אף שהמטופלת כנראה הייתה בוחרת לעבור את הניתוחים בכל מקרה, השופטת קבעה כי האוטונומיה שלה נפגעה. העובדה שבחרה לסיים את חייה בהמתת חסד מלמדת עד כמה השליטה בגורלה הייתה חשובה לה
בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שהמדינה, כבעלת בית-החולים "איכילוב", תפצה יורשי מנוחה שקיבלה מידע חסר עובר לניתוחי המוח שעברה בכ-125,000 שקל עבור הפגיעה באוטונומיה שלה. השופטת שרון צנציפר הלפמן קבעה כי הגם שהמנוחה כנראה הייתה בוחרת לעבור את הניתוחים אף בהינתן המידע החסר – עצם העובדה שנלקחה ממנה יכולת הבחירה פוגעת בכבודה ומצדיקה, לאחר מותה, לפצות את עיזבונה.
תחילת הפרשה בספטמבר 2010 אז פנתה אימם של התובעים לרופא עיניים מקופת החולים והתלוננה בפניו על כאב ותחושת לחץ בעין ימין. הטיפול שהעניק הרופא לא הועיל ובשלב מסוים עברה האישה בדיקת MRI שהראתה כי יש לה גידול שפיר במוח. בשל כך היא הופנתה לייעוץ ב"איכילוב" ובהמשך נקבע לה תור לניתוח לשם כריתת הגידול.
הניתוח, שבוצע באוגוסט 2011, אמנם הסיר את רוב הגידול אך על רקע תלונות מצד המנוחה על חוסר שיווי משקל לאחריו, היה צורך בניתוח משלים. אלא שגם ניתוח זה לא הביא מזור לאישה, והיא נותרה עם חולשה בפלג גופה השמאלי, חוסר שיווי משקל, הפרעות בדיבור והפרעה בתחושה בפנים. בהמשך היא לקתה בדיכאון והוכרה כנכה בשיעור 100% בביטוח הלאומי. בשל מצבה הסיעודי בן-זוגה עזב אותה.
ביולי 2017 הוגשה התביעה לבית המשפט, בה טענה האישה לרשלנות רפואית בביצוע הניתוחים, ולמסירת מידע חסר ביחס אליהם העולה כדי העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. ואולם, לנוכח מצבה הקשה החליטה האישה תוך כדי ההליך לשים קץ לחייה בהמתת חסד שבוצעה בשוויץ באוקטובר 2019, כשהיא בת 61 בלבד. בנסיבות אלה יורשיה נכנסו בנעליה כתובעים.
גישה מגוננת שאינה במקום
השופטת צנציפר הלפמן קבעה כי הגם שלא הוכחה רשלנות בביצוע הניתוחים, עצם העובדה שהצוות הרפואי לא יידע את המנוחה עובר לניתוח הראשון שהיא עלולה להזדקק לניתוח נוסף, ואף לא מסר לה שבאפשרותה לא לבצע את הניתוח השני – עולה כדי פגיעה באוטונומיה.
היא הוסיפה כי אמנם כוונותיו של המנתח היו טובות והוא רצה למנוע צער מהמנוחה שעלולה לרדת לעמקי ייאוש אם תדע שהיא צפויה לעבור ניתוח נוסף. אלא שלדבריה, המנתח בגישתו ה"מגוננת" חרג מחובת הגילוי של רופא כלפי מטופל. כך גם בחירתו שלא להסביר לה שבאפשרותה שלא לעבור את הניתוח הנוסף. השופטת סיכמה כי בית החולים הפר את חובת היידוע כלפי המנוחה.
בנקודה זו העריכה השופטת שאם המנוחה הייתה מקבלת את המידע החסר היא עדיין הייתה בוחרת לעבור את הניתוחים, וזאת בין היתר בשל האמון המלא שלה ברופאים כפי שהשתקף מעדות בנה. למרות זאת, קבעה, עדיין מוצדק לפצות את עיזבונה בשל אי-מסירת המידע, העולה כדי פגיעה באוטונומיה.
השופטת נימקה כי עצם העובדה שהמנוחה בחרה לשים קץ לחייה בהמתת חסד מלמדת עד כמה אפשרות הבחירה הייתה עניין מהותי עבורה. היא קבעה שהפיצוי בשל הפגיעה באוטונומיה יועמד על 400,000 שקל, אולם הסכום נבלע בקצבאות הביטוח הלאומי שקיבלה האישה ובנסיבות אלה עלתה השאלה האם יש מקום לפיצוי נפרד בשיעור של 25%.
השופטת השיבה על כך בחיוב, ופסקה לעיזבון 100,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 23,400 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יאיר סמוגורה ועו"ד אורן סמוגורה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דב לוין ועו"ד מאור גרינוולד
עו"ד עבד עודה
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין