קטין כבן 11 נותר לבדו לאחר שאמו המאמצת נפטרה. אחיותיה התגייסו לעזרתו וביקשו לשמש לו כמשפחת אומנה וכאפוטרופסיות אך המדינה טענה שהחוק לא מאפשר זאת. ביהמ"ש פסק לפי טובת הילד בלבד.
חוק האומנה שנחקק לפני שנתיים קובע כי משפחת אומנה אינה יכולה לשמש במקביל גם כאפוטרופסית על רכושו של הילד – במטרה להגן על זכויותיו. אלא שבית המשפט למשפחה בתל-אביב הוציא לאחרונה פסק דין חריג שאישר לדודתו של ילד יתום כבן 11 לשמש בשני התפקידים למרות התנגדות המדינה.
השופטת תמר סנונית פורר התרשמה כי המשפחה המורחבת של האם המנוחה התגייסה למענו בצורה יוצאת דופן, וקבעה כי היענות לבקשת דודתו לא רק מוצדקת אלא הכרחית לטובתו.
אמו המאמצת של הילד נפטרה בשנה שעברה (מאי 2017). בסמוך למותה עבר הילד לביתה של אחת מאחיותיה והיא מונתה לשמש לו כמשפחת אומנה. חודשיים לאחר מכן היא הגישה יחד עם אחות נוספת בקשה למנות אותן במשותף כאפוטרופסיות על גופו ועל רכושו (שכולל נכון לעכשיו את הנכסים שאמו ציוותה לו).
אלא שמשרד הרווחה התנגד וטען כי חוק האומנה אוסר באופן חד-משמעי על משפחת אומנה לשמש כאפוטרופוס לרכוש, ולבית המשפט אין שיקול דעת בעניין. לפיכך יש להפריד בין התפקידים של האחיות – כך שאחת תשמש אומנה והשנייה כאפוטרופוס לרכוש או לחילופין למנות אפוטרופוס חיצוני.
נקודת הפתיחה והסיום: טובת הילד
השופטת סנונית פורר דחתה את עמדתו. השופטת קבעה כי האיסור שבחוק האומנה ראוי ונכון שכן הוא נועד לשמור בדקדוק על זכויותיו של הילד, אך אין זה אומר שלבית המשפט אין אפשרות לסטות ממנו.
השופטת הבהירה כי החוק הטרי נועד בראש ובראשונה לדאוג לטובתם של קטינים שהוצאו מבתיהם. "כאשר חוק האומנה קובע כעקרון כללי כי יש לבחון כשיקול מכריע מה היא טובת הקטין, לטעמי זאת נקודת הפתיחה וזו נקודת הסיום", כתבה.
כלומר, השופטת סברה כי תפקידה הוא לבחון בראש ובראשונה מה יהיה טוב לילד המסוים שעומד בפניה. במקרה הנוכחי, טובת הילד תהא מתן האפשרות לדודותיו לדאוג לו יחד בכל פן אפשרי, קבעה.
השופטת העירה כי בשונה ממקרי אומנה קלאסיים לא מדובר כאן בילד שעובר לגור אצל משפחה זרה. הוא ממשיך לחיות עם משפחתו המורחבת שעד עכשיו עשתה מאמצים כבירים להיות לצידו ולסייע לו ככל יכולתה להתמודד עם המשבר אליו נקלע.
במצב כזה היענות לדרישת המדינה להפרדת תפקידים "תיצור חלוקה מלאכותית" שתקשה על תפקוד המשפחה ותפגע בסופו של דבר בילד.
השופטת אף הפנתה לכך שבצוואה שהותירה אחריה האם המנוחה היא כתבה במפורש שהיא מעוניינת שאחיותיה ידאגו יחדיו לילד, והרי שזו מצווה לקיים את רצונה.
השופטת ציינה עוד כי תסקירי הרווחה שהוגשו בתיק הראו כי מדובר במשפחה קרובה, חמה ואוהבת, שהתגייסה כדי לספק לילד את כל צרכיו "ברמה הגבוהה ביותר". כך למשל, השופטת התרגשה מהחדר שהוקצה לו בביתה של דודתו, ועוצב "באופן שייתן לו תחושה ביתית מעצימה ומיוחדת".
בנסיבות אלה השופטת סברה כי היענות לבקשת הדודות לא רק מוצדקת אלא אף הכרחית לטובת הילד. לפיכך, השופטת הורתה על מינוי שתי הדודות כאפוטרופסיות קבועות לרכושו ולגופו, ואיחלה לכל המשפחה "בריאות והמשך שגשוג משפחתי משותף".
- ב"כ המבקשות: יעל דיין עו"ד משפחה
- ב"כ משרד הרווחה: עו"ד שירי כהן
עו"ד ענת גוראל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין