חוק החולה הנוטה למות מאפשר לחולים במצב סופני להיות מעורבים בקבלת ההחלטות הרפואיות בעניינם ולבקש שלא לקבל טיפולים מאריכי חיים. איך זה נעשה בפועל?
חוק החולה הנוטה למות (שנחקק ב-2005) הוא חלק ממגמה הולכת וגוברת של המחוקק הישראלי בשנים האחרונות, שעיקרה מתן מרחב לכל אדם לקבוע את גורלו בעצמו.
מטרת החוק היא להסדיר את הטיפול הרפואי בחולים סופניים, תוך שמירה על האיזון בין ערך קדושת החיים לבין זכותו של המטופל שקולו יישמע וההתייחסות לרצונו לשמור על איכות חייו.
החוק מאפשר לחולים סופניים להביע את רצונם באשר לדרכי הטיפול בהם, תוך הטלת חובה על הרופאים להתחשב ברצון זה בעת קבלת החלטות על דרכי הטיפול ובכל הקשור לאופן בו המטופל מבקש לסיים את חייו.
שיקולים מוסריים
הסעיף הראשון לחוק מגדיר את מטרתו ומבהיר כי "הוא מבוסס על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועל עקרונות יסוד בתחום המוסר, האתיקה והדת". זהו סעיף יוצא דופן בחקיקה הישראלית המדגיש כי בנוגע לחולה סופני, יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים גם עקרונות מתחום האתיקה ולא רק מתחום הרפואה.
החוק מאפשר לכל אדם להחליט בשעה שהוא בריא כיצד יטופל אם וכאשר יגיע למצב שבו יוגדר כ-"חולה סופני". אל לנו להתבלבל, החוק אינו מאפשר המתת חסד ואוסר גם על סיוע להתאבדות מתוך עשיית חסד או חמלה.
עם זאת, במקרים מסוימים, החוק מאפשר לחולים סופניים לבחור שלא לקבל טיפולים רפואיים שיאריכו את חייהם, כגון: טיפולי החייאה, דיאליזה, כימותרפיה או כל פרוצדורה אחרת של ניתוחים או פעולות שיש בהם כדי להאריך חיים. זהו חידוש שלא היה קיים לפני כניסת החוק לתוקף.
חולה סופני מוגדר בחוק כחולה שסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ושתוחלת חייו, גם אם יקבל טיפול רפואי, אינה עולה על ששה חודשים.
חשיבות החוק
במקביל להתקדמות הרפואה המאפשרת הארכת חיי המטופלים, נתקלים הרופאים בתחינות ובקשות מצד מטופלים ובני משפחותיהם שלא להאריך חיים שהם נטולי איכות חיים וכרוכים בסבל מיותר. עד לכניסת החוק לתוקף, בתי חולים חששו להיענות לבקשות אלה כדי לא להסתבך בעבירה פלילית.
אחד מעקרונות היסוד של החוק הוא כי בעת קביעת סוג הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות, יש לקחת בחשבון את רצונותיו ובחירתו לגבי טיפולים מאריכי חיים מול מידת הסבל שהוא חווה ועלול לחוות.
ההחלטה בדבר הדרך למימוש רצונו של החולה לא תיעשה על ידי רופא אחד אלא באמצעות מנגנון מובנה הקבוע בחוק לקבלת החלטות, בקרה ופיקוח עליהן.
בהחלטה על אופן הטיפול יהיו מעורבים החולה עצמו או אדם קרוב לו מאוד. אם מדובר באדם קרוב, עליו להכיר את החולה היטב, להיות מסור לו, לשמור עמו על קשר רציף ולהיות מעורב בטיפול בו.
אם החולה איבד את כשירותו, הגורם שיהיה מעורב במקומו הוא האפוטרופוס שמונה לו או האדם שהחולה מינה בעצמו, באמצעות ייפוי כוח מתמשך.
בסופו של דבר ההחלטות מתקבלות אמנם על ידי הרופא האחראי, אך החוק מחייב את הרופא להתחשב ברצון החולה.
אין לשכוח כי נקודת המוצא של החוק היא כי כל אדם רוצה לחיות, אלא אם הוכח אחרת בצורה מפורשת. כלומר: גם במצב סופני נדרשת הוכחה מעל לכל ספק סביר לכך שהחולה הביע את רצונו שלא יאריכו את חייו. מבחן כזה הוא חריג מאוד בחקיקה האזרחית.
טיפול מאריך חיים
אחד הסעיפים המעניינים בחוק קובע את מידת שיקול הדעת שהרופא האחראי יכול להפעיל במקרים בהם חולה נוטה למות מביע רצון דווקא לקבל טיפולים מאריכי חיים. החוק קובע בבירור כי גם אם לדעת הרופא אין לטיפולים אלה הצדקה רפואית – חובה לכבד את רצון החולה.
החוק גם מחייב את הרופא האחראי לעשות הערכה מחדש של הגדרת החולה כ"חולה נוטה למות" בכל מקרה בו חל שינוי או שיפור, קטן ככל שיהיה, במצבו.
בנוסף, החוק מפרט מהם הטיפולים שחובה להמשיך לתת לחולה נוטה למות, גם אם הביע רצון מפורש למות. כך, למשל, אסור לנתק חולה נוטה למות ממכונות החייאה אם חובר אליהן לפני שהוגדר כנוטה למות. כך גם לגבי כל טיפול אחר שהוחל בו קודם. הפסקת טיפול תיחשב המתת חסד והיא אסורה על פי החוק.
אחת ההוראות ההומניטריות והייחודיות בחוק היא שהרופא האחראי מחויב להעניק לחולה טיפול שיקל על כאביו וסבלו.
הוראה בכתב
חולה סופני המעוניין שלא יאריכו את חייו באמצעים מלאכותיים צריך לעשות זאת בכתב. אין די בהבעת רצון מפורש בעל פה ועל החולה למלא טופס ייעודי, באופן מפורט ובצורה מדויקת ובהירה שלא יותירו שום ספק או מקום לפרשנות. תוקף ההוראות בכתב הוא עד חמש שנים ויש להאריך את התוקף אחת לחמש שנים.
החולה רשאי לשנות את עמדתו בכל עת (לא רק בכל חמש שנים), גם בעל פה. מדובר בנקודה חשובה, מאחר שלעתים מטופלים חוששים ממילוי הנחיות מקדימות. הידיעה כי ניתן לשנות את ההנחיות עשויה להקל על המטופלים במילוי הטפסים.
לסיכום, חוק החולה הנוטה למות מאזן בין ההכרה בערך קדושת החיים וההנחה כי כל אדם רוצה לחיות אלא אם הוכח אחרת, לבין ערך השמירה על אוטונומית האדם ואיכות חייו.
* משרד עורכי דין ונוטריון נורית פיש מתמחה בדיני משפחה, אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין