הפסד לבעל שטען: דירת המגורים שייכת רק לי

שלוש ערכאות אישרו: מדובר בנכס משותף חרף רישומו על-שם האיש בלבד. עוד נקבע כי דירה שקיבלה האישה בירושה סמוך לפרידה תישאר בבעלותה הבלעדית

אישה שנפרדה מבעלה תקבל חצי מדירת המגורים, הגם שרשומה על-שמו בלבד. שופט העליון אלכס שטיין דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" שהגיש הבעל, בניסיונו לשנות מרוע הגזרה. בתוך כך נקבע כי דירה שקיבלה האישה בירושה סמוך למועד הקרע, תיוותר בבעלותה הבלעדית ולא תחולק.

הדירה שבמוקד ההליך, בקריית אונו, נרכשה ב-2006, במהלך נישואי הצדדים, ונרשמה על-שם הבעל בלבד ("דירת המגורים"). לימים ירשה האישה מאימה דירה אחרת, שנרשמה על-שמה ב-2018 ("דירת הירושה"). מועד הקרע נקבע לשנת 2021. ביולי אשתקד נעתר בית המשפט למשפחה לתביעת האישה, להכיר בדירת המגורים כמשותפת.

כשהוא מסרב להשלים עם התוצאה, פנה הבעל בערעור למחוזי – שבמרץ האחרון אישר את ההכרעה שניתנה. נקבע שהאישה צלחה בהוכחת שיתוף ספציפי ביחס לדירת המגורים, ומכאן שחרף רישומה על-שם הבעל - עליה להתחלק בין שניהם. במסגרת זו נדחתה גרסת הבעל כי קיבל דירה זו במתנה, תוך שנשללה הקבלה בינה לבין דירת הירושה, בפרט נוכח היעדר אינדיקציה שיתופית לגבי האחרונה.

בניסיונו השלישי והאחרון בעליון, שב הבעל על טענתו כי דירת המגורים נרכשה מכספי מתנה של אביו, ומכאן ששייכת לו בלעדית. הוא זעק על "חוסר צדק" ו"א-סימטריה" שנגרמו כביכול מפסקי הדין – שכן קביעת השיתוף הספציפי, כך לטענתו, מותירה אותו עם חצי דירה בלבד, לעומת "דירה וחצי" של האישה.

מנגד טענה האחרונה כי פסקי הדין מוצדקים, בהתחשב בעשרות שנות הזוגיות ובכך שדירת המגורים מהווה את "גולת הכותרת" של השיתוף. היא שללה כל השוואה בין דירת המגורים לדירת הירושה, והוסיפה שלמבקש ממילא נכסים רבים אחרים, בפרט בתל אביב, כך שהוא רחוק מלהיות מקופח.

אין להשוות בין הדירות

ואכן, השופט שטיין נמנע מלהתערב בהכרעת קודמיו. הוא קבע שלא מתעוררת, בנסיבות העניין, שום שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וכי אף לא מתקיים חשש מפני עיוות דין, שלצורך מיגורו יש להעניק מתן רשות כאמור.

אמת, ציין השופט, דירת המגורים נרשמה על-שם הבעל בלבד, ואולם הוזכר שהיא נרכשה במהלך חיי הנישואים. כמו כן, טענת הבעל כי הדירה הוענקה לו במתנה נדחתה על-ידי הערכאות הקודמות. יתרה מכך, בתי משפט אלה חידדו שאף אם הייתה מתקבלת טענת המתנה, שאז הייתה דירת המגורים נחשבת ל"נכס חיצוני", הרי שהוכח לגביה כוונת שיתוף ספציפית, מכוחה זכאית האישה לחצייה.

השופט אישר בתוך כך את ההחלטה שאין ליצור סימטריה בין דירת המגורים לדירת הירושה, "שלגביה לא נטען, וממילא לא הוכח, כי מתקיים בה שיתוף ספציפי". הוזכר שמדובר בנכס שנרשם על-שם האישה כ-3 שנים בלבד לפני מועד הקרע, במהלך 2018, זאת להבדיל מדירת המגורים שנקנתה כתריסר שנים קודם לכן, בשנת 2006.

לצד זאת העיר השופט כי ברמה עקרונית ו"מבלי למצות את הדיון בסוגיה", הרי שלעמדתו יש לראות בדרך התנהלות בני זוג ביחס לנכס חיצוניים אחרים – כלומר שאינם דירת המגורים המשותפת – משום "אינדיקציה לאומד דעתם בהיבט הרכושי".

מכל מקום, הוחלט בסופו של יום לדחות את הבקשה ולאשר את ההכרעות שניתנו. לחובת הבעל נפסקו 3,000 שקל הוצאות.

• ב"כ המבקש: עו"ד זיו בייטל
• ב"כ המשיבה: עו"ד איתן שלו סולקין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.