אף שנקבע כי החלטת ועדת הערר להכשיר עבירות בנייה לא חמורות הייתה החלטה סבירה, השופט אליקים רובינשטיין מתח ביקורת על המדיניות המכשירה בניה בלתי חוקית בדיעבד, ומוציאה את החוטאים – המזלזלים בשלטון החוק – נשכרים.
בשנת 2011 החל הזוג גרנות לבנות את ביתו ברמת רזיאל שליד ירושלים, בניגוד להוראות אדריכל המושב. שנה לאחר מכן, הוצאו נגד הזוג צווי הפסקת עבודה בעקבות שיפוצים ללא היתרי בניה, והוא זומן לישיבה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה.
לייעוץ בדיני תכנון ובנייה
פנו ל- עורך דין דיני מקרקעין
בישיבה הורה יו"ר הוועדה כי הזוג ימסור את תכנית הבניה החדשה שלו לבחינת המושב. אולם הזוג לא קיבל את הערותיו, והגיש ערר על החלטת הוועדה המקומית. בספטמבר 2013 ועדת הערר קיבלה את עמדת בני הזוג וקבעה שהוועדה המקומית צריכה לבחון את התכנית על בסיס טעמים תכנוניים בלבד ומבלי לתת משקל לעמדת המושב.
אלא שהוועדה המקומית קבעה לאחר מכן, כי גרנות צריכים להרוס את חריגות הבניה, והזוג הגיש ערר נוסף. גם הערר הזה התקבל על-ידי ועדת הערר, שהסבירה כי חומרת עבירות הבניה לא גדולה ולא פוגעת שלישיים בזולת, למעט בניית מסלעה שהיא עבירה חמורה לגביה הם יצטרכו להגיש בקשה חדשה להיתר.
האגודה השיתופית רמת רזיאל עתרה לפיכך לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, שקבע כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות שיפוטית, וביטל את החלטת ועדת הערר.
נקבע כי החלטת הוועדה לא הייתה מנומקת, ובניגוד לעמדתה – נראה כי כן מדובר בעבירות בנייה חמורות, שבעקבותיהן גם הוגש נגד בני הזוג כתב אישום. נקבע כי הבנייה – שכללה בין היתר הקמת מסלעה, עבודות חפירה וסלילת חניה – מלמדת כי הם עשו דין לעצמם, ואין להכשיר את עבירות הבנייה בדיעבד.
הזוג ערער על ההחלטה לביהמ"ש העליון, וטען שלא היה מקום לפסול את החלטת ועדת הערר. לטענת בני הזוג, יוחסו להם עבירות קלות ביותר, והסיבה האמיתית להגשת כתב האישום נגדם היא סכסוך עם השכן שהוא חבר באגודה. הם גם ציינו כי מאז כתב האישום בוטל, עובדה המוכיחה שהאכיפה שננקטה כלפיהם נבעה משיקולים זרים. ועדת הערר צידדה בעמדתם.
הוועדה המקומית, לעומתה, צידדה דווקא בבית המשפט וטענה שהעבירות שביצע הזוג היו חמורות במיוחד. האגודה הוסיפה כי הצגת בני הזוג כקורבנות להתעמרות מצדה היא שקר וכזב.
בנשיכת שפתיים
השופט יורם דנציגר סבר שיש לקבל את הערעור, וציין כי מאחר שנקודת המוצא היא שהתערבות שיפוטית בהחלטת ועדה מקצועית תעשה במשורה, לא היה מקום לבטל את החלטתה.
הוא הסביר שאין מחלוקת כי חלק מעבירות הבניה שביצע הזוג אינו חמור. בהתאם, ועדת הערר הפרידה בין העבירות הקלות לחמורות, וערכה איזון סביר בין מכלול האינטרסים והשיקולים. בראייה לאחור, הוסיף השופט, גם ביטול כתב האישום מחזק את המסקנה שהחלטת הוועדה הייתה סבירה.
המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין "נשך שפתיו" והצטרף לדנציגר רק משום שהסכים כי ביהמ"ש לא היה אמור להתערב בהחלטת הוועדה.
בתוך כך, מתח השופט ביקורת נוקבת על המדיניות להעניק בדיעבד אישורים על בניה בלתי חוקית. בכך, לטעמו, המדינה מעבירה מסר של סלחנות כלפי החוטאים. אישור בניה בדיעבד, הבהיר השופט, אמור להינתן רק במקרים נדירים ביותר, שכן בניגוד למה שנהוג בפועל, קודם צריך להגיש תכנית בנייה ורק אחרי שהיא מאושרת – ניתן להתחיל לבנות.
השופט נעם סולברג הצטרף לדעתם. משכך, הערעור התקבל, ופסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בוטל.
- ב"כ המערערים: עו"ד הראל ארנון, עו"ד אלעד פרסקי
- ב"כ המשיבים: עו"ד יצחק אבידני (בשם האגודה), עו"ד אייל שרון (בשם הוועדה המקומית), עו"ד ראובן אידלמן (בשם ועדת הערר)
* עו"ד ציפי מרגלית עוסקת בדיני תכנון ובניה ובדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין