כבר יצוין כי לטובת החייב והגרושה רשומה אך ורק הערת אזהרה שנרשמה על הזכויות בדירה בחלקים שווים ביום 25.1.2007 , וכי לא נרשמה על זכותו של החייב כל הערת אזהרה לטובת הגרושה בגין ההענקה שמבוקש לבטלה ויצוין כי הנאמנת טוענת כי אין צורך בהגשת בקשה לביטול הענקה ודי בבקשה לפירוק השיתוף, וכי הבקשה דנן, לביטול הענקה, הוגשה לשם הזהירות בלבד.
רקע עובדתי - כללי:
3.ביום 17.7.14 ניתן לבקשת החייב צו כינוס נכסים ובפסק הדין מיום 28.1.16 הוכרז החייב פושט רגל ועו"ד אביטל רושינוביץ מונתה כנאמנת בהליך. באותו פסק דין, הורה בית המשפט (כב' השופטת עדי חן –ברק) לנאמנת להתקשר עם שמאי לצורך הכנת חוות דעת בנוגע לשווי זכויות החייב בדירה.
4.ביום 1.6.16 הוגשה הודעה מטעם הנאמנת לפיה חוות דעת השמאית שנתקבלה לעניין הדירה מעריכה את שווי הדירה בסך של 1,700,000 ₪ וכי יתרת המשכנתא הרובצת על הדירה לטובת בנק הפועלים עומדת על סך של 417,764 ₪ נכון ליום 17.5.16 והמשולמת כסדרה. לאור הנתונים שהוצגו, הנאמנת טענה כי לאחר שתסיים בדיקת תביעות החוב שהוגשו בהליך, תוגש בקשה לפירוק שיתוף ומכירת הדירה כנכס פנוי ובהקשר זה הפנתה לע"א 3295/94 עו"ד גיל פרמינגר הנאמן על נכסי חווה ויוסף מור נ' חווה מור, פושטת רגל, פ"דנ(5) 111 (להלן-"עניין פרמינגר").
5.בתגובת לעריכת חוות דעתו שמאית לשווי הזכויות בדירה, הגישה הגרושה ביום 13.6.16 הודעה על התנגדותה למכירת הדירה וטענה כי לפי הסכם הגירושין שנחתם בינה לבין החייב ביום 1.3.2007 (להלן-"הסכם הגירושין"), הדירה הועברה במלואה לידי הגרושה ובה היא מתגוררת עם בתה הקטינה XXX. עוד טענה הגרושה כי המשכנתא הרובצת על זכויותיהם של החייב והגרושה בדירה משולמת על ידי הגרושה בלבד במשך כל תקופת מגוריה בדירה וכי שוויה של הדירה נמוך מהשווי בו הוערכה.
6.בהחלטת בית המשפט מיום 3.8.16 נדחתה באותו שלב בקשת הגרושה להעביר את זכויות החייב בדירה על שמה.
7.יש עוד לציין כי גרושת החייב הגישה לנאמנת ביום 28.2.16 בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב בגין חוב מזונות לבנותיהם של החייב והגרושה ואשר נטען כי החייב חב בתשלומו לפי הסכם הגירושין. הנאמנת, בהחלטתה מיום 27.12.16, דחתה את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב לאור השלב בו הוגשה, דהיינו לאחר הכרזת החייב פושט רגל, ומשהוכח, כפי שקבעה הנאמנת, כי לגרושה היתה ידיעה סובייקטיבית אודות מתן צו הכינוס שניתן כאמור ביום 17.4.14. על החלטת הנאמנת הגישה הגרושה ערעור בפש"ר 18002-03-17 שהדיון בו אוחד עם הדיון בתיק פשיטת הרגל של החייב.
8.ביום 20.12.16 הוגשה מטעם הנאמנת הבקשה דנן לקראת הדיון שהיה קבוע בתיק ליום 1.1.17.
טענות הנאמנת בבקשה:
9.בבקשה מציינת הנאמנת את הרקע העובדתי הרלוונטי ולפיו החייב וגרושתו רכשו את הדירה בחודש ינואר 2007 או בסמוך לכך ובמועד זה נרשמה הערת אזהרה לטובתם, וכבר ביום 1.3.07 נחתם ביניהם הסכם הגירושין במסגרתו נקבע כי החייב יוותר על כל זכויותיו בדירה וגרושתו תמשיך להתגורר בדירה ולשלם את תשלומי המשכנתא (סעיף 4 להסכם הגירושין).
10.כמו כן נקבע בהסכם הגירושין כי החייב ישלם מזונות עבור שתי בנותיו בסך של 3,000 ₪ לחודש וכן נקבע כי הרכב המשפחתי יישאר בבעלות החייב.
11.ההסכם הוגש לאישור ביה"ד הרבני ביום 5.11.07 וביום 30.12.07 אושר הסכם הגירושין וניתן לו תוקף של פסק דין.
12.מנסח הרישום שהוצג בתיק עולה כי כבר ביום 6.12.07, ועוד בטרם אושר הסכם הגירושין, נרשם עיקול על זכויותיו של החייב בדירה בגין תיק הוצל"פ שנוהל כנגדו.
13. בהקשר זה יצוין כי הנאמנת טענה כי עוד בטרם חתימת הסכם הגירושין בין החייב לגרושה (במרץ 2007), הוטל ונרשם עיקול על זכויות החייב בדירה, אלא שכאמור טענה זו אינה נכונה והעיקול נרשם 9 חודשים לאחר הסכם הגירושין אך בטרם אושר הסכם הגירושין בביה"ד הרבני.
14.הנאמנת טענה כי שעה שנרשם העיקול על זכויות החייב בדירה בטרם אושר הסכם הגירושין בבית הדין הרבני, לא ניתן היה לבצע כל שינוי בזכויות החייב ולמעשה ההעברה הנטענת של זכויות החייב בדירה לגרושה בטלה מעיקרה. הנאמנת מוסיפה כי בהינתן נתונים אלה ההענקה בוצעה שעה שנרשם על הדירה צו עיקול החוסם כל שינוי בזכויות ועל כך לדעת הנאמנת אפילו אין צורך בבקשה לביטול הענקה שהוגשה כאמור רק מטעמי זהירות.
15.בהתייחס לבקשה לביטול הענקה, הנאמנת טוענת כי לאור העובדה שההענקה הנטענת בוצעה לטובת המשיבה ביום 30.12.2007 (ביום שבו אושר הסכם הגירושין על ידי בית הדין הרבני) , המסגרת החוקית לביטולה היא סעיף 96(ב) לפקודה.
16.הנאמנת טוענת עוד כי הגרושה מבקשת למעשה מבית המשפט זה, ללא סמכות חוקית, לבטל עיקול שהוטל בשנת 2007 ומנע ממנה לקבל את ההענקה האסורה שניסו החייב והמשיבה לבצע.
17.מעבר לכך, מוסיפה הנאמנת וטוענת כי הטלת העיקול מעידה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שכנגד החייב נצברו חובות במועד זה וכי החייב היה חדל פרעון במועד ההענקה וכי חובות אלו שלא נפרעו עד היום הינם חלק נכבד מנשיית החייב בהליך כיום. משכך, נטען, תנאי סעיף 96 (ב) לפקודה לביטול ההענקה מתקיימים ולאור כך יש להורות על החזרת הדירה למצבת הנכסים של החייב שמהם נושיו יכולים להיפרע.
18.הנאמנת מוסיפה כי כעולה מנסח רישום המקרקעין, בנוסף לצו העיקול שנרשם על זכויות החייב בדירה בדצמבר 2007 בטרם אושר הסכם הגירושין בבית הדין הרבני, הוטלו על הדירה צווי עיקול נוספים ואשר נרשמו האחד ביום 16.1.2008, השני ביום 17.3.2008 והשלישי ביום 14.4.2008 ולטענת הנאמנת מצווי עיקול אלה ולאור העובדה כי מרגע היווצרות החוב והקריסה הכלכלית ועד שהחוב מועבר לגבייה דרוש פרק זמן, ניתן ללמוד כי החייב ידע היטב בעת ביצוע ההענקה כי הוא חדל פרעון וכי לא יוכל לפרוע את חובותיו מבלי להיזקק לדירה.
19.הנאמנת מוסיפה וטוענת כי אף אם ניקח את מועד הגשת הסכם הגירושין לאישור בית הדין הרבני ביום 5.11.2007 כמועד ההענקה, הרי שעיון בתביעות החוב שהוגשו כנגד החייב מעלה כי כבר במועד זה החייב היה חדל פרעון. בהקשר זה הנאמנת מפנה לתביעת החוב של הנושה דיפ גלוב שממנה עולה כי כבר ביום 21.10.2007 חזרו שני צ'קים עוד בטרם שהוגשה התביעה לאישור הסכם הגירושין ועל כן אין ספק שהחייב היה אז חדל פרעון. כמו כן הנאמנת טוענת כי בדו"ח העסקים (במסגרת הבקשה העיקרית בהליך) דיווח החייב על חובות בתיקי הוצל"פ בטרם ההענקה ועל כן לטענתה אין ספק שהחייב היה חדל פרעון.
20.הנאמנת מוסיפה ומפנה לתצהיר שצירף החייב לבקשה העיקרית לפשיטת רגל ובו הצהיר, בין היתר, כי חיי הנישואין שלו עלו על שרטון עקב הסתבכותו בחובות וכי הדבר גרם לו ולבנותיו לעגמת נפש רבה במשך מספר שנים עת הגיעו מעקלים לביתו ועקלו את כל רכושו וכי כתוצאה מכך נתקבלה החלטה על ידי החייב ואשתו דאז לנתק את הקשר ובאותה שנה ניגשו לבית הדין הרבני והחלו את הליכי הגירושין.
21.הנאמנת טוענת כי החייב הצהיר למעשה בתצהיר שצורף לבקשה העיקרית כי מצבו הכלכלי הוא הסיבה לביצוע ההענקה וכבר נפסק כי די בקרבה המשפחתית בכדי ליצור ידיעה גם של הגרושה על היותו של החייב חדל פירעון. בהקשר זה מפנה הנאמנת, בין היתר, לבש"א (חי') 13772/08 פשר (חי') 673-04 סרחיו דמבובסקי נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.10).
22.לצורך הוכחת הטענה כי הסכם הגירושין נחתם בין החייב לגרושה כדי להבריח את הדירה מנושיו של החייב, הנאמנת מפנה לחלק בדו"ח העסקים במסגרת הבקשה העיקרית בהליך בו מצהיר החייב על נכסיו ובין היתר מצהיר כי הדירה בבעלותו ואינו מכחיש את בעלותו עליה. לשיטת הנאמנת, הצהרה זו מחזקת את הטענה כי מדובר בהענקה לצורך הברחת רכוש החייב מנושיו.
23.הנאמנת מפנה עוד לחקירת החייב בהוצאה לפועל משנת 2010 במסגרתה הודה כי כאשר התחיל ה"בלאגן" עשה הסכם גירושין עם אשתו והעביר לה את חלקו בדירה. (הנאמנת צירפה לבקשה העתק חקירת היכולת של החייב בהוצאה לפועל בנספח "ה2").
24.הנאמנת טוענת עוד כי התנהלותם של החייב וגרושתו במהלך שנת 2007 אינה התנהלות של זוג המצוי בהליך גירושין כפי שנטען ובהקשר זה מפנה הנאמנת לעובדה כי הערת האזהרה נרשמה לטובת החייב והגרושה בהתאם להסכם הרכישה של הדירה בינואר 2007 וכחודשיים לאחר מכן כבר נחתם הסכם גירושין בין החייב לגרושתו שמסגרתו העביר החייב לגרושתו כאמור את זכויותיו בדירה, ומנגד, כחודשיים לאחר חתימת הסכם הגירושין, במאי 2007, הקימו החייב וגרושתו חברה חדשה בשם מגנום עב' גמר בע"מ ששמה כשם העוסק המורשה שניהל החייב כאשר חלוקת המניות בה הינה 50% לחייב ו-50% לגרושה.
25.הנאמנת מבקשת כאמור להורות על ביטול ההענקה ככל שייקבע כי התקיימה הענקה בנסיבות ולאחר מכן להורות על פירוק השיתוף בדירה בין החייב לגרושה וזאת בדרך של מכירת הדירה כפנויה לכל המרבה במחיר ובהתאם להלכת "פרמינגר", ומשהחייב לא מתגורר בדירה מזה שנים רבות כפי שנטען על ידי החייב והגרושה, הוא לא זכאי לקבלת דיור חלוף, ומאידך ציינה הנאמנת כי היא אינה מתנגדת כי הגרושה תפדה את הדירה בסכום הזהה להצעה הגבוהה שתתקבל בעבור הדירה.
תגובת הגרושה:
26.בתגובתה מיום 1.3.17 טענה הגרושה כי דין הבקשה להורות על ביטול הענקת הזכויות להידחות מאחר והבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו לכך בדין.
27.הגרושה טענה כי העברת זכויותיו של החייב בדירה לגרושה נעשתה בתמורה ולכן אין מדובר בהענקה לפי סעיף 96 לפקודה.
28.לעניין התמורה, הגרושה טוענת כי בהסכם הגירושין ויתרה המשיבה על מזונותיה ועל זכות המגיעה לה מקשר הנישואין עם החייב וכן ויתרה על דמי מדור עבור עצמה ועבור שתי בנות הצדדים וזאת כנגד זכות מגוריה בדירה והעברת זכויות החייב בדירה אליה. עוד נטען כי הגרושה ויתרה על חלקה ברכב המשותף ושוויו במלואו הגיע לידי החייב. לטענת הגרושה, עיון בהסכם הגירושין מלמד על כך כי כל הנכסים, למעט זכויותיו של החייב בדירה, נשארו בבעלותו של החייב ומעבר לכך הגרושה גם נטלה על עצמה התחייבות להמשיך ולשלם את תשלומי המשכנתא. בהינתן כל אלה, הגרושה טוענת כי התמורה שניתנה על ידה לחייב בגין העברת זכויותיו בדירה הינה תמורה סבירה על כל המשתמע מכך.
29.הגרושה טוענת עוד כי לאור הנטען על ידה בעניין התמורה, גם אין לייחס לה חוסר תום לב ויש להחיל בנסיבות המקרה דנן את החריג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה לפיו אין מדובר בהענקה.
30.הגרושה מוסיפה תוך הפניה לבג"צ 5969/94 אקנין נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פ"ד נ(1) 370, כי על פי הדין האישי שחל הצדדים, זכויותיו של החייב בדירה משועבדות לטובת הגרושה ו/או למדורה וזכותה לנצל את השעבוד כך שלחייב מעולם לא הייתה זכות קניין מוחלטת בדירה. עוד טוענת הגרושה כי על פי הדין האישי אף מחויב החייב, או מי שבא בנעליו, שעומד על פירוק השיתוף בדירה, לרכוש למשיבה דירה בכספים שהוא יקבל ממכירת הדירה על מנת שהמשיבה תוכל לגור בדירה אחרת שרמתה דומה לרמת הדירה הנוכחית. שכן, לטענת הגרושה, זכותה להבטיח את מדורה, לרבות מדורה הספציפי, ואת מדור בתה הקטינה בדירה.
31.לטענת הגרושה, במועד חתימת הסכם הגירושין ביום 1.3.2007, נתגבשה זכותה החוזית של הגרושה לקבלת חלקו של החייב בדירה והיא בעלת זכות אובליגטורית ו/או זכויות שביושר בזכויות החייב בדירה מאז מועד החתימה על הסכם הגירושין, כאשר בעת העברתן לגרושה היו זכויותיו של החייב נקיות מכל חוב ו/או עיקול למעט חוב כלפי בנק הפועלים בגין המשכנתא הרובצת על הדירה שניתנה לחייב ולמשיבה לשם מימון רכישת הדירה.
32.לטענת הגרושה, זכויותיו של החייב בדירה הועברו למשיבה כ- 9 חודשים לפני הטלת העיקול הראשון ו/או בטרם החלה ההסתבכות הכלכלית. כך שלטענת הגרושה העיקולים הוטלו על רכוש שכבר לא היה שייך לחייב כי אם למשיבה שאין לה קשר לחובות החייב בגינם הוטלו העיקולים.
33.הגרושה טוענת איפוא כי בנסיבות אלה זכויותיה בדירה , לאחר שזכויות החייב הועברו אליה בהסכם הגירושין, גוברות על כל זכות אחרת, לרבות זכויותיהם של הנושים ו/או של הנאמנת ובהקשר זה מפנה הגרושה ומסתמכת על ההלכה שנקבע בע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב (16.8.1999) (להלן-"הלכת אהרונוב").
34.הגרושה מוסיפה בהקשר זה כי בתי המשפט העדיפו להגן על זכותה של האשה בדירת המגורים, מכוח הלכת השיתוף, על פני זכותו של המעקל המאוחר וכי בתי המשפט ראו בדירת המגורים כשונה מכל רכוש משפחתי אחר.
35.לעניין הבקשה לפירוק השיתוף, הגרושה חוזרת על טענתה כי זכויות החייב בדירה משועבדות לגרושה ומכל מקום טוענת כי הינה בעלת מעמד של דיירת מוגנת בדירה על כל התוצאות המשפטיות הנובעות מכך ובהקשר זה מפנה לרע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ (10.10.10) (להלן-"הלכת כובשי"). בהתאם להלכת כובשי, הגרושה טוענת כי היא זכאית להמשיך ולהתגורר בדירה כדיירת מוגנת לכל דבר ועניין וזאת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, כך שבמסגרת הליך פשיטת הרגל הדירה יכולה להימכר אך כתפוסה והמשיבה תהא לדיירת מוגנת של הנושים בדירת מגוריה.
36.בנוסף לכל האמור, הגרושה טוענת כי זכותה לרבות זכותה של בתה הקטינה למדור אינה מופקרת וכי מימוש הדירה לא יביא לפינוי החייב אלא יביא אך ורק לפינוי המשיבה ובתה הקטינה תוך פגיעה בבתה העולה בחומרתה על הפגיעה שתיגרם לנושים מאי מימוש הדירה, ומכל מקום טוענת הגרושה כי יש לה זכות הראשונים לרכוש את זכויותיו של החייב בדירה.
37.עוד טוענת הגרושה כי אין כל כדאיות כלכלית במימוש הדירה וכי חוות דעתו של השמאי סלאמה אינה משקפת נכונה את מחיר השוק ואינה אובייקטיבית. הגרושה טוענת כי שמאי מקרקעין מטעמה העריך את שווי הדירה בסך של 1,480,000 ₪ וכי שוויה במכירה בהליך כינוס יהא בסך של 1,184,000 ₪ ושווי הדירה כתפוסה הוערך על ידו בסך של 595,000 ₪ בלבד.
38.הגרושה טוענת כי מחלקו של החייב בתמורת הדירה יש לנכות את חלקו בתשלומי המשכנתא ששילמה מיום חתימת הסכם הגירושין ועד לסיום הליך פשיטת הרגל וכן את מלוא תשלומי המזונות בהם חייב עבור בתם הקטינה של הצדדים ועד הגיעה לגיל 21 שנים ולנכות עוד את חלקו של החייב בגין מזונות העבר שלא שולמו.
ההתפתחויות בבקשה:
39.בדיון שהתקיים בתיק ביום 19.3.17 חזרה הנאמנת על הטענות שהעלתה בבקשה והוסיפה כי הגט ניתן בסופו של דבר בשנת 2014 בסמוך למועד מתן צו הכינוס והדגישה כי התנהלות החייב והגרושה ממועד חתימת הסכם הגירושין במהלך שנת 2007 מלמדת על כי מדובר היה בהסכם פיקטיבי שנועד אך כדי להבריח את זכויותיו של החייב מהנושים.
40.הנאמנת הפנתה עוד לכתב הגנה משנת 2012 שהוגש מטעם הגרושה במסגרת הליך שניהל אחד מנושי החייב כנגד הגרושה לפירוק השיתוף בדירה (ת.א. 53065-01-12) ושם טענה הגרושה, בין היתר, כי היא ובעלה (החייב) עומדים בנטל תשלומי המשכנתא כסדרם וכי לאחר מכן נטען כי הזכויות בדירה מתחלקות שווה בשווה בינה לבין בעלה. הנאמנת הפנתה עוד להחלטה של כב' רשמת ההוצאה לפועל משנת 2011 המביאה את דברי הגרושה כצד ג' ובמסגרתם הודיעה הגרושה כי היא והחייב חזרו להתגורר יחדיו וזאת משום שלא עמד בנטל תשלומי שכר דירה בעצמו.
41.לאור האמור, הנאמנת חזרה וטענה כי החייב והגרושה ניהלו במהלך השנים לאחר חתימת הסכם הגירושין משק בית משותף לפחות בחלק מהשנים ובנוסף טענה הנאמנת כי משהסכם הגירושין אושר על ידי בית הדין הרבני רק לאחר שכבר הוטל עיקול על זכויות החייב, לא ניתן היה לבצע אותה הענקה נשוא הבקשה-העברת זכויות החייב בדירה לגרושה.
42.ב"כ הגרושה הודיעה לפרוטוקול בתגובה לטענות הנאמנת כי הגרושה "הופתעה" ממה שרשום בכתב ההגנה שהוגש על ידה, שבו כאמור לא הועלה נושא העברת זכויות החייב לגרושה בהסכם הגירושין שנחתם 5 שנים קודם לכן ובניגוד למה שנטען באותו כתב הגנה, הגרושה טענה כי תשלומי המשכנתא מאז שנת 2007 משולמים על ידה מחשבונה הפרטי באמצעות הוראת קבע והחייב לא משתתף בתשלומים אלו. ב"כ הגרושה הודיעה כי לגרושה אין מניעה להציג דפי חשבון המעידים על התשלומים הנטענים.
43.בדיון שהתקיים ביום 19.3.17 ולאחר ששמעתי את באי כוח הצדדים , לרבות ב"כ הנושה דיפו-גלוב שהתייצב לדיון, הצעתי לצדדים הצעה לפיה לסילוק סופי ומלא של כל טענות הנאמנת ביחס לזכויות החייב בדירה, תשלם הגרושה לקופת פשיטת הרגל בתוך 60 יום מיום שיושלם רישום הזכויות בדירה על שם הגרושה, סך של 200,000 ₪ ובמקביל תאושר תכנית פרעון לחייב שלפיה חייב יוסיף לסכום שכבר נצבר בקופת פשיטת הרגל סך של 50,000 ₪ וזאת ב- 50 תשלומים של 1,000 כל אחד.
44.במעמד הדיון הודיעו באי כוח הצדדים, למעט ב"כ הנושה דיפו-גלוב, על הסכמתם להצעת בית המשפט ואישרתי בהחלטתי את בקשתם להגיש תוך 14 ימים הודעה מוסכמת בצירוף פסיקתא לחתימתי שתיכנס לתוקף רק לאחר שתומצא לנושים המוצהרים ו/או הנושים שהגישו תביעות חוב ולא תוגש התנגדות מצד מי מאותם נושים בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה לידיהם. לאור הסכמת הצדדים, הוריתי על מחיקת הערעור שהגישה הגרושה בתיק פש"ר 18002-03-17.
45.ביום 18.6.17 הוגשה הודעה על הגשת פסיקתא ולאחר חתימת פסיקתא מתוקנת כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 19.6.17 הוגשו מספר התנגדויות לפסיקתא שגיבשה כאמור את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בדיון מיום 19.3.17 כדלקמן:
46.התנגדות מטעם הנושה בנימין ק.מ. בע"מ שנדחתה בהחלטתי מיום 22.1.18 מאחר ומדובר בהתנגדות סתמית ללא כל נימוק, למעט הפניות לבקשת הנאמנת שכבר נדונה בדיון שהתקיים ביום 19.3.17 ובשים לב לנימוק ב"כ החייבת המפורטים בתגובתה מיום 21.1.18.
(א)התנגדות מטעם הנושה אסניר חומרי בניין בע"מ (להלן-"אסניר") – שהוגשה ביום 3.12.17 בהתנגדות נטען כי הערכת שווי זכויותיו של החייב בדירה בסך של 200,000 ₪ כפי שהוצע על ידי בית המשפט אינה מאזנת כראוי בין זכויות הנושים לבין זכויות הגרושה, בשים לב לשווי הדירה, בהתאם לחוות דעת השמאי סלאמה ובשים לב לסיכויי הצלחת הבקשה לביטול ההענקה. עוד נטען כי גם לאחר הפחתת יתרת המשכנתא הרובצת על הבית, וחלוקת היתרה בין הגרושה לקופת פשיטת הרגל, תוך שלוקחים בחשבון גם את הפיצוי בגין דיור חלוף, הערכת שווי הזכויות של החייב בדירה ב-200,000 ₪ אינה סבירה ויש להעמיד את שווין בנסיבות על סך של 500,000 ₪.
(ב)התנגדות מטעם בנק לאומי לישראל בע"מ-הבנק ביקש להצטרף לעמדת אסניר בהתנגדותה.
47.לאחר שהוגשו תגובות החייב, הנאמנת והגרושה להתנגדויות הנושים, התקיים דיון ביום 15.5.18 אליו התייצבו גם באי כוח הנושים שהתנגדו להצעה מיום 19.3.17 (להלן-"הנושים המתנגדים");
48.בדיון הועלו טענות בעניין העיכוב במסירת הפסיקתא לנושים וכן חזרו הצדדים על טענותיהם בעניין זכויותיו של החייב בדירה והנאמנת חזרה בה מההסכמה והעלתה שוב את הטענות שהועלו בבקשה, לרבות ובעיקר הטענה כי מועד הגירושין היה פיקטיבי. אשר לתשלומי המשכנתא שהגרושה טענה כי בוצעו על ידה בלבד, טענה ב"כ אסניר כי על הגרושה להגיש תביעת חוב בגין התשלומים ששולמו על ידה בגין חלקו של בעלה בדירה. כמו כן ובמהלך הדיון הפנתה ב"כ אסניר לפרוטוקול חקירת החייב מיום15.3.2009 בהליך פשיטת הרגל הקודם שהתנהל בעניינו (פש"ר 390/08), ובו הצהיר החייב כי הוא משלם משכנתא של 3,500 ₪ לחודש, וזאת כשנתיים לאחר הסכם הגירושין.
49.בדיון הוצג בפני בית המשפט פרוטוקול דיון בלשכת ההוצאה לפועל מיום 12.12.10 בו קבעה הרשמת : "אך אם ישנו ספק שהוסר הוא הספק בדבר מגוריהם המשותפים של החייב יחד עם אשתו, ואין לכך הוכחה טובה יותר מאשר מפתח הדירה המצוי בצרור מפתחותיו של החייב". בשל חשיבות הדברים, רשמתי את הדברים בפרוטוקול הדיון מיום 15.5.18.
50.לאור הטענות שהעלו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 15.5.18, ובהעדר הסכמה להצעה שהועלתה בדיון מיום 19.3.17, עלי כעת ליתן את החלטתי בבקשת הנאמנת מיום 20.12.16, ואני מתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה.
דיון והכרעה:
51.לאחר שעיינתי בכל טיעוני הצדדים ושמעתי את הצדדים, לרבות טיעוני הנושים, הגעתי לכלל מסקנה, ולא מנימוקי הבקשה לביטול ההענקה בהתאם לסעיף 96 לפקודה, כי דין טענות הגרושה לזכויות בחלקו של החייב בדירה מכוח הסכם הגירושין להידחות ובהתאם יש להותיר את רישום זכויות בדירה על כנו, דהיינו-להותיר על כנה את הערת האזהרה שנרשמה ביום 25.1.2007 על שם החייב והגרושה, בחלקים שווים, ויש לראות במחצית הזכויות בדירה הרשומות ע"ש החייב כנכס של החייב העומד לחלוקה לנושיו.
52.כנקודת מוצא יש לציין כי משלא נרשמה כל הערת אזהרה מכוח הסכם הגירושין על זכויותיו של החייב בדירה, ולמעשה זכויותיו של החייב בדירה עדיין רשומות על שמו, לא נוצרה "הענקה" במובן סעיף 96 לפקודה כלל וזאת לאור הכלל לפיו מועד ההענקה הינו מועד העברת הזכויות בנכס ולא מועד חתימת ההסכם מאחר ובשלב שבו טרם נרשמו הזכויות שהועברו על פי הסכם הגירושין לגרושה, אין המדובר בזכויות קנייניות אלא בזכויות חוזיות גרידא שביחס אליהן לא ניתן לפעול באמצעות סעיף 96 לפקודה [ראו: פש"ר (חי') 45785-02-11 שלומית (רענן) נשר עו"ד, (נאמנת) נ' שלום רוני כהן (14.8.13), פסקה 23 והאסמכתאות המופיעות שם].
53.לאור האמור, הטענות שהעלו הנאמנת והנושים כנגד העברת חלקו של החייב בדירה ע"ש הגרושה ייבחנו להלן במסגרת נורמטיבית אחרת, שבה תבחן שאלת "התחרות" בין הזכות שהוקנתה לגרושה על פי הסכם הגירושין ובין זכותו של הנאמן לממש את חלקו של החייב בדירה לטובת נושיו ולצורך כך יש לבחון את משמעותה והשפעתה של "הלכת אהרונוב" על המקרה שלפנינו.
54.ב"עניין אהרונוב" עסק בית המשפט במקרה שבו בעל התחייב במסגרת הסכם ממון להעביר לבעלותה של בת זוגו נכס מקרקעין הרשום על שמו ולאחר שבני הזוג התגרשו, ובטרם נרשם הנכס על שמה של בת הזוג במרשם המקרקעין ואף לא נרשמה כל הערה לטובתה, הוטל עיקול על הנכס על ידי נושה של הבעל. בשאלת התחרות בין זכותה של האישה על פי הסכם הממון לבין זכותו של המעקל נקבע בעניין "אהרונוב" כך:
"כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר. זוהי זכות "מעין-קניינית". היא פועלת כלפי צדדים שלישיים. מכוחה של זכות זו ניתן לומר כי יש לקונה "זכויות מהותיות בנכס מסוים". כתוצאה מכך נשלל מנושה – בין נושה מכוח עסקה נוגדת ובין נושה מכוח נשייה שאינה קשורה כלל לנכס – הכוח לממש את זכותו כלפי החייב-המוכר באמצעות הנכס הנמכר. על-כן, מתגבר הקונה על נושה של המוכר, המטיל עיקול על הנכס. לעניין זה, אין כל נפקות לרישום העיקול במרשם המקרקעין. פרופוזיציה זו אינה מוגבלת אך להקנייתה של זכות הבעלות. היא חלה על הקניה של כל זכות אחרת במקרקעין או במיטלטלין." [שם, בעמ' 240 מול האותיות א'-ג'].
לגבי הלכה זו נקבע כי מדובר בהלכה שהכתה שורשים וביססה את מעמדה הבלתי מעורער כהלכה נוהגת [ראו: דברי כב' השופט י' עמית בע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא נ' עיריית קרית אתא (פורסם בנבו, 17.10.12)].
55.בהתייחס לתחולתה של ההלכה שנקבעה ב"עניין אהרונוב" במצבי חדלות פרעון אציין רק כי המגמה בפסיקה היא להחיל אותה הלכה גם על תחרות בין התחייבות לא רשומה לזכותו של נאמן בהליכי פשיטת רגל מכוח סעיף 42 לפקודה ולא אחת נפסק כי" זכות שביושר" גורעת את הנכס ממסת נכסי החייב או החברה שהנאמן (אן המפרק במקרה של חברה בהליך חדלות פרעון) בא בנעליהם [ראו הדברים שרשמתי לאחרונה בסוגיה זו בהחלטתי בפש"ר (חי') 3762-08-14 אלגן דוד נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (2.3.18) פסקה 32 להחלטה והאסמכתאות אליהן הפניתי שם], וכן ראו ע"א 5955/09 כונס הנכסים נ' מרשה טאובר טוב, פ"ד סה (1) 532, פסקה 7 (2011).
בהקשר זה אפנה גם לעמדתם של ד"ר שלמה לוין וד"ר אשר גרוניס בספרם פשיטת רגל (מהדורה שלישית,2010) (להלן-"לוין וגרוניס פשיטת רגל") לפיה הגם שבפסק הדין בעניין "אהרונוב" בית המשפט העליון לא התייחס לזכותו של נאמן בפשיטת רגל של המוכר לגבי מקרקעין שהמוכר התחייב למכור לעומת זכותו של הקונה:"נראה הדבר שההכרה המחודשת בזכויות שביושר צריכה להביא להכרה בעדיפותו של הקונה בתחרות עם הנאמן לנכסי המוכר. כפי שראינו, אין לנאמן אלא מה שהיה לחייב. משנותרה לחייב בעלות ערטילאית, נראה שזו בלבד תוקנה לנאמן ועל כן המקרקעין לא יהוו למעשה חלק מנכסי החייב" [שם בעמ' 379-380].
56.כמו כן יוקדם ויודגש כי בניגוד לטענות הנושים ובעלי התפקיד, המועד הקובע לעניין בחינת "התחרות" בין הגרושה לנאמנת, הינו מועד חתימת הסכם הגירושין, ולא מועד אישורו של הסכם הגירושין בביה"ד הרבני, ובעניין זה כבר נקבע כי: "...העיקר לענייננו הוא שהעדר אישור של בית המשפט אינו משנה את מאזן הכוחות בתחרות שבין בת הזוג לבין המעקל..." (ע"א 1629/11 מאיר יצחקי נ' סמדר וכטר (4.11.12, פסקה 10).
57.בהתאם, העובדה שעל זכויות החייב הוטל עיקול לאחר חתימת הסכם הגירושין, אך עוד בטרם אושר ההסכם בבית הדין הרבני, אינה משנה את תמונת המצב המשפטית לפיה לגרושה שהינה בעלת "זכות מן היושר" על חלקו של החייב בדירה, מעמד עדיף על מעקלים מאוחרים או בעל תפקיד שהתמנה למימוש זכויות החייב בדירה.
58.יישום הלכת "אהרונוב" במקרה שלפנינו מצביע לכאורה על כך שהגרושה נהנית ממעמד של "בעל זכות שביושר" בדירה וזאת לאור ויתורו של החייב בהסכם הגירושין על זכויותיו בדירה, ובהתאם קיים בסיס לכאורה לטענת הגרושה לפיה זכויות החייב בדירה נגרעו ממסת נכסי החייב עם חתימתו על הסכם הגירושין.
59.בהתאם, השאלה שמתעוררת בענייננו, היא האם קיימת הצדקה בענייננו לשלול את עדיפותה הלכאורית של הגרושה, על פני הנאמנת, ובעניין זה וכפי שיפורט להלן עמדתי היא כי קיימת הצדקה לשלילת עדיפותה הלכאורית של הגרושה וכי הלכת "אהרונוב" אינה חלה במקרה שלפנינו.
עקרון תום הלב והלכת "אהרונוב"
60.כפי שכבר נקבע לא אחת: "... הלכת אהרונוב ... אינה עומדת בבדידותה. היא חלק ממערך נורמטיבי רחב, הכולל דוקטרינות כלליות החלות בכל אתר ואתר... עם דוקטרינות כלליות אלה נמנה גם עיקרון תום הלב...". ובהמשך: "גם הפעלה של זכותו של קונה האוחז בקניין שביושר כלפי צדדים שלישיים כפופה לעיקרון תום הלב. נמצא כי עקרון תום הלב חל גם על הזכויות הקנייניות שהוכרו בהלכת "אהרונוב"". (ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' גדי אברהם פ"ד נט(3) 697 (פסקאות 8-9 לפסה"ד).
61.ויודגש, בעניין "אהרונוב" הנושה ויתר על טענת קנוניה, וההנחה העובדתית על פיה פעל בית המשפט הייתה כי בני הזוג שם ערכו ביניהם הסכם ממון בתום לב.
במקרה שלפנינו, הדברים שונים מהותית ובמוקד המחלוקת עומדת השאלה האם הסכם הגירושין עליו נסמכת טענת הגרושה ל"זכויות שביושר " הינו הסכם אמיתי או הסכם למראית עין, וככל שיקבע כי מדובר בהסכם למראית עין ממילא ומכוח עיקרון תום הלב לא תהיה הגרושה זכאית לטעון לזכויות שביושר הגוברות על זכות הנאמנת.
חוזה למראית עין
62.דרך משפטית נוספת אשר תוביל לאותה תוצאה משפטית הינה באמצעות שימוש בהוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) התש"ל – 1970 (להלן: "חוק החוזים"), הקובע את בטלותו של חוזה למראית עין (וראו דיון מקיף בשאלת זכותו של נושה צד ג' להעלות טענה בדבר בטלות הסכם בפסק דינו של כבוד השופט י. עמית בת"א (מחוזי חיפה) 595/02 כהן צבי נ' כהן יוסף (9.4.08).
63.מהותו ודרך יישומו של סעיף 13 לחוק החוזים סוכמו באופן מקיף ומפורט לאחרונה בה"פ (מרכז) 6674-06-17 צילה רוזנצוויג נ' צבי ליבל (13.8.18ׂ) פסקה 41 וכדלקמן:
"חוזה למראית עין הינו הסכם שקיימת בו אי-התאמה מכוונת בין הצהרות הרצון של הצדדים לו לבין רצונם האמיתי, כך שקיימת ביניהם הסכמה סמויה בדבר כוונתם האמיתית שאיננה משתקפת בהוראות החוזה שביניהם (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 255 (תשס"ה) (להלן: "שלו")). במקרים רבים חוזה למראית עין משמש למטרה אסורה, כגון לשם הברחת נכסים מפני נושיו של בעל הנכס, כשעל-פי סעיף 13 לחוק החוזים, חוזה כאמור בטל מעיקרא, ובטלותו זו היא מוחלטת ופועלת כלפי כולי עלמא ללא צורך בהצהרה או הודעה על בטלותו (שלו, בעמ' 255-256 ו-261). נטל ההוכחה כי הסכם המכר שבין צבי לצופית הוא חוזה למראית עין מוטל על כתפיה של צילה, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה"...., כשמידת ההוכחה אותה עליה לצלוח לשם ביסוס טענה כאמור היא משמעותית, בשים לב לעובדה שהטענה לקיומו של חוזה למראית עין טומנת בחובה ייחוס מרמה לצדדים לחוזה....כשם שלא בנקל יוכיח בעל דין טענות בדבר תרמית, המחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, כך גם טענות בדבר פיקטיביות של עיסקה, המשיקות לטענות מרמה, מצריכות רמת הוכחה התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה הנטענת....
ואולם, הנטל המוטל על צילה לעניין זה עשוי להיות מופחת, ככל שיוכח כי המידע הראייתי מצוי ברשותם של המשיבים וכן כי הצטברו "אותות מרמה" ביחס להסכם המכר (פרשת בנק אגוד, בפס' 5). אותות המרמה (Badges Of Fraud) האמורים, פותחו במשפט האנגלו-אמריקאי והם כוללים חזקות שבעובדה, שבהותרתן ללא מענה מניח את הדעת יש כדי להצביע על קיומה של מרמה, כאשר ככל שמצטברים יותר אותות מרמה – עובר הנטל להפרכתן לכתפי הצד השני להוכחה שמדובר בעסקאות שבוצעו בתום לב...... בין אותות מרמה אלו, שאינם בגדר רשימה סגורה, ניתן למנות קשרים בין המעביר לנעבר; שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה בידיו; חקירות פליליות נגד המעביר; איום בתביעות שתוגשנה נגד החייב; חשאיות בפעילות הכלכלית; חריגה מדרכם המקובלת של עסקים; והעברת כל נכסי החייב..."
64.יישום העקרונות שנקבעו שם על עניינו מצביע לעמדתי על כך כי עלה בידי הנאמנת והנושים להוכיח הצטברות משמעותית של "אותות מרמה" שיפורטו להלן, אשר יש בהן כדי לשכנע כי הסכם הגירושין שנערך בשנת 2007 היה הסכם למראית עין לכל הפחות עד לשנת 2012, ובהתאם לא הוקנו לגרושה זכויות בדירה על פיו, ולפיכך הנושים אשר הטילו עיקולים על הדירה, זכותם עדיפה על פני זכות הגרושה, ועדיפות זו עברה לנאמנת.
65."אותות המרמה", כוללים בין היתר את "האותות" כדלקמן:
א."הצהרות החייב בהליך פש"ר 390/08: כפי שצויין לעיל, בעניינו של החייב התנהל הליך פש"ר קודם בפש"ר 390/08 שבוטל בסופו של דבר בפסק דינה של כב' השופטת י' קראי גירון מיום 11.2.10 בשל מחדלי החייב בהליך (להלן-"ההליך הקודם"). מעיון בפרוטוקול חקירתו של החייב מיום 15.3.2009 בהליך הקודם, שהוצג לעיון בית המשפט במהלך הדיון בתיק דנן שהתקיים ביום 15.5.18; אכן עולה כי החייב, כשנתיים לאחר חתימת הסכם הגירושין ובניגוד להצהרות הגרושה היום, מסר לשאלת בעל התפקיד בעניין מגוריו כי הוא משלם משכנתא של 3,500 ₪ ואף עומד בתשלומי המשכנתא וכך מסר החייב: "בתחילת שנת 2007 רכשתי עם אשתי דירה ברחוב X בחיפה ומכרתי את הדירה בקרית ים. אני לקחתי משכנתא על 90% לרכישת הבית ברחוב X. אני משלם את המשכנתא של 3,500 ₪. אני עומד בתשלומי המשכנתא" [ההדגשות שלי, ש.מ.]. באותו פרוטוקול מסר עוד החייב: "אני עברתי מדירה 4 חדרים לדירת 5 חדרים. חמתי גרה איתנו בדירה והיא נפטרה לא מזמן".
ב.תשובות החייב בחקירת יכולת מיום 12.12.10-לבקשת הנאמנת צורף בנספח ה'2 פרוטוקול דיון חקירת יכולת של החייב מיום 12.12.10 שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה בתיק 02-98339-10-9 ואשר הוצג לעיוני גם במהלך הדיון בתיק מיום 15.5.18; באותו פרוטוקול נרשמו מפי החייב תשובות התומכות בטענה כי הסכם הגירושין לא היה הסכם אמיתי במועד בו נחתם (מרץ 2007) והחייב אף הצהיר כי העביר את זכויותיו בדירה לאשתו "כשהתחיל הבלאגן" וכך השיב החייב:
"מכרתי את הדירה, קניתי דירה ומיד העברתי על שם אשתי כשהתחיל הבלאגן. כשהתחיל הבלאגן העברתי על שם אשתי, על החלק שלי יש עיקול.
......בהמשך הגשתי בקשה לפשיטת רגל ועדיין רשמתי את כתובתי ברחוב X, גם אחרי הסכמה הגירושין רשמתי על כתובת הרופא הסיבה העיקרית שאני בא הביתה זו הבת שלי. אני בא כמה פעמים בשבוע, אני נשאר לישון בסלון. אני ישן אצל אחי פעם פעמיים בשבוע חלק מהבגדים שלי אצל אשתי כלי הגילוח גם אצל אחי אבל גם אצל אשתי. אין לי כסף להשכיר דירה, אני מעדיף לעזוב את הבית"
בהמשך מסר החייב:
"אני מתבקש להסביר איך אני רב עם אשתי במרץ 2010 וחותם על הסכם גירושין ואז בחודש מאי 2007 אני מקים עם אשתי שותפות בחברה,
אני משיב שיכול להיות, היה אולי פרוייקט אחד בחברה.....
אני מרוקן את הכיסים, אין לי מפתחות של רח' העליה של האח, אלא רק של רחוב X".
רשמת ההוצאה לפועל, גץ-אופיר סיגלית, בהחלטתה בתום חקירת היכולת של החייב קבעה, בין היתר, כי לאחר חקירתו של החייב בפניה "עולה כי קיימות אי התאמות בגרסאות הרבות ובעיקר בעניין פרידתו מאשתו, הסכם הגירושין והעברת הרכוש על שמה". עוד קבעה כי :"גם בנושא הכנסותיו עולות הספקות לפיהן לחייב הכנסות אחרות והוכחה לכך ניתן היה לראות בכך שהחייב המשיך לנהל את החברה בה אשתו היתה שותפה לאחר שחתם עימה, כביכול על הסכם הגירושין". הרשמת הוסיפה וקבעה כי :"אם ישנו ספק שהוסר הוא הספק בדבר מגוריהם המשותפים של החייב יחד עם אשתו ואין לכך הוכחה טובה יותר מאשר מפתח הדירה המצוי בצרור מפתחותיו של החייב".
החייב והגרושה, שנכחו בדיון שבמהלכו כאמור הוצג אותו פרוטוקול חקירת יכולת, לרבות החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתום החקירה, לא העלו טענה כלשהי בעניין הצגתו או כנגד תוכן הדברים שנרשמו בו ובמצב דברים זה אני קובע כי תוכנו של פרוטוקול חקירת היכולת, עליו התבססה החלטת הרשמת בעניין מגוריהם המשותפים של החייב והגרושה, לא נסתר.
ג.כתב הגנה מטעם הגרושה בת.א. 53065-01-12 : במהלך הדיון שהתקיים בתיק ביום 19.3.17, הוצג על ידי הנאמנת כתב הגנה שהגישה הגרושה ביום 12.3.2012 כנגד תביעה לפירוק השיתוף בדירה שהוגשה נגדה על ידי אחד מנושי החייב; באותו כתב הגנה אין שום איזכור להסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים במרץ 2007 ואשר כפי שנטען הועברו מכוחו זכויות החייב בדירה ע"ש הגרושה, ולעומת זאת, טענה הגרושה, כי היא והחייב הינם בעלי הזכויות האובליגטוריות בדירה בחלקים שווים, שכן הליך רישום הבעלות הפורמאלי בנכס טרם הושלם. כמו כן נטען כי רכישת הדירה על ידי הגרושה והחייב התאפשרה בסיוע בנק הפועלים למשכנתאות וכי הגרושה ובעלה עומדים בנטל תשלומי המשכנתא.
בתגובה להצגת כתב ההגנה טענה ב"כ הגרושה כי הגרושה הופתעה ממה שרשום בכתב ההגנה וכי רק במעמד הדיון נודע לב"כ הגרושה על כתב ההגנה האמור ועל כך כי לא נטען בו כי זכויותיו של החייב בדירה הועברו ע"ש הגרושה בהסכם הגירושין . תשובה זו של ב"כ הגרושה ותגובתה של הגרושה עצמה אינן מניחות את הדעת ואין בהן כל הסבר לסתירה בין מה שנטען בכתב ההגנה לבין טענות הגרושה לפי הסכם הגירושין ומטעם זה אניח כי גם תוכנו של כתב ההגנה לא נסתר על ידי החייב או הגרושה בהליך דנן.
70.על כל האמור לעיל, יש להוסיף את הסתירה הברורה בין הצהרתו של החייב בבקשה שהוגשה על ידו למתן צו כינוס ולפיה כתוצאה מהליכי ההוצל"פ שננקטו כנגדו "... נתקבלה החלטה על ידי אשתי לנתק את הקשר... ", ולמול הצהרה זו עומדת כאמור העובדה שבחודש מאי 2007 (חודשיים לאחר הסכם הגירושין) הקימו החייב וגרושתו חברה חדשה בבעלות משותפת, פעולה מהותית שיש בה כדי להפריך את הטענה בדבר הניתוק מהחייב שעליו החליטה גרושת החייב.
71.כנגד כל הראיות האמורות לעיל, לא הובאו ראיות של ממש על ידי הגרושה אשר יש בהן כדי לתת מענה למצגים הברורים שהוצגו על ידי החייב וגרושתו בשאלת יישומו של הסכם הגירושין בפועל, ובהקשר זה יצוין כי אמנם הובאו ראיות על ידי גרושת החייב, לפיהן תשלומי המשכנתא שולמו מחשבונה, אך ראיה זו אינה יכולה לשמש כמשקל נגד למכלול הראיות וההצהרות שפורטו לעיל.
72.לפיכך ולאור כל האמור לעיל, ומשהוכח בפני כי הסכם הגירושין לא שיקף את מצב הדברים בפועל,לכל הפחות עד לשנת 2012 מועד בו הגרושה עצמה הגישה כתב הגנה שבו נטען כי היא והחייב בעלים במשותף של הדירה , ושבו לא צויין דבר בענין הסכם הגירושין, אין לי אלא לקבוע כי עד למועד זה אין גם תוקף להעברת זכויות החייב בדירה כפי שנקבעה בהסכם הגירושין, ולא היה מכוחו של ההסכם כדי להקנות "זכות מן היושר" לגרושה.
בהתאם זכותם של בעלי העיקולים אשר הוטלו משנת 2007 ואילך, גוברת על זכות הגרושה, וגם אם אקבל את טענת הגרושה שלפיה הגט שניתן בשנת 2014 מסיר כל ספק באשר לכנות הגירושין, עדיין אין בכך כדי לסייע לגרושה הואיל ובמועד זה או בסמוך לכך, זכויותיו של החייב בדירה כבר היו מעוקלות לטובת נושיו, וממילא החייב לא יכל להעביר לגרושה יותר מאשר את זכויותיו המעוקלות בדירה,וזכותם העדיפה של המעקלים עברה לנאמנת אשר באה בנעליהן ובהתאם זכות הנאמנת לפעול למימוש זכויות החייב בדירה גוברת על זכות הגרושה.
73.לאותה תוצאה משפטית אני מגיע גם בדרך חילופית, תוך שימוש בעיקרון תום הלב, ועל פיו בנסיבות בהן הוכח כי החייב וגרושתו עצמם לא ראו את הסכם הגירושין כהסכם המיושם בפועל, כפי שבא לידי ביטוי בכל הראיות לעיל, וכאשר הוכחה זיקה מובהקת בין הליכי ההוצל"פ שננקטו על ידי החייב להסכם הגירושין, הניסיון להסתמך על הוראותיו של הסכם הגירושין אך ורק לצורך התגברות על זכויות נושים אשר הטילו עיקול על הדירה כבר בשנת 2007, הינו שימוש חסר תוך לב בזכות ה"בעלות מן היושר" אשר מוחרג מתחולתה של הלכה אהרונוב.(וראו והשוו לע"א 468/03 חברת יואב קיין בע"מ בפירוק נ' עזבון המנוחה שלוה קושניר (5.12.2005)).
74.לפיכך ולאור כל האמור לעיל אני קובע כי מחצית הזכויות בדירה הרשומות על שם החייב מוקנות לקופת הפש"ר ובהתאם רשאית הנאמנת לנקוט בהליך של פירוק שיתוף לצורך מימוש זכויות החייב.
75.עם זאת, ולנוכח הסכמתה הקודמת של גרושת החייב, לוותר על תביעתה בדין קדימה למזונות, ולשלם לקופת הכינוס סך של 200,000 ₪ כפדיון זכויות החייב בדירה, אני סבור כי ישנה הצדקה לקיום דיון נוסף שבו תילקח בחשבון החלטתי לעיל, ושבו יעשה ניסיון אחרון לגבש הסדר מוסכם בין הגרושה, החייב, הנושים והנאמנת.
76.לפיכך, אני קובע דיון נוסף בתיק ליום 5.6.2019 בשעה 9:30 ולדיון יתייצבו כל הנושים אשר הגישו התנגדות להסדר הראשון שאושר על ידי ובדיון האמור תידון אפשרות פדיון זכויות החייב בדירה על ידי הגרושה וכן תידון שאלת הוצאות הבקשה לביטול הענקה.
ניתנה היום, י"ז אדר ב' תשע"ט, 24 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.