סע"ש 53011-06-13 בן שושן נ' י.אדיב את י.גוז בע"מ

1. לפנינו תביעה לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, הפרשות לקרן פנסיה, דמי נסיעות, תשלום עבור שעות נוספות, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה ואי דיווח על שעות נוספות וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

2.התובעת עבדה אצל הנתבעת כמנהלת חשבונות החל מ-23.3.2010 ועד לום 31.12.13. לטענתה היא פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין.

לגרסת התובעת, לאורך כל תקופת עבודתה, סבלה התובעת מהשפלות מצד מנהל הנתבעת, מר יעקב אדיב (להלן: "יעקב") עד שבחודש דצמבר 2012 היא הרגישה שמתמוטטת עקב ההתנכלויות והתנהגותו של יעקב כלפיה. התובעת נאלצה להיעדר עקב מחלה באותו חודש ובן זוגה הודיע על כך למזכירת הנתבע, גב' אורנה קנפו (להלן: "אורנה"). התובעת דאגה לעדכן וליידע את המהנדסת עובדת הנתבעת בענייני עבודה.

ביום 27.12.12 שבה התובעת לעבודה ממחלתה וראתה כי במקומה יושבת מחליפה ומנהל הנתבעת גירש אותה ממקום העבודה. ביום 1.1.2013 קיבלה התובעת מכתב פיטורים, אשר לדבריה לא כלל סיבה לסיום עבודתה.

התובעת טוענת כי פיטוריה היו שלא כדין ובחוסר תום לב מבלי שייערך לה שימוע כדין.

התובעת טוענת כי הופרשו עבורה דמי גמולים לקרן הפנסיה רק לאחר תשעה חודשי עבודה ולפיכך דורשת פיצוי בגובה ההפרשות בגין חודשים 8-12.2010.

כן טוענת התובעת כי היא זכאית לתשלום בגין דמי נסיעות, שלא שולמו לה החל מחודש פברואר 2011. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום בגין 53 שעות נוספות, שלא שולמו כנדרש בחוק. לפי הנטען על ידי התובעת, הנתבעת נהגה לזקוף על חשבון ימי חופשה ימי מחלה וחג בניגוד לדין ועל כן היא מבקשת פדיון 9 ימי חופשה.

עוד מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין אי עריכת הסכם ואי מתן הודעה על תנאי עבודה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש.

3.לטענת הנתבעת בכתב ההגנה התובעת רימתה את המעסיק וניצלה את תפקידה ומעמדה כמנהלת חשבונות על מנת להנפיק לעצמה תלושי שכר שאינם מתאימים לסיכום בין הצדדים. בכך ביקשה התובעת להשיג לעצמה בדרך של מרמה הטבות שלא הגיעו לה. כך, נכון לחודש דצמבר 2010 שכרה של התובעת הוסכם כשכר בסיס פלוס נסיעות. בחודש ינואר 2011, על דעת עצמה וללא אישור, איחדה התובעת בתלוש השכר שלה את סכום השכר הבסיסי ודמי הנסיעות, וכתוצאה מכך התחילה להפריש לעצמה סכומים שלא הגיעו לה לפוליסת ביטוח מנהלים וכן העלתה באופן פיקטיבי את השכר הקובע לפיצויי פיטורים. היום, בחוסר תום לב, דורשת התובעת הפרשי נסיעות והפרשי ביטוח פנסיוני, בשעה שלפחות חלק מההפרשים נובעים ממהלכים שביצעה התובעת עצמה בדרכי שקר ורמייה.

אשר לסיום יחסי עובד-מעביד, בכתב ההגנה נטען כי בתקופת העבודה האחרונה "נמאסה" על התובעת העבודה, היא עשתה אותה בחוסר רצון ובאיכות ירודה, גילתה חוסר אכפתיות ואף נעדרה מהעבודה ללא סיבה ראויה. מנהל הנתבעת ניהל עם התובעת שיחות וביקש ממנה לשפר את עבודתה והסביר לה כי לא תוכל להמשיך לעבוד אם לא תשתפר אך הדבר לא עזר. התובעת הגדילה לעשות כאשר נעלמה מן העבודה באופן תמוה לתקופה ארוכה, בעיתוי של לחץ רב, לפני מועד תשלומי מע"מ. בן זוגה של התובעת מסר בטלפון שהיא חולה אך ניסיונות להשיג אותה או את בן הזוג טלפונית עלו בתוהו. כאשר חזרה התובעת כאילו דבר לא קרה, אמר לה מנהל הנתבעת כי בנסיבות אלה הוא מבקש לשקול את המשך העבודה. לאחר מכן החליט לפטר את התובעת.

הנתבעת ביקשה לקזז סכומים אשר לדעתה התובעת קיבלה ביתר בגין הפרשות לביטוח פנסיוני, שעות עבודה חסרות, יום חופשה שקיבלה ביתר וכן פיצוי ללא הוכחת נזק.