בג"ץ התבקש לבטל את החוק או לכל הפחות את סעיפים 4 ו-7 שמעניקים לשפה העברית ולהתיישבות היהודית מעמד עליון. נטען כי העובדה שאין בו אזכור לדמוקרטיה או לשוויון מעידה שהוא סותר לחלוטין את חזון המייסדים.
בעתירה, שהוגשה לבג"ץ ע"י עו"ד ערן לב פחות משבועיים אחרי שחוק הלאום אושר ברוב של 62 חברי כנסת, ביקשו יושבת ראש מרצ ח"כ תמר זנברג וחבריה למפלגה החכ"ים אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז, לבטל את החוק בטענה שאינו חוקתי. לכל הפחות, התבקש ביטולם של שני סעיפים מרכזיים בו: סעיף 4 שקובע כי העברית היא "שפת המדינה" היחידה בישראל תוך הנמכת מעמדה של השפה הערבית לשפה בעלת "מעמד מיוחד" בלבד וסעיף 7 שקובע כי רק התיישבות יהודית נחשבת ל"ערך לאומי וכי המדינה תעודד התיישבות זו.
העתירה נפתחה בציטוט מדברי ז'בוטינסקי, שבהם הצהיר על התנגדותו לחוקה שמעגנת את אופייה הלאומי של המדינה, ובמסגרתה נטען כי החוק פשוט רוקן מתוכן את "החזון על בסיסו הוקמה מדינת ישראל והמשתקף גם במגילת העצמאות".
כך למשל, בעוד שהכרזת העצמאות קובעת כי פיתוח הארץ ייעשה לכל תושביה, הרי שחוק הלאום קובע כי רק התיישבות יהודית חשובה. בעוד שבהכרזת העצמאות נקבע כי המדינה תושתת "על יסודות החירות, הצדק והשלום" ו"תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחי, בלי הבדל דת, גזע ומין", בחוק הלאום אין שום אזכור לשוויון או לצדק.
למעשה, כך נטען בעתירה, חוק הלאום פוגע באופן חסר תקדים בזכויות של 20% מאזרחי המדינה ואין בו אפילו זכר לכך שישראל היא מדינה דמוקרטית שדוגלת בעקרון השוויון.
בהקשר זה צוין כי כיום אין מדינה דמוקרטית נוספת בעולם שמדירה באופן כל כך בולט את השוויון מתוכה. אפילו בחוקות של אפגניסטן, סלובקיה, ארמניה, מצרים, קולומביה ואזרבייג'ן עקרון השוויון וזכויות המיעוט מעוגנים במפורש.
בטענותיהם כיוונו העותרים בעיקר לשני סעיפים בעייתיים במיוחד בחוק: סעיף 4 שמבטל את מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית ומפלה באופן חד-משמעי בין שפת המיעוט לבין שפת הרוב, וסעיף 7 הקובע מתן עדיפות להתיישבות היהודית.
העותרים התריעו מפני המשמעויות האופרטיביות של סעיף 7, שעשוי להכשיר פעולות של הצרת התיישבות המיעוט בארץ ואפלייה במתן תקציבי בנייה (שממומנים גם מכספי המיסים שלו).
ואם היו עושים אותו דבר ליהודים באירופה?
העותרים הפנו לדבריו של חה"כ דוד ביטן, אחד מ"אדריכלי החוק", כלשון העתירה, שהצהיר בריש גלי כי אחת ממטרות החוק היא "לעצור את ההתפשטות הבדואית" ו"להילחם בה".
בהקשר זה נכתב כי "אם במדינה כלשהי באירופה היו מגדירים דבר חקיקה כלשהו, ולא כל שכן דבר חקיקה המתיימר לעטות מעטה חוקתי, ככזה שנועד 'להילחם' באזרחים היהודים של אותה מדינה או 'לעצור את התפשטותם', כי אז לא היה ספק שלא (עוד) במדינה דמוקרטית עסקינן".
בעתירה אף הובע חשש כי חוק הלאום ישמש בסיס לחקיקה שסותרת את חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק בהתאם לעקרון המשפטי שלפיו חוק מאוחר גובר על חוקים מוקדמים. כך, לצורך הדוגמא ייתכן שאפשר יהיה לעשות שימוש בחוק הלאום כדי להכשיר חוקים עתידיים שיקבעו עדיפות ל"עבודה יהודית" על פני "עבודה ערבית".
לפיכך התבקש בג"ץ לקבוע שהחוק בטל או לכל הפחות להורות להשמיט ממנו את שני הסעיפים הבעייתיים 4 ו-7.
לעיון בנוסח המלא של העתירה לחצו כאן
* עו"ד ערן לב עוסק במשפט חוקתי ומנהלי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין