בפסק דין שפורסם באחרונה נימקו השופטים את החלטתם בכך שלמרות שהדירות לא שימשו את בני הזוג למגורים, שכר הדירה שהתקבל מהן הופקד לחשבון משותף שממנו שולמו גם הלוואות המשכנתא.
כידוע, על בני זוג שנישאו לאחר כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג לא חלה חזקת השיתוף אלא הסדר איזון המשאבים, הקובע, ככלל, כי נכסים וזכויות שנרכשו על ידי כל אחד מהצדדים במהלך הנישואין משותפים לשני בני הזוג.
הסדר זה מעלה לעתים שאלות ומחלוקות ביחס ל״נכסים חיצוניים״ – אותם נכסים שאחד מבני הזוג רכש קודם לנישואין ונרשמו רק על שמו.
בית המשפט העליון קבע זה מכבר, מפי השופט דנציגר, כי גם ביחס לנכסים אלה ניתן להוכיח כוונת שיתוף. ואולם, על בן זוג המעוניין להוכיח כוונה כזו להראות ״דבר מה נוסף״ שניתן ללמוד ממנו כי הצדדים התכוונו שהנכס יהיה משותף.
מקרה מעניין מעין זה התברר באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
במרץ 2015 דן בית המשפט למשפחה בתל אביב בסכסוך רכושי בין בני זוג במסגרת הליך גירושין. לבני הזוג היו 4 דירות אשר שתיים מהן נרכשו על ידי הבעל לפני הנישואין ונרשמו על שמו בלבד. בית המשפט קבע בפסק דינו כי כל הדירות הן דירות משותפות.
על פסק דין זה הגיש הבעל ערעור לבית המשפט המחוזי. הוא מחה על הכללת שתי הדירות שהביא עמו למערכת הנישואין במסגרת הנכסים ״בני האיזון״, אף שמדובר ב״נכסים חיצוניים״.
קופה משותפת
השופט שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בתל אביב ציין כי בית המשפט למשפחה קבע מספר קביעות עובדתיות חשובות שאין בסיס להתערב בהן. כך נמצא שעם נישואי בני הזוג האישה סגרה את חשבון הבנק שלה והצטרפה לחשבון של בעלה. חשבון משותף זה שימש אותם להוצאות משק הבית המשותפות, לרכישת הדירות הנוספות ולאחזקת שתי הדירות שבמחלוקת.
עוד נמצא עובדתית כי שכר הדירה שהתקבל משתי הדירות שבמחלוקת הופקד בחשבון המשותף ומחשבון זה גם שולמו הלוואות המשכנתא על הדירות. השופט הדגיש כי לאורך השנים האישה הפקידה לחשבון המשותף את הכנסותיה מעבודתה.
לדברי השופט, לנוכח עובדות אלה ״קצרה הדרך״ ליישומה של ״הלכת השיתוף הספציפי״ בשתי הדירות שבמחלוקת. הוא הדגיש כי הטמעת הפירות של הדירות (שכר הדירה) ל״קופה המשותפת״, על רקע ההתנהלות הכללית של בני הזוג שבחרו להתגורר בשכירות ולהשקיע את רווחיהם בנכסי מקרקעין, מצדיקה ומחייבת את החלת השיתוף על הדירות עצמן, על אף שלא מדובר בדירת מגורים.
השופט ציין עוד כי בית המשפט למשפחה בצדק יצר אבחנה בין שתי הדירות שבמחלוקת וקבע ביחס לאחת מהן הסדר שיתוף שאינו שווה בשווה אלא 20% לאישה ו-80% לבעל. זאת, מכיוון שאותה דירה נרכשה זמן רב לפני הנישואין (9 שנים) ועל רקע ההנחה כי השתתפות האישה בפועל בהחזר הלוואת המשכנתא לדירה זו הייתה פחותה.
השופט שוחט סיכם כי תוצאת פסק הדין ״נכונה ותואמת את ההלכות המשפטיות הנוהגות במחוזותינו״.
בנסיבות אלה נדחה הערעור. השופטים יהודית שבח ויונה אטדגי הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
לקריאת פסק הדין
- ב"כ המערער: בעצמו
- ב"כ המשיבים: עו"ד מורן אלבז קונפורטי
* עורכת דין אילנה קמינסקי עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
לייעוץ עורך דין משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין