תושב באר יעקב בנה על קרקע שבבעלותו יחידת דיור נוספת. בתביעה נגד המועצה המקומית הוא דרש להשיב לו סכומים ששילם ביתר וטען כי דרישת התשלום בגין רכיב הקרקע עולה כדי כפל חיוב שכן שילם את מלוא ההיטלים בעבר. החודש קיבל בית המשפט את תביעתו וקבע שמדובר בחיוב כפל.
בשנת 1991 רכש התובע – תושב באר יעקב – זכויות בקרקע בשטח של 10,000 מ"ר ביישוב, עליו עמד מבנה בגודל של 66 מ"ר. ב-2007 הוא ביקש להקים יחידת דיור נוספת בגודל של כ-850 מ"ר, וכדי לקבל היתר בנייה נדרש לשלם כ-329 אלף שקל עבור היטלי ביוב וסלילת כביש ומדרכה מכוח חוק העזר.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין מיסוי עירוני
מבחינתו, הוא שילם שוב את ההיטלים, משום שידע כי זו הדרך היחידה שלא לעכב את ההיתר. משכך פנה לאחר מכן בתביעת השבה באוגוסט 2012 לבית משפט השלום בראשון לציון.
התובע הסביר כי הוא חויב בעבר עבור המרכיב של הקרקע בהיטל הביוב והסלילה, לכן מגיעה לו השבה בסך של כ-310 אלף שקל. לטענתו השארת ההיטלים הכפולים ששילם במועצה, יעשיר אותה על חשבונו שלא בצדק. יתרה מכך הוא טען כי החיוב בהיטל הסלילה עבור הבניה החדשה גם אינה כדין, משום שדמי ההשתתפות עבור סלילת כבישים ומגרשים שולמו כשהקרקע נרכשה.
המועצה טענה מנגד כי החיוב נעשה כדין מכל הבחינות: עצם החיוב, רכיב הקרקע והתעריף. היא הסבירה שעם בניית מבנה חדש מתגבש חיוב חדש. לטענתה עם הבניה החדשה הוא חויב על שטח של 900 מ"ר שמעולם לא שולמו עבורו אגרות והיטלים, משכך לא מדובר בחיוב כפל.
יתרה מכך טענה המועצה כי התושב שילם את ההיטלים ללא מחאה, והסכום אפילו הופחת אחרי פשרה שהוצעה לו על ידי ראש המועצה.
לא התפשר
השופטת יעל בלכר קיבלה את התביעה. היא קבעה כי החיוב בהיטל הסלילה בגין מרכיב הקרקע בעילה של בניה חדשה אינו כדין, והוא נעשה בחריגה מהסמכות שניתנה למועצה בחוק העזר. יתרה מכך קבעה השופטת כי הוא אף בגדר חיוב כפול, נוכח תשלום דמי ההשתתפות.
גם החיוב עבור היטל הביוב היה שלא כדין, קבעה השופטת. היא הסבירה כי במועד שהמועצה הטילה אותו לראשונה, היה עליה לחשב אותו בהתאם לשטח הכולל של הקרקע, שטח שלא השתנה במרוצת השנים. כל מה שהשתנה הוא רכיב השטח הבנוי בקרקע, ולכן חיוב מחודש אינו מוצדק. המועצה, קבעה השופטת, אינה מוסמכת לדחות למועד אחר את התשלום עבור רכיב הקרקע, כולו או חלקו, אלא רק את רכיב הבניה עד למועד שימוצה פוטנציאל הבניה בפועל.
בנוגע לתשלום ללא מחאה, הסבירה השופטת בלכר כי אמנם הדבר לא צוין על ידו, אולם במקרים בהם על התושב לשלם תשלומים כדי לקבל היתר בניה, הנחת היסוד היא שמדובר בתשלום שבוצע תחת אילוץ. נסיבות בהן התושב נזקק לאישור לצורך היתר, לא מעניקות לרשות סמכות לגבות היטל שאין בסמכותה לגבות. התובע לא צריך להביע מחאה מפורשת כדי לזכות בהשבה, ואם המועצה רוצה לשלול אותה עליה להוכיח שהוא התכוון לשלם בפשרה, אך היא לא עשתה זאת. גם גרסת התובע לפיה ראש העיר אמר לו שישלם ואם יתברר ששילם ביתר יוחזר לו עודף, אינה מעידה על פשרה או ויתור.
לאור האמור השופטת הורתה למועצה המועצה להשיב לתובע את ההיטל הלא חוקי ששילם, בסך 301,921 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 30 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד איתן בראש
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יובל דמול; עו"ד חגית פרידמן
* עורכת דין שירי אבן דוד ממשרד אבן דוד, צבי ושות' העוסק במיסוי עירוני
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין