לפני מספר חודשים דחה משרד הפנים את בקשת האם, השוהה בישראל כעשר שנים, לאפשר לבתה לבקר אותה בארץ. בית המשפט קבע שהמשרד לא הביא בחשבון את מלוא השיקולים בהתחשב בכך שהחלטתו פגעה בזכויות אדם.
ביולי 2016 דחה משרד הפנים את בקשתה של אזרחית מולדביה השוהה ועובדת בישראל בעשר השנים האחרונות לאשר לבתה בת ה-20 לבקר אותה בארץ.
המשרד נימק את הסירוב בכך שמעמדה של האם, שנמצאת בהליכי קבלת אזרחות ישראלית, "עדיין בבדיקה" ולכן אין מקום בשלב זה לאשר כניסה של קרובי משפחתה. עוד צוין בהחלטה שלא הוצגו אישורי עבודה וחופשה של הבת המעידים על כוונתה לחזור למדינתה.
האם ובן זוגה הישראלי הגישו ערר על ההחלטה וצירפו אליו אישורים ממקום עבודתה של הבת במולדביה, אך גם הוא נדחה.
בנסיבות אלה הגישו בני הזוג עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בני הזוג, שיוצגו על ידי עו"ד טלי רונן, טענו שהאם רואה בעצמה כתושבת הארץ לכל דבר ועניין. לטענתם, אין כל סיבה לא להתיר לבת לבקר אותה, כשמעמדה של האם בארץ יציב והיא ואף צפויה לקבל מעמד של אזרחית לנוכח הקשר האמיתי בינה לבין בן זוגה.
העותרים הוסיפו שכל רצונה של האם הוא לארח את בתה לביקור קצר של מספר שבועות כדי לחזק את הקשר ביניהן אך משרד הפנים דחה את הבקשה באופן סתמי ושרירותי, תוך התעלמות מהמסמכים הנוספים שהוגשו ומהעובדה שלפני כשלוש שנים הבת ביקרה בארץ וחזרה למולדתה.
משרד הפנים, באמצעות פרקליטות מחוז חיפה, טען שהעותרים הגישו את הבקשה במטרה לסלול את דרכה של הבת להתיישב בישראל. עוד נטען שאין מניעה שהאם תיסע לבקר את בתה ותחדש את הקשר עמה מחוץ לישראל. באשר לאישור המעסיק נטען שמדובר במסמך בו המעסיק מתיר לבת לבקר את קרוביה בישראל אך הוא אינו מעיד על כך שהיא מתכוונת לחזור למדינתה ולעבודתה.
קשר חשוב ומשמעותי
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט רון שפירא, כתב שמשרד הפנים לא שקל את מלוא השיקולים הרלוונטיים ומדובר בפגם המצדיק התערבות.
לדבריו, על אף שבני הזוג הגישו אישורי עבודה וחופשה של הבת, משרד הפנים לא התייחס אליהם בהחלטתו. כמו כן, הוא לא התייחס לעובדה שהבת ביקרה בעבר בארץ ועמדה בתנאי הביקור כשיצאה מהארץ בזמן. בהחלטה אין גם התייחסות לכך שהעותרים נהגו על פי הדין ומעולם לא פעלו תוך עשיית דין עצמי ושהייה בלתי חוקית ושמדובר בבני זוג שמשרד הפנים עצמו מצא שהקשר ביניהם כן.
השופט הדגיש שעל רשות מנהלית לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית מלאה אך במקרה זה, נראה שקיימים נתונים עובדתיים ושיקולים שלא הובאו בחשבון במתן ההחלטות. לדבריו, דברים אלו נכונים במיוחד כשמדובר בהחלטה הפוגעת בזכויות אדם – זכותה של האם לשמור על קשר עם בתה, שאין ספק שהוא קשר חשוב ומשמעותי לשתיהן.
בנסיבות אלה קיבל השופט את העתירה והורה למשרד הפנים להתיר את כניסת הבת לארץ לביקור בן שלושה שבועות. התיק הוחזר למשרד הפנים כדי שיקבע אילו ערבויות על בני הזוג להפקיד כדי להבטיח את יציאת הבת מישראל בתום הביקור.
משרד הפנים חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל (שיהווה חלק מהערבויות להבטחת חזרת הבת למולדתה).
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין