סוחר שצבר חוב של מאות אלפי שקלים החליט להתגרש ולהעביר את הדירה המשותפת לגרושתו, זמן מה לאחר שהוזהר כי יינקטו נגדו הליכי גבייה. ביהמ"ש לא "קנה" את הגרסה שהגירושים אמיתיים.
משווקת הביצים "גליקסמן" פתחה בשנת 2012 בהליכי הוצאה לפועל נגד סוחר ביצים, שהעביר לה המחאות של כ-340 אלף שקל ללא כיסוי.
לא החזירו לכם את הכסף?
עורך דין הוצל"פ
במסגרת ההליכים היא ביקשה להטיל עיקול על חלקו בדירה שלו ושל אשתו בבאר שבע, אלא שאז היא גילתה שלאחרונה הם התגרשו וימים ספורים לפני הגשת הבקשה הדירה הועברה על שם הגרושה.
החברה, שהייתה בטוחה כי הגירושים והעברת הדירה היו פיקטיביים, הגישה ביוני 2012 תביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד הסוחר וגרושתו. במהלך הדיונים, ועוד לפני שהספיק להגיש כתב הגנה, נפטר הסוחר ממחלת הסרטן, ועל כן התביעה המשיכה להתנהל נגד גרושתו בלבד.
החברה ביקשה לקבוע כי על אף הרישום, מחצית הזכויות בדירה שייכות עדיין למנוח כך שאפשר לעקל אותן. לטענתה, אין ספק שהעברת הדירה נעשתה למטרת הברחה, בין היתר, לנוכח ממצאי החוקר הפרטי ששכרה, שהעלו כי המנוח המשיך לגור בדירה יחד עם גרושתו הטרייה.
החברה הוסיפה כי תמוה שהעברת הזכויות נעשתה מיד לאחר שהזהירה את המנוח שהיא עומדת לנקוט בהליכים משפטיים, וגם הפנתה להסכם הגירושים בין המנוח לגרושתו, שלפיו הדירה הייתה אמורה לעבור למנוח ולא לאישה.
האישה טענה, כצפוי, שהגירושין היו אמיתיים ושהתובעת לא הוכיחה את טענת המרמה. לטענתה, היא החליטה לעזוב את המנוח לאחר שנים רבות של בעיות שנעו סביב התמכרותו להימורים.
את העובדה שבסופו של דבר הדירה הועברה אליה במקום למנוח, בניגוד לקבוע בהסכם, היא הסבירה בכך שבשלב מסוים המנוח הודיע לה שאין לו כסף והציע לה לרכוש את חלקו.
עוד היא טענה כי לאחר הגירושים היא עברה לגור אצל אחותה אך חזרה לבית לבקשת ילדיה, לאחר שהמנוח לקה במחלה, כדי לסייע להם לטפל בו.
אותות מרמה
השופטת נחמה נצר קבעה כי מגרסת הנתבעת עולים "אותות מרמה": המגורים יחד עם המנוח, הודאתה בכך שרשמה שיקים בשם העסק של המנוח גם לאחר הגירושים וההעברה הלא סבירה של הדירה לבעלותה כשהסכם הגירושים קבע משהו אחר לגמרי – כל אלה מעלים ספק שהגירושים היו כנים.
השופטת הוסיפה שהעסקה הייתה נטולת כל היגיון כלכלי, שכן הגרושה לא שילמה למנוח על הדירה, וקשה להאמין שהסכים להעביר לה זכויות בשווי 300 אלף שקל מבלי לקבל תמורה. לכך מצטרפים גם התזמון של העסקה וגם העבודה שהמנוח נשאר לגור בה עד יום מותו.
"בנסיבות בהן בני זוג שהתגרשו זה עתה, מוסיפים לקיים קשרים קרובים ביניהם, כורתים ביניהם עסקה שבמסגרתה דירת המגורים המשותפת תועבר לבעלות אחד מבני הזוג, וזאת בניגוד להוראות הסכם הגירושין המקורי וללא תמורה מצד בן הזוג הרוכש, כל אלה מובילים למסקנה כי המדובר במכירה פיקטיבית אשר כל מטרתה להבריח את הדירה מידי הנושים", כתבה השופטת ופסקה שהנתבעת לא הפריכה את אותות המרמה.
מסקנה זו, סיכמה השופטת, מובילה לכך שיהיה זה רק מוצדק לקבוע שמחצית הדירה שייכת למנוח ועל זכות זו יירשם עיקול לטובת התובעת. למרות קבלת התביעה נגדה, השופטת החליטה להימנע מחיוב הנתבעת בהוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד א. רביבו
- ב"כ הנתבעים: עו"ד נ. חסון
* עו"ד אסף לאור - שותף במשרד עורכי הדין הרצליך-לאור, עוסק במשפט אזרחי מסחרי וליטיגציה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין