החתן טען שחתם עם חמו על הסכם פיקטיבי למכירת דירה, אך השופט לא האמין לו

על פי ההסכם החתן היה אמור להמשיך לשאת בתשלומי משכנתא על הדירה שמכר לחמו. השופט קיבל את תביעת חמו והורה לו לשלם, תוך שדחה את גרסת החתן שטען כי חתם על "קומבינה".

השופט בן שלו מבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע הכריע בסכסוך שפרץ בין אדם שמכר דירה למי שהיה חמו באותה עת, והורה לאיש לשלם לחמו-לשעבר פיצויים בגין הפרת הסכם. החתן-הנתבע טען כי מדובר בהסכם פיקטיבי שעשה בכדי לעזור לחמו להיחלץ מבעיות שונות, אולם השופט שוכנע שההסכם אותנטי.

הנתבע ובתו של התובע נישאו ב-2007. ב-2010 הוא חתם על הסכם למכירת דירה לאביה של רעייתו תמורת 300,000 שקל – דירה שרכש עוד לפני הנישואין ועדיין שילם עליה משכנתא. בהסכם נקבעו שלוש פעימות לתשלום, וכן סוכם כי הנתבע ימשיך לשלם את המשכנתא.

בשנת 2013 הנתבע ורעייתו החלו בהליכי גירושין, והתגרשו כעבור כשנתיים. בשלב מסוים (כנראה סביב 2011) הפסיק הנתבע לשלם את תשלומי המשכנתא. לאחר שהבנק הממשכן החל לשלוח התראות, החל התובע לשלם בעצמו את המשכנתא, לטענתו על מנת להימנע ממימוש הדירה על ידי הבנק.

ב-2015 התובע הגיש תביעה נגד חתנו לשעבר, בה ביקש בין היתר לאכוף את ההסכם, ולחייב את הנתבע בפיצויים בגין הפרתו. כמו כן, הוא ביקש לחייב את הנתבע לסלק את המשכנתא על מנת שיוכל להעביר את הדירה על שמו.

הנתבע הגיש תביעה נגדית בה ביקש לבטל את ההסכם, בטענה שמדובר בהסכם למראית עין בלבד, שלא יושם. לטענתו, הרקע להסכם הפיקטיבי היה האמון שרחש לחמו, ורצונו "להציל אותו" מאישומים פליליים בהם היה נתון, ולהשתמט מתשלום מס.

בבית המשפט הוא טען כי "היה מסמך של קומבינה ואני שותף לקומבינה ואני חתמתי עליו בלי לקרוא אותו כדי לעזור לבנאדם...".

לעומת זאת, התובע טען כי חתנו הגיש תביעת סרק במטרה לחלץ את עצמו מתשלומי המשכנתא על הדירה. לטענתו, הנתבע ביקש בזמנו למכור את הדירה בכדי לממן בניית בית שהוא ובתו בנו באותה עת.

הכל דוּוח ואושר

לאחר ניתוח נרחב, השופט שלו הבהיר כי גרסת הנתבע לעניין הסכם לא היתה אחידה כלל. בין היתר השופט העלה מספר תהיות שלא קיבלו מענה, למשל "איזו 'מראית עין' נועד ההסכם ליצור וכלפי מי? האם כלפי נושים נטענים? האם כלפי רשויות המס? האם ככלל הגרסה העובדתית מלמדת מסקנה שמדובר במראית עין או שמא מדובר בכלל בהסכם פסול, הסותר את תקנת הציבור?"

כמו כן, השופט הוסיף כי באחד תצהיריו הודה הנתבע שקיבל את הכסף עבור המכירה, ורק הותיר "אי בהירות" לגבי האופן שבו שולם. 

בהמשך השופט אף הזכיר כי ההנחה היא שאדם שחותם על הסכם קרא את תוכנו.

אל מול אלה, השופט הבהיר כי ליבת גרסתו של התובע נותרה איתנה. כמו כן, השופט הזכיר כי העסקה אושרה על ידי רשויות המס, ההסכם נתמך בחוות דעת שמאי לעניין שווי הדירה, ובסופו של דבר "לא הוצגה כל ראיה לכאורה בדבר קיומן של הסכמות אחרות מאלה שהועלו על הכתב, דווחו ואושרו".

התוצאה היתה כי השופט הורה לנתבע לשלם לנתבע לסלק את המשכנתא תוך 60 יום, וכן לשלם לתובע פיצויים בסך 60,030 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 25,000 שקל.

בתביעה נוספת שהתקבלה השופט אף חייב את הנתבע לשלם לתובע 47,500 שקל עבור מחצית מהלוואה שלקח ממנו יחד עם בתו.

·       ב"כ התובע (והנתבע שכנגד): עו"ד אלי בן חנן, עו"ד דן מלכיאלי

·       ב"כ הנתבע 1 (והתובע שכנגד): עו"ד ישי מדלסי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין