עובדת מעבדה ב"מוצרי מעברות" פוטרה בחודש ינואר השנה במסגרת הליכי צמצום. תביעה שהגישה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התקבלה באחרונה.
התובעת, בעלת תואר ראשון בביולוגיה, עבדה בקבוצת "מוצרי מעברות" כ-18 שנה. הקבוצה עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מזון ותוספי תזונה, וכוללת בין היתר את חברות מטרנה ואלטמן. התובעת הועסקה במעבדה הכימית בקיבוץ מעברות. בסוף חודש ינואר השנה היא פוטרה בהיותה בת 63.
בתביעה שהגישה נגד החברה, היא טענה כי פיטוריה מנוגדים לחוק שוויון זכויות בעבודה ומהווים הפליה על בסיס גיל. היא דרשה את החזרתה לתפקידה או לחילופין, פיצוי על ההפסד הכספי שגרמו לה הפיטורים.
התובעת סיפרה כי היא אם יחידנית שמטפלת בבנה בן ה-28 המתגורר עמה וסובל ממוגבלות. לדבריה, לכל אורך שנות עבודתה היא הייתה עובדת טובה ויעילה, ומעולם לא הועלו תלונות בנוגע לתפקודה. לטענתה, המניע לפיטוריה היה אך ורק היותה העובדת המבוגרת והוותיקה מבין עובדות המעבדה.
הנתבעת טענה בתגובה כי בתקופה שקדמה לפיטורים, החליט דירקטוריון החברה ליזום תהליך של גיבוש אסטרטגיה עסקית חדשה לקבוצה. במסגרת הליכי ההתייעלות הוחלט כי אין צורך בעובד שישמש "אחראי תיקוף שיטות", התפקיד אותו ביצעה התובעת מאז 2012. עוד הוחלט על צמצום עובדות המעבדה.
לדבריה, הפיטורים נבעו ממניעים ענייניים וגילה של התובעת לא היווה שיקול, ולראיה, רוב רובם של המפוטרים במסגרת מהלך ההתייעלות היו בני 47 בממוצע. עוד נטען כי הנתבעת הייתה מוכנה ללכת לקראת התובעת והציעה לה תפקידים אחרים אך היא סירבה.
עובדת טובה ומוערכת
השופטת עידית איצקוביץ מבית הדין לעבודה בתל אביב הדגישה בפתח דבריה את הצורך להגן על אוכלוסיית העובדים המבוגרת "כקבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי יכולת אך ורק בשל גילה הכרונולוגי".
השופטת הסבירה כי בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הקובע את איסור ההפליה על בסיס גיל, די בכך שהעובד מוכיח כי לא הייתה במעשיו סיבה לפטרו כדי להעביר את הנטל למעסיק להוכיח שלא נשקלו שיקולים פסולים בהחלטה על הפיטורים.
עוד הדגישה השופטת כי הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, גם במקרים של פיטורי צמצום, אינה בלתי מוגבלת וכפופה לעקרון השוויון ולחובת תום הלב.
במקרה של התובעת, כתבה השופטת, אין מחלוקת שהיא הייתה עובדת טובה ומוערכת. השופטת האמינה לנתבעת כי הליכי הצמצום היו אותנטיים וכי לפיטורי התובעת הייתה הצדקה עניינית. ואולם, לדבריה, בקבלת ההחלטה בנוגע לפיטורים היה על הנתבעת להתייחס לגילה של התובעת ולוותק שצברה כשיקול "חיובי", והיא לא עשתה כן. היעדר התייחסות לשיקול הגיל "הוא המכתים את ההחלטה בהפליה", כתבה השופטת.
לדבריה, ראוי היה שלנוכח גילה של התובעת ונסיבותיה האישיות תעשה הנתבעת ניסיונות אמיתיים למצוא לה הסדר חלופי המתאים לכישוריה.
השופטת סיכמה כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה להוכיח שההחלטה לפטר את התובעת לא הייתה נגועה בהפליה על בסיס גיל.
לטובת התובעת נפסק פיצוי בגובה 12 משכורות בתוספת פיצוי של 50,000 שקל על עגמת נפש. בסך הכל חויבה הנתבעת לפצות את התובעת ב-159,877 שקל בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד של 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ענת רוזנר ויעל דוקוב
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אופיר סובול וסימה סקין
* עורכת דין איריס אלמוג עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין