עע"מ 3192/14 גרנות נ' האגודה שיתופית רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חרות ואח'

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 9729-01-14, מיום 9.4.2014 (השופט ד' מינץ).

רקע עובדתי ופסק הדין מושא הערעור

1. בשנת 2011 הגישו המערערים (להלן: גרנות) למשיבה 1 (להלן: האגודה), תכנית לבנית בית חדש על גבי נחלתם שבמושב רמת רזיאל (להלן: התכנית הראשונה). אדריכל המושב ביקר בנחלה והורה על ביצוע שינויים בתכנית הראשונה, אך גרנות לא ביצעו אותם, וזנחו את התכנית. זמן לא רב לאחר מכן, בשנת 2012, החלו גרנות לבצע שיפוצים בביתם בלי היתר בניה. על כן הוצאו כלפיהם צווי הפסקת עבודה, מנהלי ושיפוטי, ובהמשך הם זומנו לישיבה בוועדה המקומית. בישיבה זו נכחו גם גורמי האגודה, ובמעמד זה נתגלה לגורמים אלו – לטענתם, לראשונה – כי גרנות הגישו בקשה לאישור תכנית חדשה (להלן: התכנית השנייה). בנסיבות אלה הורה יו"ר הוועדה המקומית לגרנות להגיש את התכנית השנייה לידי האגודה לצורך בחינתה. אדריכל המושב בחן את התכנית השנייה והעיר הערות לגביה, ואולם גרנות סירבו לאמצן, והגישו ערר כלפי החלטת הוועדה המקומית. ביום 10.9.2013 התקבל הערר, במובן זה שועדת הערר קבעה כי הדיון בתכנית השנייה יוחזר לוועדה המקומית, והיא תיתן החלטה חדשה המבוססת על טעמים תכנוניים בלבד, ללא מתן משקל לעמדת האגודה.

2. הוועדה המקומית נדרשה מחדש לנושא, ובהחלטה מיום 30.10.2013 היא קבעה כי גרנות ביצעו חריגות בניה בניגוד לצווי הפסקת העבודה, וכי כתנאי למתן היתרי בניה עליהם להרוס את חריגות הבניה ולהחזיר את מצב הנחלה לקדמותו. גרנות הגישו ערר על ההחלטה, וזה התקבל בהחלטת ועדת הערר מיום 26.11.2013. ועדת הערר הסבירה, כי הנימוק שלכאורה הצדיק את הסירוב לבקשת גרנות הוא שהיעתרות לבקשתם תהיה בבחינת "הכשרת עבירות בניה". ואולם, נאמר, כי בכל הנוגע למבנים הקיימים בנחלה (להבדיל ממסלעה שלגביה התבקש היתר), חומרת העבירות לא הייתה רבה, ובנוסף ההיתר שהתבקש תאם את התכנית התקפה במקרקעין ולא היה בו כדי לפגוע בצדדים שלישיים. בנסיבות אלה, ובהתייחס גם למבחנים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, החליטה ועדת הערר לבטל את החלטת הוועדה המקומית ולאשר את בקשת גרנות להיתר הבניה.

3. כלפי החלטת ועדת הערר עתרה האגודה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בית המשפט קיבל את העתירה בקבעו כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטת הגורם התכנוני. ראשית נאמר, כי החלטת ועדת הערר הייתה לקונית ובלתי מפורטת, ולא עמדה בחובת הנמקה. שנית נאמר, לגופו של עניין, כי קביעת ועדת הערר לפיה עבירות הבניה שביצעו גרנות אינן חמורות לא מתיישבת עם העובדות הנלמדות מהחלטת הוועדה המקומית, ומכתב אישום אשר היה תלוי ועומד באותה העת נגד גרנות בגין חריגות הבניה (יודגש כי ביום 6.8.2015 הורה בית משפט השלום בבית שמש, לבקשת הצדדים להליך הפלילי, על ביטול כתב אישום זה, ללא זיכויים של גרנות). בהקשר זה צוין כי העבירות שיוחסו לגרנות כללו חריגות בניה רבותהכוללות הקמת מסלעה, עבודות חפירה וחציבה, סלילת חניה, הריסת מחסן, חציבת קומת מרתף ועוד. הוטעם כי חלק מעבירות הבניה לא היה מאושר גם בדיעבד. כן נאמר, כי על מכלול הפעולות שביצעו גרנות יש להתבונן כאל "מקשה אחת", אשר מלמדת כי גרנות נהגו בדרך של עשיית דין עצמי. על כן נקבע, כי החלטת ועדת הערר המכשירה את עבירות הבניה למעשה, חורגת ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות שיפוטית. יצוין כי בית המשפט דחה את הטענה כי יש בכך שהוגש כתב אישום נגד גרנות משום שיקול לטובת קבלת בקשתם להיתר, כביכול מכיוון שגרנות "יתנו את הדין" בהליך הפלילי. נוכח האמור קיבלבית המשפט את העתירה והורה על ביטול החלטת ועדת הערר.

טענות הצדדים

4. טענות גרנות: לטענת גרנות, יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ולהשיב על כנה את החלטת ועדת הערר. ראשית, נטען כי לא היה מקום לבטל את החלטת ועדת הערר בשל פגמים בהנמקה, אלא לכל היותר להורות לוועדה לפרט את נימוקיה. שנית, נטען כי גם לגופו של עניין לא היה מקום לבטל את החלטת ועדת הערר, משהיא הושתתה כדבעי על המבחנים שהותוו בפסיקה (בהם "מבחן המגרש הריק"). גרנות מדגישים, כי בקשתם להיתר בניה תואמת את התכנית הסטטוטורית החלה על המושב, וכי העבירות שיוחסו להם קלות ביותר. נאמר כי המקרים המצדיקים דחיית בקשה להיתר הם נדירים וספורים, אלא שבית המשפט לא התייחס לכך. זאת ועוד, גרנות מטעימים כי הסיבה האמיתית לכך שבקשותיהם נדחו, וכן הסיבה שבגינה הוגש נגדם כתב אישום, היא סכסוך שנתגלע בינם לבין המשיב 4, הוא בעל הנחלה הסמוכה וחבר באגודה. יצוין כי בהודעה מעדכנת מסרו גרנות שבדיעבד החליטו גורמים במשרד המשפטים לבטל את כתב האישום שהוגש נגדם. גרנות סבורים כי עובדה זו תומכת בגרסתם, שומטת את הנימוק העיקרי בפסק הדין, ומעידה כי האכיפה שננקטה כלפיהם היא "אכיפה בררנית" שנבעה משיקולים זרים נוכח רדיפתם המתמדת על ידי המשיב 4 והאגודה. עוד עדכנו גרנות כי ביני לביני הוצא נגדם צו שיפוטי נוסף, אלא שאף הוא בוטל.

5. טענות ועדת הערר: ועדת הערר מצדדת בעמדת גרנות, ומדגישה כי אכן בקשת ההיתר שהגישו גרנות תואמת את התכנית הסטטוטורית החלה על המקרקעין, ומשכך שיקול הדעת של מוסד התכנון שלא לאשרה הוא ממילא מצומצם ביותר. ועדת הערר מסבירה, כי מדיניותה הנוהגת של מחלקת אכיפת דיני המקרקעין בפרקליטות המדינה היא לקבל בקשות להכשרה בדיעבד של בניה בלתי חוקית אשר אינה ברף החומרה הגבוה ככל שהיא תואמת תכנית תקפה החלה במקרקעין [תכנית מי/במ/766, מיום 30.12.2001], ומסיבה זו מוצדק היה לאשר את בקשת גרנות. לבסוף מדגישה ועדת הערר, כי אף שהיא מצדדת בדברי בית המשפט לעניינים מנהליים בדבר החשיבות בשמירה על שלטון החוק, הרי שהעבירות שיוחסו לגרנות נכון למועד מתן פסק הדין לא היו חמורות, למעט העבירה שעניינה במסלעה. בתגובה להודעה המעדכנת מטעם גרנות ציינה ועדת הערר כי ההחלטה לבטל את כתב האישום, ללא זיכויים של גרנות, נתקבלה על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי) בהתאם להמלצת המחלקה לאכיפת דיני המקרקעין בפרקליטות המדינה, לאחר שנערך בירור עובדתי לגבי אופן הטיפול והאכיפה של הפרות בניה דומות במושב רמת רזיאל.