ב-2002 מנהל מחלקת הגבייה במועצה האזורית מרחבים שיתף פעולה עם מוכרי נכס במושב ניר משה והשמיט היטל ביוב מאישור על העדר חובות, במטרה לסייע להם לגלגל את התשלום על הקונים.
פסק דין שפורסם באחרונה חשף התנהלות שערורייתית של המועצה האזורית מרחבים שבמשך שנים ניסתה לגבות היטל ביוב מבני זוג ללא הצדקה ובחוסר תום לב.
ב-1997 התקינה המועצה קו ביוב חדש במושב ניר משה שבנגב. עם סיום העבודות ב-1999 היא שלחה לבעלי הנכסים במושב דרישה לתשלום היטל ביוב של כ-20,000 שקל.
בני זוג ותיקים במושב הגיעו עם המועצה להסדר לפריסת התשלום ל-20 תשלומים שנתיים. ב-2002, לאחר ששילמו חלק קטן מהסכום, הם מכרו את הנכס שבבעלותם ולא גילו לקונים שרובץ עליו חוב משמעותי.
הקונים נרשמו כבעלי הנכס ב-2004 לאחר שהוצג להם אישור על היעדר חובות מהמועצה. משלב זה החלה המועצה לשלוח את דרישות תשלום ההיטל לקונים ואלה, בטעות, שיתפו פעולה בשנים הראשונות ושילמו את השוברים.
ב-2007 הם גילו שלמעשה הם משלמים חוב לא להם ופנו למועצה לקבלת החזר ולעצירת התשלומים אך היא דחתה אותם.
לפני כשנתיים הגישה המועצה תביעה נגד הקונים באמצעות עו"ד תמיר שטמר ודרשה את תשלום יתרת היטל הביוב.
בני הזוג, שיוצגו על ידי עו"ד ראובן גוברין, הכחישו את חובתם לשלם והגישו תביעה נגדית בה עתרו לחייב את המועצה להחזיר להם תשלומי היטל ביוב ששילמו ביתר, וכן החזר הוצאות ייעוץ משפטי ופיצוי על עוגמת הנפש וההתרוצצויות.
בני הזוג טענו שהם אינם חייבים לשלם את ההיטל מאחר שקנו את הנכס שנים לאחר שהמס הוטל.
המועצה השיבה שתשלום ההיטל בין השנים 2004-2007 מהווה "הודאה" מצד הנתבעים לחובתם לשלם את החוב.
שעיר לעזאזל
אך הרשם הבכיר אמיר צ'כנוביץ הבהיר חד משמעית שהחובה לשלם את ההיטל מוטלת על מי שהיה בעל הנכס בזמן הטלת המס, קרי על המוכרים.
לדבריו, התובעת לא הציגה בסיס כלשהו לטענתה שהחוב עבר מהמוכרים לקונים – שמעולם לא היו צד לפריסת התשלומים ולא הודו באחריותם לשלם את ההיטל, מה גם שהחוב לא הוזכר בהסכם המכר.
עוד לדבריו, הוכח שהתשלומים ששילמו בתחילת הדרך נעשו מתוך מחשבה מוטעית שמדובר באגרת ביוב שגרתית.
אך מעבר לכך, כתב הרשם הבכיר, הוכח כי מספר חודשים טרם מכירת הנכס ביקשו המוכרים ממנהל מחלקת הגבייה במועצה להשמיט מאישור על העדר חובות המונפק לצורכי העברת הבעלות, והוא שיתף עמם פעולה.
לדבריו, התנהלות זו חמורה במיוחד נוכח עדותו של מנהל הגבייה שמסר שהבין מהמוכרים שהם לא מתכוונים לגלות לקונים שקיים חוב.
"התנהלות זו מלמדת על שיתוף פעולה של מנהל הגבייה עם המוכרים על מנת לסייע להם לחמוק מתשלום ההיטל תוך ניסיון בפועל להשליך חוב זה על הנתבעים", כתב הרשם והבהיר שמדובר בהפרה של חובת ההגינות ותום הלב שמוטלת על המועצה כרשות מנהלית.
"המועצה תחת להכיר בהתנהלותה הרשלנית הגדילה לעשות וגבתה מספר שנים מהנתבעים את ההיטל אף שלא הייתה זכאית לעשות כן ונהגה בהם כ'שעיר לעזאזל' תחת הגשת תביעה וגביית החוב מהמוכרים", סיכם הרשם ודחה את תביעת המועצה.
מנגד הוא קיבל את תביעת הקונים וחייב את המועצה לשלם להם 16,226 שקל עבור התשלומים שנגבו ביתר, ההוצאות ועוגמת הנפש בתוספת ושכ"ט עו"ד של 30,000 שקל והחזר אגרה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין