החייב נפטר, המועצה האזורית ניסתה להתכחש להסדר חוב ארנונה

המועצה האזורית לכיש הגיעה להסדר עם חייב לתשלום 160,000 שקל. לאחר שהחייב נפטר היא טענה בפני יורשיו שבעצם לא היה הסדר, ודרשה יותר מחצי מיליון שקל. ביהמ"ש דחה את עמדתה.

השופטת חני סלוטקי מבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע קיבלה את עתירתם של בנו ובתו של בעל משק במושב שבתחום שיפוטה של המועצה האזורית "לכיש" – החלטה שתחסוך לשניים כ-350,000 שקל. בכך דחתה השופטת את דרישת המועצה מהעותרים על סך של כ-530,000 שקל.

אביהם של העותרים התגורר במשך שנים במשק, שכלל אדמה, בית ומבנים נוספים, וצבר חובות ארנונה על סך של למעלה מחצי מיליון שקל. לטענת העותרים, בשנים 2012-2013, אביהם הגיע להסדר עם המועצה, ולפיו החוב יעמוד על 160,000 שקל, אותם ישלם בתשלומים חודשיים של   2,000 שקל.

ההסדר נעשה בעקבות המלצות מחלקת הרווחה לנוכח מצבו הבריאותי, הכלכלי, הנפשי והמשפחתי הקשה של האב המנוח, שהיה אלמן, קטוע רגלים, חולה סכרת והתקיים מקצבת זקנה.

אלא שלאחר שהאב נפטר, המועצה דרשה מילדיו את החוב במלואו, על סך כ-530,000 שקל.

בעתירתם העותרים טענו כי ההסכם שנערך עם אביהם תקף וקיים, ולכן עליהם לשלם את החוב כפי שנקבע בהסכם מול אביהם, קרי 160,000 שקל, בקיזוז התשלומים שכבר שילם.

הם ביקשו מבית המשפט להוציא צו שימנע מהמועצה מלנקוט הליכי גבייה נגדם. העותרים הפנו למסמך שכותרתו "קבלה למשלם", בה נכתב כי האב "חייב לאחר הסדר" 160,000 שקל. על המסמך חותמת של המועצה וכן חותמת בכתב של מנהלת מחלקת גבייה במועצה.

המועצה האזורית טענה כי בין היתר כי הסדר למחיקת חובות צריך להתבצע על פי חוק וכללים ברורים, לרבות חתימה והגשה של המסמכים המתאימים לדיון בוועדת הנחות או פשרות, המלצת וועדת ההנחות לאמץ ההסדר, אישור מליאת המועצה להסדר ואישור משרד הפנים להסדר – אשר דבר מהם לא התקיים ועל כן, בפועל לא גובש הסדר מחייב, המסמך שהוצג על ידי העותרים חסר חשיבות, ולאחר פטירת האב גם פקעה האפשרות להסדר כלשהו.

המועצה העידה את מנהלת המחלקה החתומה על המסמך, שטענה כי לא קיים הסדר, וכי הטופס אינו מהווה אסמכתא להסדר מאושר כלשהו, אלא הוא ניתן לאב לאחר שביקש "נייר כלשהו" לצורך נטילת הלוואה מהבנק.

לא "שילם מרצונו"

אלא שהשופטת סלוטקי קבעה שיש להעדיף את הדברים שנכתבו במסמך על פני עדותה של עובדת המועצה בעל-פה, שלא נתמכה באף מסמך בכתב.

השופטת הוסיפה כי "גם אם ניתן היה לקבל את עדותה בעל פה, קשה להלום, כי מנהלת מחלקת גביה במועצה אזורית, תיתן אישור שיקרי לתושב המועצה ותכתוב בו את אשר הכתיב לה התושב".

חיזוק נוסף להכרעה זו היו התשלומים החודשיים שהמנוח הספיק לשלם. בהקשר זה השופטת דחתה את טענת המועצה שלפיה המנוח שילם את סכומים אלה "מרצונו" כדי לצמצם את החוב, ולא במסגרת הסדר.

לכך הוסיפה השופטת את טענת העותר, שלפיה גזבר המועצה אישר בפניו שהיה הסדר חוב עם אביו המנוח, אך הסכם זה "נזרק והוא אינו בנמצא, ובכל מקרה הוא אינו מחייב את המשיבה" – טענה שלא נסתרה על ידי המועצה.

בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי ההסדר אכן קיים. בהתאם לכך, היות שהעותרים נכנסים בנעליו, השופטת קבעה כי חובם של העותרים יועמד על סכום ההסדר (160,000 שקל) בניכוי התשלומים ששילם אביהם עד פטירתו.

המועצה חויבה לשלם לעותרים הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.

·       ב"כ העותרים: עו"ד אורן אבלה

·       ב"כ המשיבה: עו"ד עדי הדר  

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין