העליון: "הונאת אבהות" אינה עילה לתביעה

בני זוג התחתנו ובשלב מסוים האישה ילדה בן. רק לאחר הפרידה היא גילתה לבעלה שאינו האב. הוא לא יקבל פיצוי

האם גבר שהוטעה על-ידי זוגתו לחשוב שהוא אבי התינוק למרות שהדבר אינו נכון, יכול לתבוע אותה בעילה של "הונאת אבהות"? בית המשפט העליון השיב על כך לאחרונה, פה אחד, בשלילה. השופטת יעל וילנר, אליה הצטרפו השופטים גילה כנפי-שטייניץ ועופר גרוסקופף, נימקה ששיקולים כמו חשש מפגיעה בפרטיות בני הזוג ובטובת הילד מוליכים למסקנה שאין להכיר בעילה האמורה. לצד זאת, השופט גרוסקופף הותיר פתח לאפשרות תביעה במקרים מיוחדים.

המערער והמשיבה נישאו בשנת 2011 בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל. כעבור שלוש שנים ילדה האחרונה בן. בשנת 2019 הם התגרשו. עם פרידתם סיפרה האישה לבעלה לשעבר כי בפועל הוא אינו אביו הביולוגי של הבן, אלא מישהו שהכירה בעבודתה. הצדדים נחלקו בשאלת דרך כניסתה להריון – האם באמצעות קיום יחסי מין או קבלת תרומת זרע ממנו.

הבעל, מזועזע עד עמקי נשמתו מהבשורה שקיבל, הגיש נגד גרושתו תביעה לבית המשפט למשפחה בה עתר לפיצוי של 650 אלף שקל בשל הנזקים שנגרמו לו עקב הטעייתו, כגון ההוצאות הרבות שהוציא עבור "בנו". בית המשפט פסק לטובתו רבע מיליון שקל, והאישה ערערה למחוזי.

ערכאת הערעור הפכה את התוצאה ופטרה את האישה מתשלום. שופטות המחוזי קבעו שאין מקום להכיר ב"הונאת אבהות" כעילת תביעה, בשל טעמים שונים כגון טובת הילד. מכאן בקשת הערעור שהוגשה על-ידי הבעל לבית המשפט העליון, שהחליט לדון בה כערעור "בגלגול שלישי" עקב השאלה העקרונית שהיא מעלה – האם יש מקום להכיר בעילת "הונאת אבהות" במשפט הישראלי?

אין תרופה ללב שבור

כל שופטי ההרכב היו בדעה שאין מקום להכיר בעילה זו. "מובן כי גילוי בדיעבד של אדם כי הוא אינו אביו הביולוגי של הילד שגידל כבנו, יש בו כדי לטלטל את עולמו", כתבה השופטת וילנר. "ברם, מבלי חלילה להקל ראש בתחושות אלו, המשפט אינו הזירה המתאימה שתביא מזור לכאב זה, והסעדים המשפטיים אינם כוללים תרופות ללב שבור או לכאביו של מי שציפיותיו ממערכת היחסים הקרובה והמשמעותית לו ביותר לא התממשו".

השופטת הדגישה בקשר לכך שהפסיקה שוללת הכרה בעילת תביעה בגין ניאוף והסתרת נטייה מינית או מידת מחויבות דתית, וזאת למרות המשקעים הרגשיים שטומנים בחובם מעשים אלה, ובאופן דומה אין להכיר בעילה של הונאת אבהות. לדבריה, על בית המשפט למשוך ידו מעיסוק בעניינים המצויים בליבת האינטימיות שבין בני זוג ולהימנע מהטלת חובות משפטיות בנוגע אליהם. לכן, הכרה בהונאת אבהות תעמוד בסתירה למגמה זו.

עקרון נוסף שתומך לדברי השופטת וילנר במסקנתה הוא טובת הילד. לדבריה, עצם ניהול הליך בטענה של הונאת אבהות חושף את הקטין שבמרכזו לחוסר ודאות בשאלת זהות אביו הביולוגי, והדבר עשוי לגרום לו נזקים רגשיים ונפשיים.

השופטת כנפי-שטייניץ הוסיפה שאמנם אישה המטעה את בן זוגה ביחס להורותו פוגעת עמוקות בכבודו ובאוטונומיה שלו, כך שהותרתו ללא פיצוי מעוררת קושי בלתי מבוטל. ואולם לדבריה באיזון שבין השיקולים התומכים בהכרה בעילת הונאת אבהות לבין אלה השוללים אותה, כגון חשש מממזרות, האחרונים גוברים.

השופט גרוסקופף הצטרף לדעת השופטות אך הוסיף פתח צר לתביעות בעילת התרמית בנסיבות חריגות בהן הוכח כי לאב נגרם נזק ממוני מיוחד כתוצאה מאותה תרמית. עמדתו היא תחילתו של שינוי חיובי במצב המשפטי ואין ספק שיש לברך על כך, אך גם סייג זה צריך להיות כפוף לעקרון טובת הילד.

• ב"כ המערער: עו"ד שלום פוריס
• ב"כ המשיבה: עו"ד ורה קירשטיין

לפסק הדין המלא בתיק בע"מ 4181/22

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין