המחוזי: צוואה ש"בושלה" לטובת חלק מהנכדים - אינה תקפה

המנוחה ציוותה, כביכול, שרק נכדיה מבנה הצעיר יירשו אותה - תוך הדרת ילדיה הנותרים וצאצאיהם. ביהמ"ש: "שת"פ של אבי הזוכים והנוטריון, העולה כדי תרמית"

מתחרט על המתכון: צוואה ש"בישל" גבר לאימו, לפיה ילדיו בלבד יירשו אותה, תבוטל כלא הייתה. שופטי המחוזי בתל אביב – עינת רביד (אב"ד), נפתלי שילה וסיגל יעקבי – דחו לאחרונה את ערעור הנכדים על פסק הדין ששלל את תוקף הצוואה לטובתם. מסקנתם הייתה ש"הצוואה אינה משקפת רצון אמיתי של המנוחה, אלא מהווה שיתוף פעולה של הנוטריון ואבי המערערים - שעולה לכדי תרמית".

למנוחה נולדו שלושה ילדים. לאחר פטירת בעלה, בתחילת שנות ה-90, היא ערכה צוואה שוויונית לטובתם. אלא שב-2018, כשהיא בת 86 וסובלת משלל בעיות בריאותיות, ערכה צוואה נוספת, בפני נוטריון, הפעם לטובת שלושת נכדיה מבנה הצעיר, הם המערערים. עוד נקבע בצוואה שכל עוד הזוכים יהיו קטינים, ישמש אבי אימם כאפוטרופוס על נכסי הירושה.

כשנתיים לאחר עריכת הצוואה הלכה הקשישה לעולמה. לאחר מותה קבע בית המשפט למשפחה בתל אביב שאין תוקף לצוואתה האחרונה. בפסק הדין, מיוני 2024, נכתב ש"עריכת הצוואה נעשתה במלאכת מחשבת ממש ובמטרה אחת עיקרית - והיא זכייתו של אבי המערערים בעיזבון המנוחה, תוך הצגת מצג כי אין לו נגיעה בדבר". הוחלט, בנסיבות אלה, לקיים את הצוואה המוקדמת.

הזוכים לא ויתרו והגישו את הערעור למחוזי, במסגרתו התעקשו כי לאביהם לא היה חלק בעריכת הצוואה, וכי "מדובר בחשדות בלבד שאין בהם די". נטען שבשל מות אחיהם ב-2014 ממחלה רצתה סבתם לתמוך בהם, ומכאן ההיגיון שבצוואתה המאוחרת לטובתם.

מנגד טענו שאר ילדי המנוחה שפסק הדין נכון ואין להתערב בו. נטען ש"הצוואה היא תולדה של מעשים בלתי חוקיים וחמורים שנעשו על קשישה בת 86", ומשכך אין מקום לקיימה. נטען שאבי הזוכים, "יחד עם הנוטריון, שותפו לקנוניה, היה מעורב בבישול הצוואה", וכי "ניסה להרחיק עצמו ממנה בדרך מתוחכמת". לדברי השניים מדובר בצוואה "חשודה מאוד" ש"נערכה על-ידי קשישה מוחלשת, המעוררת סימני שאלה רבים", ולפיכך צדק בית המשפט בהחלטתו.

אין כאן צוואה

ואכן, השופטת רביד – שכתבה את עיקר פסק הדין, בו תמכו השופטים שילה ויעקבי – קבעה ש"כאשר צוואה נעשית בנסיבות כאלה, 'בישול של צוואה' כפי שכינה זאת ב"כ המשיבים, הרי שהצוואה אינה משקפת את רצונה של המנוחה, ולכן אינה תקפה".

הנימוק העיקרי לפסילת הצוואה, לפי השופטת, הינו חוסר האמון שרחש בית המשפט (למשפחה) כלפי הנוטריון. "בהיות הנוטריון הגורם היחיד אשר יכול לאמת את הצוואה", הוסבר, הרי ש"אין מנוס מקביעה כי הצוואה אינה תקפה", ולמעשה "לא עומדת בפנינו צוואה כלל".

פסול ספציפי שנמצא בהתנהלות הנוטריון, נמצא בחשבונית שהציג מיום הצוואה, אשר נרשמה על-שם אבי הזוכים, ובאופן המנוגד לעדותו - לפיה האחרון לא היה נוכח במשרדו, ואף לא ידע על עריכת הצוואה לטובת ילדיו. חמור מכך, עלה חשש שהנוטריון כתב חשבונית בדיעבד לצורך ההליך המשפטי – באופן שהוביל, בצעד חריג, להעברת פסק הדין ללשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט.

השופטת רביד סיכמה, אם כן, שלא נפלה טעות במסקנת קודמתה לפיה הצוואה אינה משקפת רצון אמיתי של המנוחה, "אלא מהווה שיתוף פעולה של הנוטריון ואבי המערערים, שעולה לכדי תרמית כלפי המנוחה", אשר אין להעניק לה תוקף. בהסכמת יתר השופטים היא הורתה על דחיית הערעור, וחיוב הנכדים ב-40 אלף שקל הוצאות לטובת דודיהם.

• ב"כ המערערים: עו"ד בועז קראוס ועו"ד ברק קראוס
• ב"כ המשיבים: עו"ד גדי בר און

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.