חברה המשווקת מוצרי מזון כשרים לשוק היהודי בארגנטינה, הזמינה משלוח גדול של בקבוקי יין אדום מיקב "ארזה" הירושלמי. עם בדיקת המשלוח במכס ארגנטינה, התברר שהיין אסור לשיווק מכיוון שהכיל סוכרוז. העניין הגיע לבית המשפט שקבע לאחרונה, כי היקב אחראי למחדל.
לפני כחמש שנים הגיע לישראל בעל מניות בחברת "קון סו מה", המשווקת מוצרי מזון כשרים בארגנטינה, כדי לנהל משא ומתן לרכישת בקבוקי יין אדום מיקב "ארזה". בסופו של דין ודברים, סוכם שהחברה תרכוש מהיקב 9,360 בקבוקי יין מתוק מסוג "מוריה", תמורת 23,962 דולר.
הצד השני הפר חוזה?
פנו ל-עורך דין דיני חוזים
מספר חודשים לאחר מכן המשלוח הגיע לארגנטינה, אלא שרשויות המכס המקומיות אסרו על שיווקו לאחר שהתגלה כי היין מכיל סוכרוז בניגוד לתקן הארגנטינאי, האוסר על הכנסת סוכרוז ליין מתוק. היין הושמד לאחר ש"קון סו מה" לא הצליחה לתפוס את בעלי היקב ולקבל תשובות.
בשנת 2013 היא הגישה נגד היקב תביעה על סך 305,747 שקל לבית משפט השלום בירושלים. החברה טענה כי זו עלות הנזקים שנגרמו לה בשל הפרת ההסכם עמה. לטענתה, היקב ידע היטב על דרישות החוק הארגנטינאי, ובשל כך אף המציא לה תעודת בדיקה של מכון התקנים לפיו הבקבוקים אינם מכילים סוכרוז. למעשה, היא טענה, מעשי היקב עולים כדי מרמה.
בעלי היקב כפרו בעצם הימצאותו של סוכרוז ביין, וטענו כי הבקבוקים נפסלו משום שצבע היין "לא היה אדום מספיק", בלא קשר לסוכרוז, ככל הנראה בשל הליך חימום לא מוצלח. עוד נטען כי התובעת לא עשתה שום דבר כדי להקטין את הנזק, כמו למשל החזרת היין לארץ.
בתגובה, טענה התובעת שהנתבעת התעלמה מכל פניותיה למרות ניסיונותיה הרבים לאתר את נציגיה, לרבות באמצעות פנייה לשגרירות ישראל, ועל כן היא לא יכלה לתאם עמה מה לעשות עם הסחורה הפסולה.
התנהגות מחפירה
לאחר שעיינה בחומר הראיות והאזינה להסברים מטעם מכון התקנים ומכון היין הישראלי, השופטת מרים קסלסי הגיעה למסקנה שהבקבוקים שנשלחו לארגנטינה אכן הכילו סוכרוז אסור ולא תאמו את המוצר שהוזמן, ועל כן היקב הפר את החוזה עם התובעת.
השופטת התרשמה לחיוב מעדויותיהם של נציגי התובעת, ולעומתם ציינה את הרושם הקשה שהותירו בה נציגי היקב, שניסו להתנער מאחריות למחדל בחוסר תום לב, תוך "הטמנת הראש בחול", וניצול העובדה שהיקב קיבל את התמורה על היין מראש.
השופטת אף דחתה את הטענה בדבר הקטנת הנזק, תוך שציינה כי האפשרות היחידה מלבד לשפוך את היין הייתה להחזירו ליקב. הבעיה היא שנציגיו לא שיתפו עם התובעת פעולה, לא הביעו הסכמה להחזרת המשלוח וודאי שלא הציעו להחזיר לה את הכסף ששילמה.
חרף התנהלותו המחפירה של היקב כאמור, השופטת קבעה כי לא הוכח שהייתה כאן כוונת מרמה אלא הייתה זו אדישות הגובלת ברשלנות בלבד.
התוצאה היא שהתביעה התקבלה בחלקה. בעלת היקב חויבה לשלם לתובעת 39,884 דולר (כ-159 אלף שקל) עבור התשלום, הוצאות המשלוח והטיפול בו, בנוסף להוצאות משפט בסך 37,644 שקל, ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד פביאן סלמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מוטי גנץ
* עורך דין יוסף דיאמנט עוסק בדיני חוזים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין