במסגרת טיפול שגרתי לרכב הכיבוי, התובע הרים בוכנה כבדה והיא החליקה בעוצמה על כף ידו. בית המשפט קבע שהנתבעת התרשלה בבדיקת תקינות הבוכנה
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף שהגיש כבאי לשעבר נגד המדינה. הרקע לתביעה הוא תאונת עבודה שאירעה לכבאי לפני כ-5 שנים במהלכה ציוד כיבוי כבד נשמט על כף ידו וגרם לה לנזקים כבדים. כתוצאה מהתאונה התובע נאלץ לפרוש מעבודתו כלוחם אש. השופט חננאל שרעבי קבע שהמדינה התרשלה בשמירה על תקינות הציוד שגרם לשבירת ידו של התובע ועליה לפצותו בכ-1.2 מיליון שקל.
בזמן התאונה שימש התובע (42) בתפקיד בכיר של ראש צוות. כחלק מעבודתו הוא היה אחראי על בטיחות הציוד ברכב הכיבוי. ביום האירוע הוא ניגש התובע לרכב הכיבוי והחל לטפל בו. במסגרת הטיפול היה עליו לפרק בוכנה מסוימת ("רם") מרכב הכיבוי ולבדוק אותה. ואולם בשלב מסוים של הבדיקה הבוכנה החליקה בגלל שמן שהיה עליה, ופגעה בכף ידו של התובע.
כתוצאה מהפגיעה נגרם לו שבר בשורש כף היד והוא נאלץ להתפטר מעבודתו לאחר שרופא תעסוקתי קבע שהוא לא יכול להמשיך לעבוד כלוחם אש.
בפברואר 2020 הוגשה התביעה לבית המשפט. במסגרתה טען התובע שכמות השמן על הבוכנה הייתה חריגה מעבר לשמנוניות הרגילה ובאופן לא תקין. לדבריו הוא ניגב את הבוכנה ואף השתמש בכפפות נקיות לצורך הרמתה אך בכל זאת היא החליקה, מה שמלמד לשיטתו על רשלנות בשמירה על תקינותה.
המדינה הכחישה את הדברים וטענה שהתובע לא הוכיח כמות שמן חריגה שתצביע על פגם בבוכנה.
הנתבעת לא בדקה
השופט שרעבי קיבל את גרסת התובע. הוא ציין שבזמן התאונה התובע היה ותיק בעבודתו, כאשר גם הממונים עליו בזמנו העידו שמדובר בלוחם אש אמין ומקצועי. בנסיבות אלה האמין השופט לטענת התובע לפיה ניגב את הבוכנה וחבש כפפות נקיות עובר להרמתה, באופן המעביר את נטל השכנוע לנתבעת להוכיח שלא התרשלה.
השופט כתב שהנתבעת לא עמדה בנטל זה. כך, לדברי השופט הנתבעת לא הוכיחה שבדקה את הבוכנה לאחר התאונה. בהקשר לכך הוא כתב שהיה מצופה מהמדינה לבדוק את הבוכנה באמצעות איש מקצוע ולהציג רישום כלשהו על הבדיקה ותוצאותיה, אולם הדבר לא נעשה.
השופט כתב שייתכן כי הנתבעת יצאה מנקודת הנחה לפיה הבוכנה הייתה תקינה לנוכח העובדה שהיא עברה בדיקת תקינות מדי בוקר, והוא הדין ביום התאונה. עם זאת, לדבריו ככל שהנתבעת רצתה להוכיח הנחה זו היה עליה לזמן את מפקד הצוות שעבד במשמרת שקדמה לזו של התובע, על מנת שיעיד כי בדק את הבוכנה ומצא אותה תקינה. "ברם", כתב השופט, "עד כזה לא הובא על ידי הנתבעת".
לפיכך השופט קבע שהנתבעת אחראית לגרימת התאונה מכוח עוולת הרשלנות. כעת עבר הדיון לשאלת האשם התורם.
השופט הכריע שיוטל על התובע אשם תורם בשיעור 30%. לדבריו מתוקף ניסיונו היה התובע צריך לקחת בחשבון אפשרות של שמנוניות יתר על הבוכנה ולהיזהר יותר בהרמתה. הוא כתב שלנוכח החזרתיות שבבדיקת הבוכנה ייתכן שהתובע הרים אותה באופן אוטומטי וללא שימת הלב, ההקפדה והזהירות הנדרשים.
בסוגיית הנזק ציין השופט שהתובע עבד קצת יותר משנה לאחר התאונה ואז פרש מעבודתו לנוכח המצב בכף ידו שלא אפשר לו להמשיך. במצב דברים זה הוא פסק לטובת התובע – לאחר ניכויי אשם תורם ותגמולים מהביטוח הלאומי – פיצוי בסך 952,000 שקל עבור הפסדי השתכרות ופנסיה, כאב וסבל והוצאות רפואיות.
בנוסף נפסקו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 222,768 שקל וכן הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד ניר צ'פליצקי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רמי אלמאדי
עו"ד רם גלבוע
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין