הסתלקותו של האיש הותירה את ירושת אמו בידי שני אחיו. בכך נמנע מבת זוגו לשעבר לקבל זכויות בירושתו שהובטחו לה בהסכם ממון. שתי ערכאות השתכנעו שהאיש פעל בתום לב ולפי צו מצפונו.
ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב דחה ערעורה של אישה שטענה כי בן זוגה לשעבר רקם קנוניה יחד עם שני אחיו כדי לנשל אותה משטח שמגיע לה בהתאם להסכם ממון בינה לבינו. השופט שאול שוחט הבהיר כי בחירתו של בן הזוג להסתלק מירושת אמו הייתה חוקית ולגיטימית.
תחילתו של הסיפור ב-2005, כאשר אמו של האיש ערכה צוואה שהורישה מגרש ועליו שני בתים (שבאחד מהם התגוררה) לבנה ולבת זוגו באותה עת.
ב-2009, לאחר התדרדות ביחסים בין האישה לבין האם היא ביטלה את צוואתה, אך כדי להבטיח את זכויות האישה במגרש ובבית הנוסף הבנוי עליו – בו התגוררה יחד עם בנה – היא חתמה על הסכם שלפיו היא תעביר לבני הזוג שני שליש מהחלקה, ואילו הם התחייבו שלא לתבוע ממנה זכויות נוספות במגרש.
באותו היום, בני הזוג גם חתמו על הסכם ממון שקבע כי אם האיש יקבל או יירש מאמו זכויות נוספות כלשהן במגרש, הוא יעביר לאישה חצי.
לימים בני הזוג נפרדו וב-2012 האם נפטרה, ואז התגלע סכסוך בין שלושת האחים לבין האישה – שהחריף לאחר שבן זוגה לשעבר הגיש "הודעת הסתלקות" בה הודיע לבית המשפט שהוא למעשה מוותר על ירושת אמו לטובת שני אחיו.
למעשה, השאלה העיקרית שבה בית המשפט למשפחה נדרש להכריע הייתה האם הודעתו הייתה חוקית לנוכח העובדה שהוא ויתר על השליש שלו בירושת אמו (כאחד משלושת בניה), וכפועל יוצא זוגתו לשעבר לא תקבל את חלקה בהתאם להסכם הממון.
בפסק הדין שבסופו הוצא צו ירושה לשני האחים נדחתה טענת האישה כי ההסתלקות היא בעצם קנוניה בין שלושת האחים במטרה לסכל את זכויותיה במגרש.
ביהמ"ש למשפחה קבע כי האח שהסתלק פעל בתום לב, "לפי צו מצפונו", ובהתאם לרצונה של אמו המנוחה שלא להעניק לאישה דבר מעבר למה שכבר נתנה לה בחייה.
בערעור שהגישה האישה על פסק הדין בביהמ"ש המחוזי, היא טענה בין היתר כי להסתלקות אין תוקף מאחר שהיא מרוקנת מתוכן את הסכם הממון ומסכלת את ההסתמכות שלה עליו.
החוב לא התגבש
אך השופט שאול שוחט הסכים עם ביהמ"ש למשפחה, שקבע כי ההסתלקות הגשימה את רצונה של האם המנוחה, כפי שגם ביטא ההסכם שבו המערערת התחייבה שלא להעלות כל דרישה או תביעה נוספת בקשר לרכושה.
השופט הזכיר שבהסתלקותו מהרכוש של אמו, בן זוגה לשעבר פעל גם בניגוד לאינטרס שלו עצמו, והפסיד כספים שאמו הותירה אחריה, ואינם קשורים למערערת.
השופט אף הסביר שזכויתיה של המערערת בירושת האם ממילא הייתה על תנאי – במידה שהמשיב יקבל או יירש רכוש – והתנאי לא התגבש כיוון שהמשיב לא ירש דבר מאמו.
בתוך כך השופט הבהיר שאינו מביע עמדה בשאלה האם המשיב הפר את הסכם הממון בכך שהסתלק מהירושה וסיכל את התנאי, שכן שאלה זו נוגעת למערכת החוזית שבין הצדדים – שביהמ"ש לא נדרש להכריע בה – ולא לענייני הירושה.
"בהסתלקותו של המשיב, אפוא, במישור של דיני הירושה לא נפל כל פגם", קבע השופט שדחה את הערעור בהסכמת חבריו להרכב, השופטים יהודית שבח ויונה אטדגי. המערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
לקריאת פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי
- ב"כ המערערת: עורך דין משפחה בועז קראוס, עו"ד עמית אלזם, עו"ד ברק קראוס
- ב"כ המשיב: עו"ד אהובה יששכר, עו"ד גילת הלל אבידר
עו"ד אילן אלטר טל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.