ישלם לפרודתו מזונות אישה זמניים: לא עבדה במשך שנים

נקבע שאומנם אין מניעה שהאישה תצא לעבוד, אך לאחר תקופה ארוכה שבה נסמכה על משכורתו של האיש ייקח לה זמן למצוא עבודה שהולמת את כישוריה ובינתיים יש לדאוג לה למקור הכנסה

לפני כמה חודשים דחה בית המשפט למשפחה תביעה של אישה למזונות למזונות זמניים מבן זוגה לשעבר, לאחר שקבע כי אין כל מניעה שתצא לעבוד. ערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע התקבל לאחרונה והשופטת גאולה לוין חייבה את בן הזוג לשעבר לשלם לה באופן זמני מזונות אישה בסך 5,000 שקל לחודש. נקבע כי השאלה אם היא מסוגלת לצאת לעבוד לאחר שנים ארוכות שבהן טיפלה בילדים תתברר בעתיד עם תביעת הגירושים. לעת עתה, יש לאפשר לה לשמור על רמת החיים שהייתה בזמן הנישואים.

בני הזוג נישאו בשנת 2008 ולהם שני ילדים משותפים, בת 14 ובן 12. בשלהי 2021 עלו יחסיהם על שרטון והאיש הגיש לבית המשפט למשפחה בבאר שבע בקשה ליישוב סכסוך, עזב את בית המגורים המשותף ועבר להתגורר בדירה שכורה.

שלושה חודשים אחר כך הגישה האישה תביעה בה ביקשה לחייב את האיש במזונות אישה וקטינים בסך 19,700 שקל לחודש, ובתשלום מלוא הוצאותיהם הרפואיות והחינוכיות של הילדים.

במקביל היא הגישה בקשה למזונות זמניים. בית המשפט למשפחה חייב את האיש במזונות זמניים עבור הקטינים בסך 3,200 שקל לחודש כולל מדור, ונקבע כי הוא יישא במחצית ההוצאות החינוכיות והרפואיות של הילדים. התביעה למזונות אישה זמניים נדחתה בטענה שאין לה כל מניעה לצאת לעבוד.

בבקשת רשות ערעור שהגישה על ההחלטה למחוזי, האישה טענה כי היא נמצאת כיום בשנות ה-50 לחייה ולאחר שהייתה שנים מחוץ למעגל העבודה עקב התמסרות לטיפול בילדים, פוטנציאל ההשתכרות שלה שואף לאפס. לטענתה מזונות אישה זמניים ישמרו על המצב שהיה קיים עד שהאיש עזב את הבית.

האיש טען מנגד כי הוא נאלץ לעזוב את הבית לאחר שעבר מסכת התעללות מצד האישה ולכן יש להכריז עליה כ"מורדת" ולשלול ממה מזונות אישה זמניים. לדבריו היא יכלה לצאת לעבוד במשך השנים אך בחרה שלא לעשות זאת.

בעניין זה טענה האישה כי טרם הוגשה תביעת גירושים, וממילא אין קביעה של בית הדין הרבני ששוללת את זכותה למזונות אישה.

לא מחויבת אוטומטית לעבוד

השופטת לוין קיבלה את הבקשה, דנה בה כבערעור ופסקה לאישה מזונות זמניים. היא הדגישה כי מדובר בבקשה למזונות זמניים בלבד, כאשר טרם הוגשה תביעת גירושים וטרם התבררה טענת האיש להיותה "מורדת".

היא הוסיפה כי לטעמה אין מקום לדון בשלב זה בשאלת כושר השתכרותה של האישה והדבר צריך להתברר במסגרת התביעה העיקרית.

כמן כן, ציינה, האישה אינה עובדת מזה 14 שנים, מאז נולדה הבת הבכורה, ועצם הפירוד אין משמעו הטלת חובה אוטומטית עליה לצאת לעבוד לפרנסתה.

השופטת הוסיפה כי המשמעות של החלטת בית המשפט למשפחה היא שהאישה שעד הפירוד נסמכה על משכורת האיש, נותרת ללא הכנסה כמעט, בעוד לו יש משכורת חודשית של 24,000 שקל. מזונות אישה זמניים, הסבירה, נועדו להעמיד לאישה מקור מחייה ולו לתקופה זמנית, תוך התחשבות במציאות החיים טרם הפירוד.

השופטת העמידה את המזונות הזמניים לאישה על 5,000 שקל לחודש. בנוסף היא חייבה את האיש בהוצאות החזקת המדור עבור חלקם של הילדים בסך 700 שקל לחודש, והטילה עליו לשלם את מלוא ההוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות של הבת. בנוגע לבן, כיוון שהאישה מקבלת עבורו קצבת נכות נקבע שאין מקום לחייב את האיש בהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות.

האיש חויב בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 5,000 שקל.

• ב"כ האישה: עו"ד דן מלכיאלי
• ב"כ האישה: עו"ד כרמל מזוז

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין