עמותה שהפעילה בית כנסת בבית משותף חויבה לשלם לבעלת הזכויות על 5 שנים של אובדן דמי שכירות. ערעור שהגישה התקבל ונקבע כי הבעלים לא זכאית לתשלום מאחר שמעולם לא שלחה דרישת פינוי.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגישה עמותה שהפעילה בית כנסת בבניין בחיפה, וביטל פסק דין שחייב אותה בתשלום דמי שימוש בסך של כ-240 אלף שקל לחברת "המפדה" וחברה נוספת שהקימה בשם "שיכון אזרחי". השופטים תמר שרון נתנאל, חננאל שרעבי ושושנה שטמר קבעו כי העמותה השתמשה באולם שהוקצה לה בהרשאה עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת, וכי החברות היו רשאיות לדרוש את הפינוי רק לאחר שהזכויות הוחזרו ל-"המפדה" ב-2014. אלא שמאחר שלא שלחו לעמותה דרישת פינוי רשמית, הן לא זכאיות לדבר.
בשנות ה-70 העבירה "המפדה" את זכות השימוש באולם לעמותה בשם "המדרשה הליברלית", וזו העניקה אותה לעמותת "מדרשה לאומית ללימוד מחתרות" שהפעילה בו בית כנסת ומועדון ציבורי.
לפני כשנתיים נאלצה העמותה לפנות את המקום בעקבות הליך משפטי. בהמשך, בית המשפט חייב את העמותה ואת מנהליה לשלם ל"המפדה" ו"שיכון אזרחי" דמי שימוש ראויים בסך כ-240 אלף שקל עבור השימוש באולם בשנים 2012-2017.
בית משפט השלום התבסס על פסק דין שניתן ב-2012, שלשיטתו ביטל את רשות השימוש בנכס, ולכן ממועד זה העמותה הסיגה גבול וצריכה לשלם עבור דמי השכירות שנמנעו מהחברות.
בערעור שהגישו על כך העמותה ומנהליה באמצעות עו"ד מירב פלח לב ממשרד עורכי דין הפלר, נטען בין היתר כי פסק הדין מ-2012 כלל לא התייחס לביטול זכות השימוש של העמותה. יתרה מכך, "המפדה" לא הודיעה למערערים דבר בנושא ולא שלחה להם דרישת פינוי.
"מפדה" ו"שיכון", שיוצגו על-ידי עו"ד אריאל לביא, טענו לעומת זאת כי אין להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום, שלפיהם ההרשאה הסתיימה ביום מתן פסק הדין.
המערערים פטורים
את פסק הדין העיקרי בערעור כתבה השופטת שרון נתנאל, שקבעה כי המסקנה שגזר בית משפט השלום מפסק הדין מ-2012 שגויה.
השופטת הבהירה כי לא נקבע בו בשום צורה כי המדרשה הליברלית הפקיעה את רשות השימוש שנתנה למערערים. ההפך הוא הנכון, פסק הדין אישר שהמדרשה הייתה רשאית לאפשר לעמותה להמשיך להשתמש באולם, וככל שהמשיבות סברו אחרת היה עליהן לשלוח דרישת פינוי בכתב גם למדרשה וגם לעמותה.
השופטת הוסיפה כי פרשנות בית משפט השלום אף לא מתאימה לפסק דין מאוחר יותר, שניתן ב-2014 בהליך משפטי נוסף, בו נקבע כי המדרשה החזיקה באולם ברשות. בנוסף, היא סותרת את דו"ח רשם העמותות שלפיו רק באוגוסט 2014 ויתרה המדרשה על זכויותיה לטובת "המפדה" תמורת פיצוי של 750 אלף שקל.
מכאן קבעה השופטת כי "המפדה" הייתה רשאית לדרוש את הפינוי רק לאחר שקיבלה את הזכויות בחזרה. אלא שבפועל דרישת הפינוי הראשונה הגיעה רק בתביעה שהוגשה ב-2017, ועל כן המערערים לא צריכים לשלם דבר עד מועד זה.
השופטת הוסיפה שלכאורה ניתן היה לחייב את המערערים בתשלום על אי-פינוי הנכס זמן סביר לאחר הגשת התביעה אלא שהמשיבות לא דרשו דמי שימוש עבור תקופה זו, ומשכך המערערים פטורים.
השופטים שרעבי ושטמר הסכימו עם קביעות אלה, והערעור התקבל פה אחד. חיוב המערערים בדמי השימוש בוטל והמשיבות חויבו ב-7,000 שקל הוצאות משפט.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין