בית הדין האזורי לעבודה קבע שגם כשלמעסיק ברור שהוא לא מתכוון להמשיך להעסיק את העובדת, עליו לבצע שימוע כדין.
הסיפור שלפנינו מוכר לכולנו. עובדת ומעסיק מתמודדים אחד מול השניה בבית הדין לעבודה. העובדת, מנהלת חשבונות שעבדה כשלוש שנים בחברת הנדל"ן "י. אגוז את י. אדיב" טענה שהמנהל פיטר אותה בהפתעה ובלי שימוע. המעסיק מצידו טוען שלא משנה מה היתה אומרת, הוא היה מפטר אותה, אז לא היה טעם בעריכת השימוע.
פוטרתם ללא שימוע?
פנו ל - פורום דיני עבודה
ביוני 2013, המומה וכעוסה הגישה העובדת, באמצעות עורכות הדין יעל בועז וליאת כהן, תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. לטענתה, מעבר לעובדה שפוטרה ללא שימוע כדין, לפני הפיטורים היא סבלה מהשפלות והתנכלויות מצד המעסיק שלה, עד שהרגישה שהיא מתמוטטת. בעקבות זאת היא נעדרה מהעבודה באותו החודש, ובן הזוג שלה התקשר להודיע על כך למזכירת המעסיק.
לאחר מעל לשבועיים של מחלה חזרה לעבודה נדהמה לגלות שבמקומה יושבת מחליפה. כשפנתה לשאול לפשר העניין, גירש אותה המעסיק ממקום העבודה, וכעבור מספר ימים היא קיבלה מכתב פיטורים.
בנוסף לכל אלו, לטענתה לא שולמו לה הפרשות לפנסיה, דמי נסיעות, תשלום בגין שעות נוספות ועוד.
לדברי המעסיק, שיוצג באמצעות עורך הדין איתמר נצר, העובדת רימתה אותו וניצלה את מעמדה כמנהלת חשבונות אצלו, בכך שהנפיקה לעצמה תלושי שכר בניגוד למה שסוכם ביניהם. הוא טען שהעובדת איחדה בתלוש השכר שלה את סכום השכר הבסיסי ודמי הנסיעות, וכתוצאה מכך הפרישה לעצמה סכומים שלא הגיעו לה לפוליסת ביטוח מנהלים והעלתה באופן פיקטיבי את השכר הקובע לפיצויים.
לגבי סיום ההעסקה טען המעסיק שזה נעשה לאחר שאיכות העבודה של העובדת ירדה מאוד, היא גילתה חוסר מוטיבציה ונעדרה מהעבודה ללא סיבה מוצדקת. הוא הסביר לה שהיא חייבת להשתפר, כדי להמשיך לעבוד שם אך זה לא עזר – העובדת נעלמה באופן תמוה מהעבודה לתקופה ארוכה ובזמן לחוץ מאוד. אמנם בן הזוג הודיע על מחלתה, אך אף אחד לא הצליח להשיג אותה בכל תקופת המחלה. כשהיא חזרה כאילו כלום לא קרה, הוא אמר לה שהוא שוקל מה לעשות וכמה ימים לאחר מכן החליט לפטר אותה.
חובה לערוך שימוע
כלל ידוע הוא שפיטורים הם חלק מזכותו של המעסיק, כתבה השופטת (אב"ד) עידית איצקוביץ, אך אלו חייבים להיעשות לפי הדין. מאחר שבמקרה זה היה פגם בהליך כיוון שלא בוצע שימוע, על הנתבע לפצות את התובעת בסכום של משכורת אחת: 8,500 שקל.
לגבי יתר הטענות, קבעה השופטת כך: לא הוכח שהנתבעת לקחה לעצמה כספים במרמה, במיוחד כשהנתבע הוא זה חתם על השיקים של המשכורות, משמע שהדבר נעשה על דעתו; אין פגם בשכר עבודה הכולל בתוכו נסיעות, כל עוד סוכם, לכן לא מגיע לתובעת תשלום נוסף עבור נסיעות; התובעת לא הוכיחה שעבדה שעות נוספות. לכן, בגין כל אלו קבעה השופטת איצקוביץ שלא יינתן פיצוי למי מהצדדים.
לעומת זאת, קבעה שלתובעת מגיע פיצוי בגין בהפרשות לפנסיה בסך של 676.45 שקל.
לא נפסקו הוצאות.
* המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין