היורשים בחרו לנהל הליך פירוק שיתוף כיוון שבהתחלה אף אחד מהם לא רצה לרכוש את הזכויות. לאחר שהתחרטו הם דרשו עדיפות והטבות מיוחדות אבל בית המשפט קבע שכבר מאוחר מדי
בית המשפט המחוזי בחיפה אישר לאחרונה מכירה של משק לצד שלישי במקום לאחד מיורשיה של בעלת הזכויות המנוחה (הבן שלה). בפסק הדין נקבע כי בית המשפט למשפחה צדק כשהורה על המכירה לאחר שהיורש לא הפקיד את הערבות הנדרשת בסך 830 אלף שקל. בכך, נדחתה הטענה שהיה זכאי לפטור מערבות מכוח זכות הראשונים המוקנית לו כיורש. בפסק הדין הובהר כי היורשים החליטו למכור את הנחלה בדרך של פירוק שיתוף ולא לפי המנגנון בחוק הירושה, ולכן המעמד שלהם שווה לזה של כל רוכש פוטנציאלי אחר.
צוואתה של בעלת המשק חילקה את העיזבון שלה בין שלושת ילדיה והנכד שלה, כולל המשק. אבל מאחר שמדובר בנחלה חקלאית שאסור לפצל נדרשו היורשים למכור אותה.
בהתחלה אף אחד מהם לא רצה לרכוש את הזכויות ולכן שלושה מתוכם (שני הבנים והנכד) הגישו תביעה לפירוק שיתוף נגד היורשת הרביעית (האחות/הדודה). בהמשך, נערכה התמחרות בין מציעים שונים והוגשה גם הצעת רכישה על סך 7,250,000 שקל מצד אחד התובעים, בהסכמת שני האחרים.
אלא שבהמשך הוא חזר בו מההצעה וקונה אחר הציע סכום גבוה משמעותית של 8,300,000 שקל. שלושת התובעים ביקשו בתגובה לערוך התמחרות נוספת, ובית המשפט אישר זאת בכפוף לכך שכל מציע יפקיד ערבות של 10% מסכום ההצעה של הקונה, כלומר 830 אלף שקל.
בשלב הזה שוב הגיש התובע הצעה, הפעם בסכום גבוה ב-50 אלף שקל מזה של הקונה. אלא שהוא לא הפקיד את הערובה בטענה שכיורש וכמי שיש לו תמיכה של בעלי רוב הזכויות אין בכך צורך. אלא שבית המשפט למשפחה סירב לוותר על הערבות ואישר למכור את המשק לקונה הזר.
בערעור שהגישו שלושת התובעים על ההחלטה הם דרשו לבטל את המכירה תוך שהדגישו כי ההצעה של התובע הייתה גבוהה יותר. עוד הם טענו כי בית המשפט פעל בניגוד לחוק הירושה שמקנה ליורש זכות ראשונים לרכישת זכויות בנחלה.
תנאי אובייקטיבי
אבל השופטים סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי ואספרנצה אלון החליטו לדחות את הערעור. בפסק הדין, שכתב השופט ג'יוסי, הובהר כי לא מדובר במקרה שמצדיק התערבות, שכן בית המשפט למשפחה פעל נכון כשהתעקש על הפקדת הערבות.
השופט הסביר כי חוק הירושה אכן מעניק עדיפות לרכישה של אחד היורשים אלא שהמערערים לא פעלו לפיו. הם בחרו בדרך שמתווה חוק המקרקעין – מכירה לכל המרבה במחיר – ומשכך הם איבדו את הזכויות העודפות כיורשים, והמעמד שלהם שווה לזה של כל מציע אחר.
הדברים נכונים ביתר שאת נוכח העובדה שהמערערים אישרו את ההתמחרות, אפשרו לאחרים להגיש הצעות ופיתחו אצל הקונה ציפייה לגיטימית שבגינה אף הפקיד ערבות גבוהה.
בנסיבות אלה, קבע השופט, הפקדת הערובה היא "תנאי אובייקטיבי האמור לחול על כל מציע ללא כל אבחנה בין יורש לבין צד ג'".
השופט הוסיף כי גם לא היה מקום להתחשב בכך שהמערערים בעלי זכויות בנחלה. ראשית, משום שזכויות אינן שקולות לערובה כספית שאפשר לממש במהירות. שנית, מכיוון שרק יורש אחד יכול לרכוש את הנחלה ולכן החלקים של השאר לא יכולים לשמש כערבות מטעמו.
המערערים חויבו בהוצאות של 10,000 שקל.
לפסק הדין בעמ"ש 12641-03-20
- ב"כ המערערים: עורך דין ש. צייגר
- ב"כ המשיבה: ש. עובד, עורך דין צוואות וירושות
עו"ד ורדה חקלאי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין