חייב בפשיטת רגל העביר בהסכם גירושין את זכויותיו בדירה לאשתו. למרות זאת, הם המשיכו לחיות יחד עוד 5 שנים עד שהתגרשו. בית המשפט קבע כי ההסכם פיקטיבי והאישה קיבלה את הזכויות בחוסר תום לב.
בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל לאחרונה הוראה בהסכם גירושים שאושר בבית הדין הרבני ובמסגרתו חייב בפשיטת רגל העביר לאשתו דאז את זכויותיו בדירה המשותפת. השופט שמואל מנדלבום קבע כי הסכם הגירושים נחתם בזמנו למראית עין, כשהחייב ואשתו ידעו שהוא נקלע לחובות וניסו להציל את הדירה. משכך העברת הזכויות נעשתה בחוסר תום לב ואינה תקפה - מה שמאפשר לנאמנת בתיק לפעול לפירוק השיתוף בדירה לצורך מימושה.
בינואר 2016 הוכרז החייב כפושט רגל אחרי כשנתיים של הליכי כינוס. בסמוך לאחר מכן ביקשה הנאמנת לפרק את השיתוף בדירה של החייב וגרושתו ולמכור אותה כדי להכניס לקופת הנושים כסף. אלא שאז הגישה הגרושה התנגדות בטענה שהחייב העביר לה את זכויותיו בדירה בהסכם גירושים מ-2007.
בתגובה טענה הנאמנת שמדובר בהסכם גירושין פיקטיבי שנכרת בשלב שבו בני הזוג כלל לא התכוונו להתגרש ובפועל אף המשיכו לחיות יחד כ-5 שנים לאחר מכן ואף פתחו עסק משותף.
הסיבה היחידה לכריתת ההסכם הייתה המודעות של השניים למצבו הכלכלי הבעייתי של החייב והחלטתם להבריח את הדירה מפני הנושים. בתוך כך הפנתה הנאמנת לכך שבאותה שנה בה אושר ההסכם הוטלו על הדירה עיקולים על ידי נושים שונים של החייב.
הנאמנת אף הפנתה להליכים אחרים שהתנהלו נגד החייב וגרושתו שבהם הודו כי ההסכם נחתם בגלל "הבלאגן" איו נקלע החייב או לחילופין התייחסו לדירה כדירה משותפת לשניהם.
הגרושה טענה לעומת זאת כי קיבלה את הזכויות בדירה בתמורה לוויתורים רכושיים והתחייבות לשלם את החזרי המשכנתה וכחלק מהתחייבות בעלה לספק לבתם הקטינה קורת גג.
עוד היא טענה כי ההסכם נכרת כ-9 חודשים לפני שבעלה הסתבך כלכלית ובסופו של דבר היא אכן התגרשה ממנו - כך שלא מדובר בהסכם למראית עין.
אותות מרמה
אולם השופט מנדלבום דחה טענות אלה וקבע כי "יש לראות במחצית הזכויות בדירה הרשומות ע"ש החייב כנכס של החייב העומד לחלוקה לנושיו".
השופט ציין כי מאחר שהזכויות לא הועברו מהחייב לגרושתו בפועל (בטאבו) המקרה לא נחשב ל"הענקה אסורה" לפי פקודת פשיטת הרגל. עם זאת, ביטול ההעברה מתאפשר מתוקף דיני החוזים ועקרון תום הלב.
השופט קבע כי אמנם הסכם הגירושים נכרת עוד לפני שהוטל עיקול על זכויות החייב ולכן לגרושתו יש מה שנקרא "זכות מן היושר" על חלקו בדירה. אלא שזכות זו מוקנית למי שנוהג בתום לב והגרושה לא נהגה כך.
השופט התרשם כי עולים "אותות מרמה" מובהקים סביב חתימת החייב וגרושתו על הסכם הגירושים וכי הוכחה "זיקה מובהקת" בין היקלעותו של החייב לחובות לבין החתימה על ההסכם.
במילים אחרות, נקבע כי ההסכם נחתם למראית עין (לכל הפחות עד שהתגרשו בפועל) במטרה להציל את הדירה מידי הנושים שהתדפקו על דלתות החייב.
בנסיבות אלה זכויות הנושים עדיפות על אלה של הגרושה. משכך נקבע כי אין תוקף להעברת הזכויות בדירה לפי ההסכם והנאמנת רשאית לנקוט בהליכי פירוק שיתוף. נוכח הצעת הגרושה לפדות את זכויות החייב קבע השופט מועד לדיון לצורך הגעה להסדר עם הנושים.
- הנאמנת: עו"ד אביטל רושינוביץ
- שמות באי כוח נוספים לא צוינו בהחלטה
* עו"ד שמעון אדרי עוסק בתחום פשיטות הרגל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין