבה הקיים לא "גוברת" או מבטלת את תוקפה של ההצהרה הספציפית של המוכרת, שלפיה בדירה אין ליקויים או רטיבות.
בהקשר זה השופט הדגיש כי "מדובר בנזקי רטיבות קשים ומשמעותיים, אשר מחייבים טיפול וכן מחייבים תיקונים בהיקף נרחב. לפיכך, מחובתה של הנתבעת היה להביא בפני התובעים את הנתונים הידועים ביחס להיקף בעיית הרטיבות".
לפיכך השופט פסק שעל הנתבעת לפצות את התובעים בגין הפרה חוזה, בסך המוסכם של 110,500 שקל.
בהמשך ניגש השופט למחלוקת שבין המוכרת לבין יתר בעלי הדירות בבניין. על סמך דעתו של המומחה הממונה, אותה אימץ השופט גם בסוגיה זו, נקבע כי אכן מדובר בפגם בצנרת המשותפת, שעליה אחראיים כל בעלי הדירות.
לכן השופט קבע כי הנתבעת זכאית לקבל מהם החזר – "שיפוי" בשפה המשפטית – בגין הנזקים בדירתה, בלי קשר לחוזה שלה עם התובעים. על בסיס הערכת המומחה בדבר עלויות התיקונים, בעלי הדירות חויבו לשלם לנתבעת כ-62,000 שקל, כל אחד בהתאם לחלקו היחסי בבניין.
עוד נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעים 24,000 בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ואילו בעלי הדירות חויבו לשלם לה 12,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אורי שילה
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין