תבעו בעלות על דירה על בסיס שיחת חולין בבית קפה

לטענת התובעים במהלך השיחה הסכים אחיהם המנוח להעביר לרשותם דירה שקיבל בירושה מאביהם, אם ימות ערירי. השופטת לא קנתה את זה

שני אחים לא יקבלו את הדירה שלטענתם אחיהם המנוח הותיר להם אחר מותו – כך קבע לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. התובעים הם אחים של המנוח מצד האב בלבד. בתביעה שהגישו נגד אימו (שעתרה מצדה להכרה בחלקה במחצית מהעיזבון כיורשת טבעית) הם טענו שנכרת ביניהם לבין המנוח הסכם בעל פה לפיו דירתו תועבר אליהם במידה שיילך לעולמו ערירי, כפי שאכן קרה. השופטת ענת הלר-כריש קבעה שהטענה לא הוכחה.

הדירה המדוברת הוענקה למנוח בצוואה מאת אביו שנפטר, שהוא גם אבי התובעים. למרות זאת הוא נמנע מלבקש את קיום הצוואה בבית המשפט, לאחר שאחיו (התובעים) שכנעו אותו שהצוואה מלאת ליקויים ובקשת הקיום תידחה. בסופו של יום המנוח, שסבל מבעיית התמכרויות והתקשה בניהול חיים נורמטיביים, הסכים ל"מתווה פשרה" עם התובעים.

במרץ 2020 חתמו השלושה על הסכם לחלוקת עיזבון, בו נקבע שהתובעים יקבלו 130,000 שקל מכספי העיזבון ואת רכבו של האב, ובתמורה המנוח יקבל את יתרת נכסי העיזבון ובכלל זה את הדירה. עוד נכתב בהסכם שהמנוח מתחייב כלפי התובעים שלא למכור את הדירה לפחות למשך שנה.

לאחר כריתת ההסכם הלך המנוח לעולמו כשהוא בן 42 וללא צאצאים. לאחר מותו הגישו אחיו את התביעה לבית המשפט. לטענתם, כחודשיים לפני ההסכם הם ישבו עם המנוח בבית קפה והסכימו שדירתו תועבר במלואה אליהם לכשייפטר. לשיטת התובעים, את הסכם חלוקת העיזבון יש לקרוא בכפיפה אחת עם הסיכום בעל פה מאותה פגישה.

הנתבעת, אמו של המנוח, טענה שהסיכום בעל-פה לא הוכח והוא חסר משמעות אל מול ההסכם הכתוב, שלא מוזכרת בו העברת הדירה לתובעים. לטענתה, היא זכאית למחצית מהדירה כיורשת בנה.

הסכם מקיף

השופטת הלר-כריש כתבה שהראיות בתיק מלמדות שלא נכרת בין התובעים למנוח הסכם כלשהו בעל פה. היא הדגישה שהסכם חלוקת עיזבון האב הינו מקיף וכולל את מלוא ההסכמות בעניין חלוקת עיזבון האב, בין היתר הדירה.

לדברי השופטת התנאי היחיד שנכלל בהסכם הוא הגבלת המנוח מלמכור את הדירה לתקופה מסוימת. עוד נכתב בהסכם כי לצדדים לא תהיה טענה כלשהי בנוגע לזכויותיהם בעיזבון האב. לדברי השופטת התובעים הבינו על מה חתמו, והם ידעו שלא נקבע בהסכם מנגנון כלשהו להעברת הדירה לידיהם.

השופטת הוסיפה שגם תמליל השיחה בבית הקפה, שצורף לתביעה, אינו תומך בגרסת התובעים. במהלך השיחה המנוח הביע את רצונו למכור את הדירה והתובעת אמרה לו "תעשה מה שאתה רוצה זה עניין שלך". השופטת נימקה כי אמירות אלו תומכות במסקנה שההסכמה בין התובעים למנוח לא כללה התחייבות מצדו שדירתו תועבר אליהם.

השופטת ציינה שהמנוח אמנם אמר במהלך השיחה שהוא מבין את רצון התובעים לשמור על הדירה במשפחה, אך לדבריה אי אפשר לבודד שני משפטים מתוך שיחה שלמה ולבקש לבסס עליהן גמירות דעת.

עוד כתבה השופטת כי העובדה שהסכם חלוקת העיזבון אפשר למנוח למכור את הדירה כעבור שנה, אינה מתיישבת עם טענת התובעים שסוכם כי הדירה תועבר לבעלותם במותו. שהרי אם הדירה הייתה נמכרת לפני מותו לצד שלישי, אותו קונה לא היה חייב כלום לתובעים.

לפיכך התביעה נדחתה והתובעים חויבו לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד רמי שלמון ועו"ד דנה גולן
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מגי הלפרין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין