פס"ד בנוגע לתביעות הדדיות בקשר להסכם מכר דירה בין אדם לחותנו לשעבר

שתי תביעות שעניינן, למעשה, אחד – הסכם מכר דירה מיום 24.01.10 (להלן: "ההסכם").  במסגרת הסכם זה מכר אדם דירה שרכש לפני נישואיו, למי שהיה אותה העת חמו. טענת המוכר עתה, היא כי מדובר בהסכם למראית עין.

תביעה אחת, תמ"ש 55322-07-15, היא תביעה למתן צו עשה שעניינו בעיקר אכיפת ההסכם ולצידו תביעה כספית, שהגיש אב כנגד ביתו וכנגד חתנו לשעבר (להלן: "תביעת ש'"). בתביעה זו מבקש האב לחייב את הנתבעים הן בפיצוי כספי בגין אי השבת הלוואות שנתן לנתבעים וכן לחייב את הנתבע לפצותו בגין הפרת ההסכם, שבמסגרתו רכש דירה מן הנתבע והחתן לא סילק את המשכנתא שרבצה עליה, בניגוד להסכם. עוד מבקש התובע בתביעה זו לחייב את הנתבע לסלק את המשכנתא על מנת שיוכל להעביר את הדירה על שמו.

בתביעה השניה, תמ"ש 63358-05-17, עותר החתן לשעבר, הוא הנתבע בתביעה הראשונה, לבטל את ההסכם, הואיל ולשיטתו מדובר בהסכם למראית עין בלבד (להלן: "תביעת א'").

מעתה ואילך, לנוחות הקריאה יכונו הצדדים בשמותיהם הפרטיים. כמו כן, ככל שתהיינה הפניות לפרוטוקול, ההפניות תבוצענה ביחס למספור העמודים כפי שמופיעים בפרוטוקול תביעת ש', אלא אם צויין אחרת.

            רקע כללי

1.             ביום 2.6.02, כפי הנראה, רכש א' דירה מצדדי ג'. עסקינן בנכס הידוע גם כגוש       XXX חלקה X תת חלקה XX בדימונה (להלן: "הדירה"). כעולה מתמצית דיווח             המכירה שצורפה לכתב התביעה, שווי קניית הדירה המוצהר עמד על 353,952 ₪.        אישור ניתן כעולה מהתמצית ביום 18.8.02.

1.             את חלקה הארי של התמורה בגין הדירה מימן א' באמצעות הלוואת משכנתא.

1.             א' וח' נישאו ביום 8.10.07.

1.             א'  וח' לא התגוררו בדירה, שהושכרה לצד שלישי בשכירות בלתי מוגנת.

1.             ביום 24.1.10 נכרת ההסכם בין ש' ובין א'. במסגרת ההסכם רכש ש' מא' את הדירה           בתמורה לסך של 300,000 ₪, שתשלומם הוסכם בשלוש פעימות. הפעימה    האחרונה, בסך 120,000 ₪, היתה אמורה להשתלם לא' כנגד סילוקו את המשכנתא     שרבצה על הדירה (או גרירתה). בחלק האופרטיבי של ההסכם הצהיר המוכר (א') כי             יתרת המשכנתא לסילוק בגין הדירה עומדת על כ-            100,000 ₪. אין מחלוקת כי על    פי לשון ההסכם הוטל על המוכר (א'), לסלק את המשכנתא שרבצה על הדירה.